לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אולי

כותבת. כי אין לי ברירה אחרת


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2019

שתיקה יחסית


[14:23, 17/7/2019]

שותקת.

שותקת.

שותקת.

 

מישהו כתב היום באיפהשהו על הסכמה. על זה שכשמבקשים משהו ממישהו צריך להיות מוכנים לשמוע לא. שבזוגיות אי אפשר לקבל החלטות חד צדדיות וצריך ללמוד למלל את הדברים.

רגע אחפש את זה ואעתיק לך לכאן.

 

[14:37, 17/7/2019]

"אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, אני רוצה ללכת" היא אומרת.

רגע,

אני מציע,

יש מצב שכשאת אומרת שאת רוצה ללכת את בעצם רוצה לעזוב את איך שזה מתנהל כרגע?

את איך שאת בתוך זה כרגע?

את רואה את ההבדל?

 

- שתיקה -

 

זה קרה היום, בשיחה עם חברה, וחשבתי לכתוב את זה גם כאן לכם.

 

יצא לי בחיים מלא פעמים לרצות לעזוב וללכת.

וגם הלכתי.

מלא פעמים.

מלא.

וסליחה ומחילה מכל מי שקורא.ת את זה ושהלכתי מכם.

כי אם אני כנה עם עצמי, אז לא באמת רציתי ללכת מכם, הלכתי מהסיטואציה כפי שהיא התנהלה.

מעצמי כפי שהייתי שם.

לא אהבתי את עצמי בכלל שם.

 

יולי 2019 הזה הוא חודש מקלף.

חם.

קשוח.

משילים שכבות ומזיעים את העניינים החוצה.

יש ליקוי חמה וליקוי ירח ומרקורי נע מולנו בפול גז ברוורס.

מרקורי זה תקשורת, זה שיח, זה ידע, זה מלל.

מה שזה אומר,

שרבים וטובים מאיתנו פוגשים שיחות פנימיות שבדרך כלל נמצאות שם מאחורה בבויידם.

ועולות שאלות מהותיות של האם ללכת או להישאר.

 

וכאן במחילה מכבודכם שאין לי מושג מה קורה בחיים שלכם, אני מציע להאט.

לפעמים מה שאנחנו רוצים ללכת ממנו זה מההתנהלות כפי שהיא.

או מעצמנו בתוך הסיטואציה כפי שאנחנו.

אז כן, אפשר לקום וללכת,

ואפשר גם לבדוק אולי יש משהו לשנות בסיטואציה או בהתנהלות של עצמנו בתוך הסיטואציה.

 

זה יצא ברור או שיצאתי מופשט ותאורתי?

 

יש מלא קשרים, עבודות, עסקים משותפים, זוגיויות, חברויות ועוד שמתפרקים כי מישהו הולך בלי לנסות לשנות את ההתנהלות של עצמנו.

אז רגע.

אני מאמין גדול בללכת.

באמת.

זה חשוב לדעת לקום וללכת כשלא טוב לי.

וביחד עם זה,

אני אומר ששווה להאט,

ולבדוק בכנות ממה באמת אני הולך?

 

האם אני הולך ממך?

או שאני בעצם הולך מעצמי כמו שאני לידך או בנוכחותך?

האם אני הולך ממך?

או שאני הולך מעצמי שלא יודע לשים גבולות ולתקשר את הגבולות שלי בקשר איתך?

ואולי אם אראה את זה ואשנה את זה, בעצם אבין שהכי מדוייק לי להישאר ולעבוד על לשנות את איך אני עצמי מתנהג פועל וחי את הסיטואציה איתך?

 

ותמיד אפשר גם ללכת.

זה לא סותר.

רק שווה רגע של כנות.

 

מדבר אליכם?

 

זה עוזר קצת בתקופה החמה והקשוחה הזו?

 

זמן של הזדככות שכזו יולי.

חם.

 

מיכאל פינקל כתב את זה.

 

ראיתי קישור שמישהו קישר שמישהו קישר בפיסבוק. חשבתי עליך.

 

[17:01, 17/7/2019]

כבר כמה ימים מתחיל היום ואני אומרת לעצמי היום די, מספיק, תפסיקי לכתוב לעצמך. גם ככה לא קוראים אותך כמעט ובלי קשר לקוראים, גם ככה מי שאת רוצה שיקא לא קורא ולו כי לא נתת לו קישור.

אז חלאס. באמת.

הרי זו כבר מסה כזו שבלתי ניתנת להעברה, זו מסה שאי אפשר כבר לקרוא אותה מההתחלה בבת אחת בנשימה אחת. אין דרך לצמצם שלושה שבועות לחצי שעה של קריאה. זה יותר מדי.

 

אז אני לא כותבת. כלומר מעבר למה שאני אומרת לך בראש כשאני מתעוררת וחושבת מה לכתוב ואז מחליטה לא לכתוב וקמה.

וכל פעם מחדש כשמתקדם היום אני מוצאת את עצמי מספרת לך מה שלומי ודואגת לשלומך.

 

אני פחות אובססיבית על הנראה לאחרונה שלך, זה לא באמת אומר משהו, אתה ממעט להיות עם הטלפון תמיד מיעטת עד שאני הופעתי. אולי אם פתאום תהיה רצוף כמו שבאיתי. אולי אז אדע שהצלחת להתגבר ועברת הלאה, ואז מה? מה זה יתן לי? הרי אני מכיה אותך מספיק טוב לדעת שתקיים את ההבטחה שלך לדבר איתי כשתחלים. אז נטשתי. גם את ההתבוננות במשפטים האחרונים שלנו. זה סתם זורק אותי למקומות פחות טובים.

אז אולי היום פשוט לא אפרסם את מה שכתבתי היום? שלב ראשון בגמילה לא להתערטל בפני אחרים אלא רק מול עצמי? זה יעזור? זה ישנה? הרי זה כבר נכתב וכאן.

 

[13:52, 18/7/2019]

עוד לילה, עוד יום.

אני לא מרגישה טוב. זוכר שכאבה לי הבטן ונלחצת ושלחתי לך סרטונים של איפה כואב? אז כמו שהתפתלתי אז התפתלתי אתמול בערב. היום אני טיפה טוב יותר ועדיין.

אתה בטוח היית שולח אותי לשלל בדיקות.

 

דיברתי עליך עם הבנות היום, על ההריסות שהשארת אחריך, על זה שלקח לך זמן אבל הצלחת לגרום לי להאמין שוב ולהוריד חומות. ואז כשעמדתי מולך ערומה ברחת ו-וואייי כמה בלגן השארת אחריך, כמה נזק, כמה פגיעה באמון.

 

אני יודעת שלא היתה לך ברירה אחרת מהמקום שלך ומראיית העולם שלך, אבל היי, תסתכל כאן מסביב, תראה כמה ברדק.

 

אתה באמת סומך עלי שאצליח לסדר את הכל שוב מחדש במקום כשכל החתיכות ככה מפוזרות מסביב?

 

ולמי בכלל יש אנרגיה או כוח לסידורים בחום הזה.

נכתב על ידי , 18/7/2019 12:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , המתמודדים , בלוגים קצרי מועד
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhafu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hafu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ