לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תָּא הַהִרְהוּרִים


שלום. כאן אכתוב על אנשים. אתאר אותם, אספר עליהם ואשפוט אותם מבלי ידיעתם.

Avatarכינוי: 

בן: 2





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019

עוגן רגשי (מכלה אותך מבפנים)


אדם מתחת למים: פנים מכחילות, חזה נאנק, חרדה שלופתת את הצוואר. הכאב שלו מפלח את השמיים כמו כוכב שנופל בתוך הקרביים של לילה שקט. ושם גלים מתנפצים, וכוכבים צעירים מתהווים מאחורי עננים מתערבלים. 

 

ושם אדם טובע בתוך מרחב כחול שאינו בר-השגה.

 

ורוח בין-ערביים מגיעה מהאטמוספירה טעונה במימן, חודרת לקנה הנשימה. נועלת את מיתרי הקול. מפוררת משאלות לחלודה. הוא תובע לדעת, איפה המצילה שלי? זו שתצייר לי בחושך נקודות קטנות של אור. היא הייתה פה הרגע. ולמעלה אין עוד כוכב בוהק שיורה אל הצפון, רק כוכבים צעירים שמתהווים בתוך עננים מעורבלים.

 

אדם שוקע לאט לתוך מים שאין להם סוף. ורחשי לילה מסתוריים של מטוס בשמיים מפיחים בו תקוות שווא. הוא לבד עם בדידות של ילד שהלך לאיבוד, בדידות של געגוע לאהובה שקיימת רק במוחו הקודח, בדידות בחושך, בדידות של חוסר אונים. בדידות שחונקות את הגרון שכבר מוצף במים מלוחים. ופתאום המילה 'אנחנו' מרגישה לו הכי בודדת שיש, כמעט כמו המילה 'הם'.

 

והוא משלים עם גורלו. ופעם, באיזה רגע נמרץ של מחשבות רבות ומשונות, כך הוא נזכר, הוא הבטיח לעצמו שאם יאבד את היכולת לחיות אז הוא פשוט ירים ידיים, ויאמר – 'טוב, ניסיתי לחיות את העולם הזה בדרך סבירה כלשהי. מה שהיה – היה'.

 

והמומנט היה אפל ועמוק כמעט כמו הלילה עצמו. ואבד לו הכוח, אז הוא הפסיק להתנגד. הגלים התנפצו לו אחד-אחד מעל הראש, והייתה שם מעין השלמת גורל. הגפיים עוד היו נעות קמעה, אך רק בדוחק, מתוך אינסטינקט מחושמל שניטל ממנו כל רצון.

 

ושם, בתוך המים, ברגע הבודד ביותר, היה קול פנימי מדבר אליו ומורה לו להרפות. כי עכשיו יש לו שקט לעצור ולחשוב - למי הוא הכי הרבה מתגעגע? ובלעדי מי הוא לא יכול לחיות? וזה לא אותו הדבר, היה הקול מוסיף. זה כמו ההבדל בין לא לרצות לחיות לבין לרצות למות.

אז תשחרר. הוא תובע ממנו.

 

ותן לגוף להיסחף ולשקוע וליפול לקרקעית.

 

לא משנה מה,

 

רק תשחרר.

 

אל תחכה למשהו שיבוא במקום. תשחרר את כל מה שכבר לא יקרה. תשחרר את הדחף לתשומת הלב, להיות מקורי וחד-פעמי. אל תחשוב עליה יותר. ואל תחשוב עליה חושבת עליך. אין לך דרך לדעת אם זה קורה, או קרה, או יקרה, אז תשחרר.

 

ואל תחבק את הריק, שחרר גם אותו. כי דרוש אומץ להיפרד מהקביים ומהעוגנים הרגשיים. ואם לא תשתחרר מהמשאלה לחיות חיים נטולי כאב, וכעס, ועלבון - אתה תיתקע עם הדפוס הקליל והמרוחק הזה לכל החיים שלך. וגם ספינה, כדי שתשוט, צריכה להרים את העוגן.

תרפה.

 

ותן למים להציף לך את הריאות, לסדוק לך את קנה הנשימה, לנפח לך את הבטן. תרגיש את הבצקות שמתהוות לך בריאות ובלב. תן להן לכלות אותך מבפנים.

 

עמוק יותר.

עוד.

בלי בושה.

 

תשחרר, הוא אומר לו.

 

גם את הטעויות שעשית, ואת כל את העוולות שנעשו לך. זה קשה, להפסיק לברוח. להתנגד. ושום דבר לא יכול היה להיות אחרת, אחרת זה לא יכל היה להיות. אתה מבין? תשחרר יקומים מקבילים, כי זה לא אתה שם, זה מישהו אחר.

 

גם את המניירות. עזוב אותן. אתה לא חייב להיות הכי טוב, או הכי רע. או הכי. כל הטוטאליות הזו בסוף תזיק לך. תשחרר אותה, ואת ההיא, ואותם. תשחרר את עצמך. תרשה לעצמך לשקוע עכשיו, כדי שאולי מחר תוכל לזרוח במקום אחר.

 

אדם צולל לתוך עצמו. ופתאום הוא רואה את הכוחות שפועלים על היקום וקוראים תיגר על הסדר שבו. הוא רואה את הדבר הכי יפה בעולם שמילים רק יחווירו לעומתו. והכול ברור לו, גם תחת הלילה החשוך ביותר. והוא לא יספר יותר מה הדבר האחרון שהרגיש, או חשב. שהיה שם משהו שהיה שייך לו, ועכשיו לא יהיה שייך לו יותר לעולם.

ואין לו יותר את מי להאשים.

 

אז הוא שחרר.

 

עוד כוכב נפל למשכב.

 

נכתב על ידי , 10/10/2019 00:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrancis אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Francis ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ