לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The girl who cant fall in love

שלום לכולם,זהו בלוג שאני מקווה שאוכל לשתף אתכם בחוויות ובדברים שעברתי ועל הדרך לפרוק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

4/2019

ההיתמודדות שלי עם דיכאון


בערך מאז שאני קטנה הייתי תמיד דיכאונית ועצובה בגלל המשקל שלי,ההורים שלי לא עזרו בזה והיו לא מרשים לי לאכול אחרי 6 בערב. הייתי ילדה בגיל ג,ד ולשמוע מההורה שלך אתה שמן אל תאכל, בוא נגיד שזה לא עזר.

מישם הכל התחיל, היו המון הצקות בבית ספר והייתי בעצמי באיזשהו שלב ביריונית,כן לא גאה בתקופה הזאת.

אבל ככה התחיל הדיכאון שלי שנמשך בערך עד כיתה ט ,הייתי מרעיבה את עצמי,ניסיתי להתאבד פעמיים,בלעתי כדורים אבל לא קרה לי כלום למזלי.

ולהגיד את האמת רזיתי,הדיכאון פעל לטובתי,הורדתי את המשקל,להגיד שהייתי מרוצה ושמחה? ממש לא, לא הספיק ,שנאתי את עצמי בכל צורה.

גם ביופי גם באופי,חברות היו קוראות לי לצאת לטייל,לבריכה, התביישתי פשוט מעצמי כל כך שהייתי נשארת בבית.

היו ימים שאפילו למקלחת לא הייתי הולכת,כי פשוט הגעיל אותי להסתכל על הגוף שלי ללא בגדים.

איך זה עבר? הכרתי חברות חדשות שהיו מכריחות אותי לצאת מהבית,ולצאת לאירועים חברתיים , ופשוט בכוח הייתי מכריחה את עצמי לקום מהמיטה.

וזה עבר,היו לי כמה ירידות לא מעט אפילו,והמצבי רוח שלי השפיעו על הסביבה שלי ,בעיקר על המערכת יחסים שלי עם המשפחה, לא הייתה כזאת, הייתי ילדה עצבנית שלא אהבה כלום ולא התאים לה כלום אבל זה עבר.

אבל כן היה לי שוב נפילה,בצבא,את חושבת שאם תילכי לקבן הוא יעזור לך ? לא. אני חשבתי שכן ,היה לי מפקד קשוח,חסר לב, שכל מה שהיה לו חשוב זה עבודה. הייתי אשכרה כמו עבד וכשאת בחימוש זה לא קל. הייתי בוכה המון ובמיוחד אחרי שניפרדתי מהאקס השלישי שלי (שהכרנו בצבא) ולא הייתה לי את התמיכה שלו יותר,נשברתי, לקחתי סכין וחתכתי את עצמי, חשבתי שזה יעזור ,שאולי ככה כולם יבינו שאני לא רוצה להיות בגדוד הזה יותר שרע לי ממש.

כי עד שיצאתי מהדיכאון בתיכון אז בצבא הוא חזר ובגדול,שוב לא הייתי אוכלת,לא רציתי להכיר אנשים והתפללתי שתדרוס אותי משאית.

לא הלכתי לפסיכולוג עד הצבא,ולהגיד את האמת את הקבן בצבא אני לא מחשיבה בתור פסיכולוג כי לעזור הוא לא עזר .

הדפוס התנהגות שנוצר לי הוא שכשקורה משהו רע,אז הכל רע וזה אומר שאני צריכה להשתכר למוות וככה היה ,הייתי שותה לאיבוד חושים,מגיעה למצבים שיכלתי להאנס בהם אם לא היו איתי אנשים שהיה להם מספיק אכפת מימני.

ישנה אצל זרים,מתנשקת עם כל אחד שהיה מסתכל עליי,מזל שהייתי בתולה עד גיל 20 כי כנראה שהייתי גם שוכבת עם כולם.

לא הכי גאה בזמן הזה ,אבל כן זה קרה וזה היה ולא הייתי במקום טוב בכלל לא נפשית,לא פיזית.

עד שהכרתי את החבר השלישי שלי,הוא היה מדהים,אכפתי,מתחשב וסבלני בטירוף.

בחיים לא היה בן אדם שהיה לו אכפת מימני כמו שלו היה.

והוא באמת היה שם בישבילי תמיד,והכרנו בצבא כי היינו באותה מחלקה ,וכל וויכוח שהיה לי עם המפקד שלי או עם הקצינים הוא תמיד היה שם לעזור ,להגן,ולהציל אותי.

אני חייבת לו המון,כי אחרי שאני והוא התחלנו לצאת הוא גרם לי להבין מי אני, והתחלתי לכבד את עצמי יותר,הפסקתי לשתות בכמויות שהייתי שותה ולא ביזבזתי את הזמן שלי על אנשים שלא אכפת להם מימני.

הוא באמת פקח לי את העיניים ,כי הוא אהב אותי כל כך שהוא היה מוכן לעשות הכל בישבילי.

וכשאת מרגישה נאהבת אין הרגשה יותר טובה מכך.

הבעיה היחידה שאחרי 7 חודשים שאנחנו כבר בקשר התחלתי לפתח שוב דיכאון,אבל הפעם דיכאון מיזה שאני והוא ביחד,כי לא אהבתי אותו כמו שהוא אהב אותי,לא התגעגעתי אליו כמו שהוא התגעגע אליי.

התחלתי לריב יותר על שטויות,ולא רציתי אפילו להיפגש איתו כבר.

ואז הבנתי שאני פשוט שוב פוגעת ,בעצמי,בו בגלל שאני נשארת בקשר הזה.

זה לא היה בריא לא לי ולא לו וידעתי אתזה.

חשבתי על זה כמה שבועות לפני שניפרדתי מימנו והפרידה הייתה קשה ,הוא לא היה מוכן לשחרר אותי והייתי חייבת להשתמש במילים קשות במיוחד של "הקשר הזה פשוט לא מספיק לי" ואז כשהוא יצא מהבית שלי כאב לי ,כי היינו ידידים טובים במשך 8 חודשים ופרקטית כל השירות שלי העברתי איתו,הוא בן אדם שנכנס לי ללב ותמיד יהיה לו מקום בלב שלי אבל פשוט לא הייתה שם אהבה כזאת, אולי אני קיטשית מידי ,או שחייה בסרט אבל זה פשוט לא הרגיש לי נכון להיות איתו,אהבתי אותו מאוד בתור בן אדם אבל לא מעבר לזה,לא הייתי מאוהבת,לא הרגשתי פרפרים,לא הייתי מתגעגעת אם לא היינו מתראים. 

ועכשיו אני במקום יותר טוב, יחסית,אני שמחה יותר ,יוצאת יותר,מדברת יותר,אוהבת את עצמי יותר והכי חשוב משתדלת יותר לתת לעצמי להבין שהחיים שלי טובים ושזה שיש אבנים בדרך זה לא כל כך נורא ,העיקר לעבור אותם ולהמשיך הלאה.

נכתב על ידי , 23/4/2019 17:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 21




88
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWeak lover אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Weak lover ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ