לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תָּא הַהִרְהוּרִים


שלום. כאן אכתוב על אנשים. אתאר אותם, אספר עליהם ואשפוט אותם מבלי ידיעתם.

Avatarכינוי: 

בן: 2





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

זו עם הפה הגדול


אני קצת מתגעגע לזו עם הפה הגדול והלב הקטן. והשם שלה עולה בי הרבה בזמן האחרון, גם כשאני צועד במבואות המטונפים של מחשבות הפסול שלי על המין הנשי. גם בלילות של שברון מוחלט, כשהלב מרוסק מפציעות והנפש צמאה למעט תשומת לב.

 

והאוזן כרויה כל העת לצוד את הקול הרך והמלטף הזה שלה. כשהיא לוחשת לחישות שרף, כשהיא פולטת שטויות כנגד היגיון השכל הישר וכנגד צו הלב הריק והדואב. היא נראית כמו כל הבחורות שסירבו לי בעבר. היא נראית כמו המילה לא, עם סימן קריאה צמוד אליה.

 

איזה כיף היה לעשות אותה כשהיא על הבטן עם יד מכופפת לכיוון השכמות. או כשהיא אמרה לי, "אתה הכי גבר שלי כשאתה מזיין אותי ככה. העונג הוא שלי, בייבי. העונג". כשהיא הייתה מביטה לי בחום הבהיר של העיניים ואומרת שהיא לא מאמינה שלרגע קט זה אני כל כולי שלה. והיה לה פה גדול, שדיבר על אהבה. גם כשלא החלפנו מילים, גם כשבתוכו היה נעוץ האיבר הפועם שפעם עם קצב הדחפים החשמליים שמוח הלטאה שידר.

 

ואני אהבתי את זה. והיא התאוותה אליי בדיוק כך. שבור, מזוגג, עמום, מרחף גבוה מעל הגוף שלי. אני עוד זוכר את התקופה המופרכת הזו של עיניים שחורות מרוב לילות לבנים. אחר כך בבקרים היינו צועדים יחד לשוק לקנות פירות וירקות ואז היינו חוזרים לדירה ונוזלים יחד על הספה. בולסים אננס. נראה לי.

 

מה היא ראתה בי שאני לא רואה בעצמי? לא יודע. אולי היא דימתה אותי לחיה דרוסה על הכביש שהנפש מסרבת להפקיר. אולי היא אהבה את התשוקה הפנימית הזו שגורמת לכל לבעור ולרצד מול העיניים. או את רוח השטות שלי, או הנתינה המוגבלת שלי שאני מסוג לתת רק למתי מעט, אבל ברגעים אלו הם בשבילי עולם ומלואו. אבל היא בחרה לרדת מהעץ הגבוה שהיא טיפסה עליו שנקרא הנפש הבעייתית שלי.

 

וזה בסדר. אני לא כועס עליה. אני רק יודע שאהבתי אותה כמו נווד נואש שמחפש נחלה. ושאני לא יכול לתלות את הפתרונות לבעיות שלי באנשים אחרים, זה מתכון למפח נפש ולשחור בעיניים. וגם בכלל, לאחרונה, דברים מקבלים כיוון ואף מסתדרים.

 

הבוקר התעוררתי עם געגוע לאנשים שכמעט והיו חלק מהחיים שלי. קשה לי להחליט אם ללב משעמם ולכן הוא מחפש תעסוקה, או שהוא פשוט מוצף וכל הזיכרונות שבו עלו על גדותיו.

 

אני רק זוכר שהיה לה פה גדול ולב קטן. 

נכתב על ידי , 11/9/2019 16:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrancis אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Francis ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ