לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

day after day


ילד טרנס דפוק שמחכה שהחיים האמיתיים יתחילו, מה שזה לא אומר

כינוי:  poppycowboy

בן: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

צבעי מים


חזרתי לצבוע בצבעי מים, והחיים שלי חזרו למסלול הרגיל, בערך. הייתי רוצה לחשוב ששני האירועים קשורים, ושככל שאני אספוג את דפי הסקצ׳בוק הזול שלי במים איכות החיים שלי תשתפר, אבל אפילו אני יודע שזה ילדותי.

כשהייתי עם אבא שלי במגרש הכדורסל של בית הספר התיכון על יד הבית קברות, הרגשתי שעליתי שלב, מלהיות ילדה שרוכבת על רולרבליידס בבית ספר היסודי שמאחורי הבניין שלנו בזמן שהוא נותן לי ידיים, ללהיות בן שעושה סיבובים על סקייטבורד בזמן שאבא שלי מסתכל מרחוק. לא לבשתי מגנים או קסדה. גם לא לבשתי שום שכבה מגנה כשדיברנו אז על היציאה שלי מהארון. אני יודע שקשה לו עם זה, והוא אמר לי שקשה לו עם זה, ולמרות שאני אופטימי שהוא יתרכך לזה עם הזמן, עדיין היה לי קשה שהיו לו שאלות שלא יכולתי לענות עליהן. חלק מהן בגלל שההסבר שכרוך בהן יסבך אותו עוד יותר ולא היה לי כוח לפרק את הבינאריה המגדרית עבורו ולאבד את הריכוז ואולי גם את הסימפתיה שלו; חלק בגלל שזה מביך מדי לענות עליהן, כמו כשהוא אמר לי שהוא יכול להבין שאני מנותק מנשיות אבל לא מבין איך זה הוביל אותי לחשוב שאני טרנס, ואני מעדיף לגעת כמה שפחות בנושא של איזה דברים יש לי בגוף שהייתי רוצה להעיף, ואיזה דברים הייתי רוצה שיהיו שם במקום. לפעמים הוא גם שאל דברים שלא יכולתי לענות עליהם כי פשוט לא הייתה לי תשובה, כמו למה אני טרנס בכלל אם מעולם לא הייתי טומבוי, או איך אני יודע שזו לא סתם עוד תקופה חולפת. ואני לא יודע את זה, אבל אני מרגיש אינטואיטיבית חזק מספיק שזאת לא תקופה חולפת, ואני מוכן לקחת את הסיכון שזו כן כדי להתחיל את החיים שלי כמו שאני רוצה שיהיו. לא רכבתי על הסקייטבורד מאז. היום עליתי עליו, וכשירדתי הוא נכנס לי ישר בקרסול.

העבודה במסעדה לא הסתדרה, והייתי צריך לפשפש עבור עבודה חדשה טרנספרנדלי לממש עכשיו כי גיליתי שברגע שייגבו חיוביי חודש ספטמבר אני אהיה רשמית במינוס ואני לא צריך להוסיף בעיות כלכליות לרשימת הדברים שמטרידים אותי תמידית. למזלי מצאתי מקום, בדיזינגוף סנטר, ולמרות שהעבודה שם נראת קשה אני מוכן לעשות אותה. אני יודע שכל המעסיקים רוצים עובדים שבאים לעבוד, אבל נראה לי שכל העובדים באים כדי להרוויח, אז נראה לי שהלב שלי במקום הנכון. אני רק שמח שעברתי את הראיון. נראה לי שלהיות אנוכי מול גוף קפיטליסטי זה דבר טוב.

בבוקר יום ראשון אני אלך לשנות את השם שלי במשרד הפנים. אני שונא ביורוקרטיה ואני מקווה שהתהליך יעבור מהר. כשאמרתי את זה לאבא שלי, הוא השתתק. נראה לי שהוא ניסה להתרחק מנושא היציאה מהארון בזמן האחרון, ונראה לי שעכשיו הוא מבין שהוא לא יצליח. לפעמים יוצא לי לצייר ככה - לשפוך מים ולבנות עליהם שכבת צבע. אני אף פעם לא יודע מתי המים מתייבשים ואני תמיד מוסיף צבע מוקדם מדי ואז הוא מדמם ומתפשט. אבא שלי הוא כמו המים, ואני כמו הצבע, ואני מטפטף ממש טיפה וזה בכל זאת יותר מדי, ובהתחלה מה שיוצא תמיד יוצא מכוער. נראה לי שאיבדתי את המטאפורה הזאת, אבל אני מקווה שאבא שלי יקשיב לי מתישהו. אולי אז יצא לי משהו יפה.

הפסקתי לחשוב על רו כל כך הרבה. התרופות שלי חוסמות את רוב הרגשות שיוצאות מגדר הרגיל, ולכן ידעתי שזה רק עניין של זמן. אני כן רוצה להתאהב, עדיין. אולי לא ברו, אבל במישהו שיגרום לי להרגיש משהו גדול ממני. אהבה כזאת שתהיה כל כך חזקה שאפילו הסרטרלין שלי לא יוכל להכיל אותה, ושתהיה האהבה הכי בריאה שיש. אני רוצה להרגיש בסדר עם מישהו אחר. אני שונא כמה שזה נשמע פתטי, אבל זה נכון. אני רוצה אינטימיות, ואני רוצה להרגיש. אני צמא לרגשות. אני צמא למישהו, משהו, הדדי ופוקע וכאוטי ונורא ובריא. נו, אולי אני כן קצת רוצה שיהיה לי את זה עם רו, אחרי הכל. לא נראה לי שאני אראה אותו שוב.

הדף קמל וקורס תחת הציורים שלי, אבל אני ממשיך לשפוך צבע. כשאני מעביר עמוד, המחברת יבשה.

 

🐰 דיי

נכתב על ידי poppycowboy , 13/9/2019 15:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpoppycowboy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על poppycowboy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ