לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מ כ ו ע ר ת


כינוי:  מ כ ו ע ר ת

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2019

גם תחושה מאוד ספציפית יכולה לטרגר



טעם מר וברזלי כמעט סותם לי את הפה

אני יכולה לבחור לפתוח אותו, אבל יש 271 סיבות ותירוצים למה לא לעשות זאת

 

יש בי הרבה מקום להכיל, הרבה יותר מכפי שמי שמסתכל עלי יכול לדמיין,

אני יכולה להכיל עד שהדפנות שלי יזדעקו, עד שהגבולות שמגדירים היכן אני מסתיימת ידממו ויפסיקו לתפקד כגבולות,

הפה שלי סגור ואני דולפת מהעיניים

 

העור שלי פועם סביבך וסביב נר השבת

ואנחנו עוטפים אלה את אלה עד מחנק

עוטפים את הקדושה המחוללת הזאת

עד שהבכי יפסיק לטפטף מתוך הגרון שלי בקול קטנטן של ספה שחורקת

חורקת

בקצב אחיד עם השפשוף של הגב כנגד גופה החסון,

בקצב אחיד עם פעימות לבי ועורי המכוער.

נכתב על ידי מ כ ו ע ר ת , 30/6/2019 23:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאחורי הקיר


מאחורי הקיר גרה ילדה קטנה ומפוחדת שהחיים שלה לא השתנו, שעדיין נפגעת.

היום, עכשיו, בזה הרגע, בלי הפסקה או הפוגה. החיים שלה הם הכאב הטוטאלי הזה שאין ממנו מנוס, הזהות שלה היא הכאב הטוטאלי הזה שאין ממנו מנוס.

 

 

בכל פעם שמישהו מדבר על החדשות האחרונות, זה כמו רעידת אדמה שמטלטלת את הקיר. מתווסף אליו עוד סדק ועוד סדק, אני כבר יכולה לשמוע אותה, אני כבר יכולה לראות אותה, אני מתמלאת בזעם על עצמי על כך שהשארתי אותה מאחור ובניתי את הקיר הזה מלכתחילה.

נכתב על ידי מ כ ו ע ר ת , 20/6/2019 08:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוחזת את החבל משני קצותיו


מנותקת מהכעס ומחזיקה אותו חזק חזק

(וכנ"ל לגבי האשמה)

נכתב על ידי מ כ ו ע ר ת , 18/6/2019 23:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




האינטרנט הוא כבר לא מקום בטוח.

המילה "כבר" היא אשליה כי האינטרנט מעולם לא היה מקום בטוח, אבל הוא נתן את מצג השווא של האנונימיות שמכוערים כמו לני זקוקים לה. האנונימיות מתפוגגת לחלל, היא מסך עשן, היא שקופה כמו העור של לני וכמו המילים שלה, אבל מוצקה ומורגשת.

אין ללני המכוערת לאן לברוח,

פיזית אין לאן לברוח.

לני המכוערת לא תעלם ולא תטבע יחד עם המקום הזה, אבל גם לא יהיה לה מקום אחר להיות בו.

היא תישאר לרחף כמו רוח רפאים.

 

הפוסטים המציפים בפייסבוק יתפסו לה את הרגליים, יקשרו אותן לכיסא ויכנסו בכל הכוח.

פתאום כולם רואים ושומעים, אבל כולם עיוורים וחירשים,

כולם דוחסים אל האוויר מילים שממלאות אותו עד ל-100%, עד שהוא רווי,

וכל המילים נדבקות לעורך, לני המכוערת. הן נדבקות לעורך ונספגות בו, נכנסות לך לעיניים, נכנסות לך לפה,

ואת חייבת לבלוע.

נכתב על ידי מ כ ו ע ר ת , 18/6/2019 12:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למ כ ו ע ר ת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מ כ ו ע ר ת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ