לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנו של שף צעיר


בבלוג אדבר על חיי כשף צעיר, מה עובר על שף צעיר בחיים וביום יום ועם אילו קשיים ואתגרים מתמודדים מולו בחייו העסקיים ובחיים וביום יום. מה עם אהבה? מה עם תשוקה? מה עם סקס? מה עם מיצויי עצמי? אפרט עם הכתב הרעועה והלב המבולבל והמוח המלא והשלם במעשיו שיש ברשות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

7/2019

הבחורה שהתאהבה בי.


מה קורה חברים.

לא רשמתי פה כבר כמה ימים וזה בסדר.

כמה חבל שהולכים ליסגור את ישרא, גדלתי פה והחוויות שאספתי מכאן הן בלתי נשכחות ומעלות חיוך על פני.


בכל מקרה אנחנו עדיין פה.


כבר כמה חודשים יש מישהי שהתאהבה בי, והיא גרה בדירת שותפים עם חברות לייד המסעדה, היא ועוד שלושה.

זה התחיל שכל פעם שהן עברו או נכנסו למסעדה הן היו רואות אותי ו כל הזמן היו אמרו לי שלום למרות שלא הכרתי אותן החזרתי בשלום עם חיוך.

אחת מהן ממש התאהבה בי ,רק שאני לא נמשך אלייה.

לא יודע מה היא מנסה לעשות אבל היא מנסה כל דרך אפשרית.


אני במסעדה שלי יושב בכסאות בחוץ שותה קפה,

פתאום אני רואה אותה מגיע אליי עם חיוך רחב מתישבת ומתחילה לדבר איתי ומספרת לי על היום שלה וכמה שהיא תשמח שאספר לה על היום שלי.

אני מדבר איתה אבל לא נפתח עד הסוף כי לא מרגיש לי טיבעי ובנוח לדבר איתה על הכל, מרגיש לי סוג של לחץ כזה מהצד שלה.

שלא תבינו לא נכון אני מחפש קשר רציני לכל החיים ואני לא מפחד מקצת אישה שמפגינה דומיננתיות, אבל היא לא הטיפוס שלי לא באופי ופחות גם במראה.



קראו מקרים גם שפתאום בסוף היום אני סוגר את המסעדה ועוזר למלצרים שלי לנקות ופתאום היא מגיעה ומתחילה לעזור..

לא נעים לי שהיא באה משום מקום ועובדת בלי שכר או שאני מכיר אותה באופן בסיסי אז תמיד בסוף אני אומר לה שתיקח שתיה על החשבון הבית או אומר לה שיש לה ארוחה על חשבוני כי היא ממש עובדת קשה בלעזור, רק שהיא פירשה את זה שאני רוצה לצאת איתה לארוחה.. בכול מקרה.

 יום אחד היא תפסה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא מאוהבת בי( כאילו שלא ידעתי) הסברתי לה שאני פחות בעיניין בעדינות אבל נתתי לה מחמאות שהיא אמיצה ושזה פחות מתאים לי.


היא הבינה.

יש לה בבית 3 חברות אבל אחת מהן תפסה לי את העין, גם מצחיקה וגם נחמדה וגם נראת טוב ומלאת שמחת חיים אבל זה כמעט בלטי אפשרי כרגע להתחיל איתה כי ליפני כמה ימים סרבתי לחברה שלה.


אחריי כמה ימים הזאתי שתפסה לי את העיין( נקרא לה ליטל לצורך העיניין) ניגשת אליי ומתחילה לדבר איתי על שטויות, ומפתחת איתי נושאי שיחה ומחפשת מחנים משותפים.


אחריי עוד כמה ימים אני מגלה שיש לה חבר, ברגע שגיליתי את זה ליטל התחילה להילחץ, ופתאום אני רואה שהיא מתחילה להסב את הצומת לב שלי אלייה פתאום יותר לגעת בי או חיבוק ארוך יותר כשנפרדים לשלום, אמרתי בסדר יש לה חבר אני לא העשה מהלך.


יום אחד היא באה למסעדה לבושה בחולצה בטן אדומה מגניבה כזאת, איפור שממש מחמיא לה טייץ שאי אפשר להתעלם מימנו ונעליי ספורט לבנות ומבקשת לדבר איתי ביחידות.

 

נכתב על ידי , 5/7/2019 18:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישיבת צוות.


אז מה קורה חברים מהמשך למה שסיפרתי אתמול.


 


טוב אז אתמול סיפרתי לכם על המקרה הנורא שהיה בחברה שלנו והחלטנו לשים לזה סוף.




אני והרווק ( החבר הרווק הנצחי בחובורה) יזמנו פגישה עם כל החברים להיום בבוקר אצלי במסעדה.




9 בבוקר הרווק בא אליי אוסף אותי עם הרכב,


אני נכנס למכונית שלו הוא היה שם עם משקפיי שמש, מסתכל עליי ומחייך חיוך רחב ואומר לי, מה?? היום זה היום?


אני עונה לו שכן ותאמת שאני קצת מתרגש כי יש לי הרגשה טובה למה שיקרה שם.




נסענו למסעדה וכשהגענו לחנייה ראינו את החבר'ה בדיוק רק הגיעו.




כולנו יוצאים מהרכב אומרים שלום כיפים חיבוקים. מתוך 7 חברים הגיעו החמישה העיקריים.


 


החבר הראשון נקרא לו פנדה, פנדה היה מסתובב איתנו הרבה בגילאיי 17-20 והוא לא כזה יזמן הוא יותר בנאדם שצריך שהחליטו בשבילו, ומאז שיש לו חברה היא פשוט מחליטה לו כל דבר ולפי זה הוא עובר את סדר היום.


אם אנחנו אומרים לו בוא ניצא ב9 היא ישר מתערבת ואומרת לא!! אנחנו יוצאים ב8 ולמסעדה או למקום כזה וכזה ואם לא עושים את זה אז אנחנו לא באים תבחרו אתם מה אתם רוצים לעשות...


 


 


 


בקיצור היא השתלטה עליו, אנחנו לא יכולים לומר לו כלום כי זאת חברה שלו והוא אוהב אותה אז פשוט מנסים ליצור איתו קשר כמה שאפשר ובקטנה.


 


החבר השני הוא לא כזה איתנו אבל הוא תמיד איתנו, זאת אומרת שהוא תמיד איתנו בקשר אבל הוא כמעט אף פעם לא יוצא איתנו. 




אספר עליו בקצרה : אקרא לו "פאות" לצורך העניין ואסביר בהמשך גם למה.


מה שמאפיין אותו זה שהוא "תמים" "בישן" ו"ילד טוב" אתם בטח שואלים למה הכול במרכאות, אז אני הענה לכם,


הוא בעיקרון היה דתי, זאת אומרת שהוא עדיין דתי אבל לא כמו פעם.


הוא נולד למשפחה דתית אפשר לומר קיצונית, לא חרידים אבל יש להם אמא שמאוד מגוננת כי בעלה לשעבר עזב את הבית ובגד בה כשהיו להם כבר בערך 7 ילדים.




היא פשוט חנקה את פאות עם ה"חינוך" שלה , ו וואו זה סיפור מורכב.




היא אסרה עליו בעבר כשהיינו בני 17 לצאת איתנו ואמרה לו שאנחנו עבריינים ככה מבלי להכיר אותנו.


 


היא אסרה עליו לדבר איתנו, ושכנעה אותו שהוא לא צריך חברים הוא צריך רק משפחה, חברים יכולים לבגוד בך ולעבוד עלייך ולרמות אותך אבל משפחה לא ( שמישהו יסביר לי מה היא חושבת לעצמה לעזאזל) אמרה לו שאן דבר כזה חברים אבל יש דבר כזה משפחה..




הוא היה מדבר איתנו וצוחק איתנו הרבה אבל לעולם לא יוצא איתנו. 


אני מכיר אותו מהגן בגן היינו חברים טובים. בבית ספר כשהיינו בני8 דיברתי איתו פעם אחת בכיתה בזמן השיעור והמורה נתנה לנו עונש הזוי של לשבת עם הגב לכיתה והפנים לקיר עד סוף השנה היינו חברים ממש טובים אבל פספסנו את השעורים של כתיבה וקריאה עם ניקוד ( מי ששואל למה יש לי שגיאות לפעמים אז זה בזכותה, כמובן שאחריי זה עשיתי הרבה מאמצים בשביל ללמוד לקרוא ולכתוב נכון אבל לא כזה עבד לי. כשההורים שלנו שמעו על זה הם זעמו לא סיפרנו להם כי המורה איימה עלינו , ככה במשך חצי שנה עד שסיפרנו להם בסוף, ואז יום למחרת המורה הושיבה אותנו חזרה עם הפנים אליה ואחריי שבוע היא כבר לא הייתה שם , הגיע מורה מדהימה שכלכך אהבתי אותה וכיבדתי אותה שעד היום אני מכיר לה תודה וזוכר אותה, היא ניסתה לעשות איתי כל מאמץ כדי שאדע לכתוב ולקרוא והיתה לה סופר סבלנות והבנה.




 כשהיינו בני 9 לקחתי לפאות תפוגים של פוקימון לשחק מי שזוכר, הם נאבדו לי אז לא יכלתי להחזיר לו אותם, היו לי כמה שהצלחתי לשמור אבל אחים שלו איימו עליי שאם אני לא אחזיר אז יהיה לא טוב, נשארו לי 2 פוגים ששיכים לו אבל רק בגלל האיומים לא החזרתי לו אתם.


 


לא דיברתי איתו שנה שלמה  וגרמתי לכל הכיתה לא לדבר איתו כי אחים שלו איימו עליי ואמרו שגנבתי לו את כל הפוגים עם עוד כמה ילדים,והסיפור הוא שפשוט נאבדו לי לא יודע איפה הם היו כנראה מחשהו אחר לקח לי או שנפלו לי, נסיתי להסביר אבל לא הלך, הם הציקו לי בהפסקות. כל הכיתה ידעה על זה ועשו עליו חרם אבל לא סיפרו למורה.


יום אחד אבא שלי ראה שאני לא במיטבי ושאל אותי מה קרה אז סיפרתי לו את הסיפור, הוא בא איתי תפס את אח של פאות ליד פאות ואמר לו שאם עוד פעם אחת הוא מתקרב אליי או מדבר איתי הוא חותך לו את 2 הידיים .. מאותו הרגע הם לא העזו לדבר איתי יותר .....




הדבר הדפוק שקרה זה שמיד אחריי שזה קרה הם רצו לספר למורה והמורה נתנה לי עונש ודיברה אליי לא יפה לייד כל הכיתה וכולם ידעו שאני הייתי הקורבן ואבא שלי רק הגן עליי אבל אף אחד לא אמר כלום, זה פשוט נשאר ככה היא לא הייתה מוכנה להקשיב לי .




בגיל 10-11 כבר חזרנו לדבר אבל לא ככה כמו פעם.




בגיל 14-18 היינו כבר החברים הכי טובים.




בכיתה י' הבנאדם התחיל כבר להפוך לספריית פורנו מהלכת, כל מי שרצה פורנו איכותי פשוט בא ליו, הוא פשוט היה כמו סוחר סמים,


הוא פשוט היה לוקח כל אחד לצד והיה מראה לו סרטונים בשביל לדעת מה הטעם שלו...


בנאדם היה בא אליו והוא כבר היה מוכן,


-בוא יש לי את מה שאתה מחפש בטוח אתה תואהב את זה.


 


עוד פעם הייתה רזולוציה חרא בפלאפון והיה פלאפון עם מקשים רגילים, אבל הוא היה לו כל סרטון בצבע, ברזולוציות הכי גבוהות של פעם עם איכות מובטחת.




אני פחות הייתי מתחבר לזה אבל היה מצחיק לראות אותו מכור לפלאפון מחפש בהפסקות קליטה מהוואיפיי של השכנים לייד הבית ספר בשביל להוריד סרטון חדש ומלהיב שהוא מצא.




היה מצחיק לראות אותו מתעסק בפון בשיעור וכשמורה היתה רוצה להחרים לו את הפלאפון מייד מילד שקט ופחדן הוא פשוט הפך לגודזילה מאיימת עם פרצוף אדום וידיים קפוצות לאגרוף, הוא תמיד היה אומר לא!!! אם אמא שלי תראה מה יש לי שם היא תהרוגגגג אותי ניייי !!! (לפאות הייתה מילה עצבים שמאפיינת אותו וזאת הייתה המילה ניייי !!!! הוא היה אומר את זה שהוא מתעצבן לכן אנחו צוחקים עליו על זה עד היום)


הוא פשוט היה יוצא מהכיתה ובורך כדיי להתחמק משיקחו לו את הפון ..




יום אחד הייתה מורה שהתעקשה לקחת לו את הפלאפון והוא התחיל לצעוק עלייה ואמר לה


"ניייייי!! לא !!"


 


אבל היא לא וויתרה..




ובסוף היא לקחה לו את הפלאפון והחזירה לו אחריי כמה ימים עם פרצוף מבוהל ואמרה לו קח, אני לא רוצה לראות את הפלאפון הזה יותר..


אתה נוראי ונוראי מה שיש לך שם...


 


הוא נהיה אדוםםםם אבל חזר עם הקלה ואמר " לפחות אמא שלי לא יודעת"


למה קראתי לו פאות? זה פשוט כי פעם היו לו פאות והיום לא. 





 יש עליו אין ספור סיפורים , אספר בהזדמנות אחרת.




בקיצור היינו 5 חברים ישבנו במסעדה שלי שתינו קפה, שלחתי את אחת המלצריות שהיא גם אחיינית שלי ליקנות לנו כל מיניי עוגיות בוקר נחמדות מהמאפייה מימול ..


ישבנו בשולחן ופתחנו הכול, שמנו את כל הקלפים על השולחן, שמנו את כל החרא על השולחן עעה באמצע השולחן, שחררנו את הכלבים, הצלפנו בסוסים, שחררנו תחבלים,  טוב טוב דיי הבנו כבר..




דיברנו דוגרי, הבנתי שחבר אחד בעצם נפגע מימני שהתרחקתי מימנו שבכלל הוא התרחק מימני,


הסברתי לו הכול והבנו אחד את השני.


כל אחד אמר את מה שישב לו על הלב , וואו זה היה טוב ומשחרר.


כולנו השלמנו והתחלנו לצחוק כמו פעם ובאמת כל היום היינו בקשר נורמאלי ועשינו צחוקים בווצאפ בקבוצה וזה העלה לי חיוך גדול מאוד על הפנים :) 




בסוף החבר הרווק נשאר ודיברנו ביננו על מה אנחנו חושבים על הישיבת צוות שהייתה ומסתבר שכולם יצאו מרוצים.


החבר שפגע בי אמר לי שהוא ממש שמח שעשינו את השיחה הזאת וליבנו את העניין וזה ממש ריגש אותי..


אפשר לומר שאני כותב עכשיו עם דמעות של שימחה בעיינים :)


 


 


וזהו.


מחר יום חדש.


 


אשמח שתשתפו אותי במה אתם חושבים על המרקה הזה ואהים קרה לכם פעם משהו דומה ואיך פתרתם את הבעיה? 


 


:)


.



 


 


 


 


 

נכתב על ידי , 2/7/2019 23:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעצור של מחר.


היי חברים יקרים שלי

 

היום לא אכתוב לכם על העבר שלי כי אני זז לישון יחסית מוקדם.

מחר הזמנתי חברים למסעדה שלי לדבר על המצב בקבוצה שלנו .

אספר לכם בקצרה,

לבסוף אחריי כל תהליך הזיכוך של החבריםשבו אספר לכם בהמשך נשארנו רק 7 חברים רק גברים.


תמיד היינו ביחד והחזקנו אחד את השני בכל מצב ורגע נתון .

ועכשיו כשיש לרוב החברים בנות זוג זה הפך למעיין תחרות של מי נמצא יותר עם החברה שלו.

פשוט כולם נתקו קשר.....

אני לקחתי את זה מאוד קשה כי הייה לי חזון שכולנו נהיה קבוצה אחת, אחת ולתמיד ונתבגר ביחד ונהיה חברים לכל החיים ונצא לנופש כל אחד עם בת זוגתו ואפילו הילדים ( כמו הסרט מגודלים מי שמכיר) 

והייתי חופר על זה, עד שכולם התחילו לחפור על זה ובסוף אף אחד לא זכר מי התחיל עם הרעיון.

אז כן אני התחלתי עם החזון הזה, זה לא רעיון, זה חזון וכולם האמינו בו יחד איתי.

אבל פתאום נראה שכולם מתרחקים מכולם.



לא עונים לשיחות.

לא עונים להודעות.  רואים את ההודעות אבל לא עונים.

לא חוזרים לשיחות שלא נענו.

אם ומצליחים לקבוע יציאה אז זורקים הבטחות באוויר שהם יגיעו בטוח ואין מצב שלא ולא מקיימים.

כשאני מתקשר הם בממתינה עם החברה שלהם, ואפילו לא יחזרו אליי אחרי זה לשאול מה קרה או מה רציתי.


בקיצור הבנתם את הקטע, וכל אחד אומר שהוא עסוק עד מעל הראש והיא לא מצליח לעשות כלום וכל אחד קורס למיטה, ואפילו שמבטיח לא מקיימים כי אין להם זמן.

בקיצור אלו לא החברים שאני מכיר...

פשוט נוצרו פה אנשים חסריי עמוד שידרה וחסרי מילה גברית...

היו לי שלושה פעמים מערכות יחסים ארוכות ובכל אחת מהן חשבתי שאתחתן עם אותה בחורה ובקשר האחרון שלי שהייה בתקופה הכי קשה שלי שלמדתי 2 מקצועות בבת אחת ועבדתי גם בשתיי עבודות ( כן כן אני לא מגזים) ועברתי לחץ מהאקסית שהיא רוצה לראות אותי  ובכל זאת לא נתקתי קשר עם אף אחד והיה לי זמן גם לחברים ולא הייתי מוציא הבטחות שווא..


 זה כבר הפך להיות מגעיל כל הקטע הזה ופשוט הבנתי איך כל בחורה יש לה כוח לשנות את הגבר שלה ולעצב אותו איך שהיא רוצה עם הלחץ שלה והבכי ...


זה אני ועוד חבר ששניינו רווקים ונקרא לחבר הרווק , החבר הרווק.


חבר אחד לא רואה אור יום בגלל החברה שלו והעבודה הם גרים ביחד, כמעט אף אחד לא מחבב אותה כי היא ממש משתלטת לו על החיים והיא מאוד ביקורתית וחסרט טאקט ומדברת בזילזול ובחוסר הבנה, ושיפואיות מוחלטת אל כל אחד ואחד מאיתנו.


חבר שני מאורס ועובד אז התרוץ מאורס תופס זמן על חשבון כל דבר לכן אין זמן לכלום .


חבר שני התחתן אותו אני לא מאשים הוא בסדר הבנאדם כבר נשואי עם ילדה, אין לי זכות לדבר עליו אפילו.


הבנאדם הרביעי הכי שפל.. באמת שהוא היה החבר הכי טוב שלי אבל מאז שיש לו בחורה הוא פשוט הפך אותי ואת החבר הרווק לאבק דרכים.


לא האמנתי עליו ואני גם לא האמין שהוא יכול להתנהג בצורה כזאת מזוויע וחוסר מודעות מוחלט ליחס שלו לאחרים.(הוא לא יודע שהוא מתנהג חרא לכולם)

וזה נראה שכאילו כל הזמן הזה הוא היה חבר שלנו בשביל נחמה ריגשית שאין לו בת זוג, ברגע שיש לו אחת הוא פשוט שרף אותי ואת הרווק לאפר ודרך עליינו כאילו אנחנו לא קיימים יותר...

אני לא צוחק שהוא פגע בי זה עוד היה בסדר, אבל אחריי שראיתי שהוא פגע גם בחבר הרווק זה כבר הכעיס אותי וכשהבנתי שהוא פגע בחזון שלי שכלכך השקעתי בו ותמכתי בו וזה כבר גרם לי לידמוע ולקבל את זה ממש קשה....

 

 

כל יציאה הייתי יוצא עם כל מי שרוצה לצאת מהקבוצה! הייתי מניע את כולם לצאת גם כשהייתי חוזר מהעבודה שבור ורצוץ, ומסריח,ובקושי זז יותר מ12 שעות של עבודה אינטנסיבית על הרגליים ולחץ. הייתי קופץ ישר הבית מהעבודה דופק שטיף במקלחת ורץ לצאת עם חברים, רק כדאי שהקבוצה תהיה שמחה ומגובשת וחזקה אין דבר כזה שלא יכלתי לצאת לא משנה לאן ואיך, הייתי מקבל מיזה הנאה וסיפוק וידיעה שאני מרים את המצב רוח לכולם ומחזק אותם..


והוא פשוט ניפץ לי את החלום אל מול העיניים.

אם לא יסתדר לו עם הבת זוג שלא יחזור אליי על 4 כי אני כבר יהיה רחוק מאוווד מימנו.

ואם הוא יתחתן איתה אז שלא יעיז להזמין אותי לחתונה שלו, מה נתקת קשר ועכשיו שאתה צריך אותי אתה פתאום בדבר?

שתיי המקרים האלה הכי צבועים.

 

 

פעם אחת גם דיברתי איתו סתם ככה והוא פתאום משום מקום התחיל לנסות לנחם אותי רגשית והתחיל לומר: אל תדאג זה יבוא, יום אחד גם אתה תמצא את האחת שלך.

ואני אומר לו מה? מה? מה אתה מנחם אותי מישהו ביקש מימך? מישהו דיבר איתך על זה? אמרתי לך שאני מיואש או משהו? מה הקשר עכשיו?!!

 

והוא כולו היה מבולבל

כאילו מה לא מפריע לך שאתה לבד?

- אני- אני ממש לא לבד יש לי ים חברים ומשפחה תומכת ואוהבת ומלא אנשים מסביב ואני גם מלא שמחה ותקווה ואמונה , זוגיות לא מחפשים היא באה לבד אז תפסיק.

-הוא- צודק לא משנה אבל זה יבוא אל תדאג.

-אני- אמרתי לך שאני בסדר ... אתה יכול להפסיק עכשיו. אני מסודר.. 

 

אחריי הרבה זמן ראיתי שהם ארגנו יציאה רק עם זוגות ולא דיברו עם הרווקים בכלל פשוט יצאו בלי לומר מילה ועוד העלו תמונה לקבוצה בווצאפ.

 


 

אחרי כמה זמן פשוט יצאתי מהקבוצה בווצאפ כי לא יכלתי יותר להסתכל עליהם . באמת שלא יכלתי יותר ...זה הגעיל אותי.


החזירו אותי לקבוצה אחריי שבוע שפתאום גילו שאני לא שם ואפילו לא שאלו למה יצאתי וזה עבר את סדר היום.



אני והחבר הרווק הבנו שזה לא יכול להמשך ככה,

והחלטנו לעשות את הדבר הבילטי יאומן ... נקבץ את כולם במקום אחד ונדבר איתם כמו שצריך כי לישמור על הלב זה הדבר הכי רע ונורא שיכול להיות .


אז סיכמנו עם כולם שמחר (זאת אומרת היום בבוקר) מוקדם אבוא למסעדה שלי ונשב איתם על כוס קפה ונפתח את כל הקלפים על השולחן גם אם זואת האמת המכוערת, אין מה לעשות יעבוד? יעבוד. לא יעבוד? לפחות נסינו והוצאנו את מה שיושב לנו על הלב ...



אז תאחלו לנו בהצלחה 


אני ממש רוצה שתגידו לי מה אתם חושבים על המקרה הזה ומי לדעתכם צודק ולמה.

תודה לכול הקוראים ולילה טוב :) ותמיד תזכרו לחייך .

נכתב על ידי , 2/7/2019 00:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 25

תמונה




100
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , גבריות , בישול
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשף צעיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שף צעיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ