לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The girl who cant fall in love

שלום לכולם,זהו בלוג שאני מקווה שאוכל לשתף אתכם בחוויות ובדברים שעברתי ועל הדרך לפרוק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

4/2019

ההיתמודדות שלי עם דיכאון


בערך מאז שאני קטנה הייתי תמיד דיכאונית ועצובה בגלל המשקל שלי,ההורים שלי לא עזרו בזה והיו לא מרשים לי לאכול אחרי 6 בערב. הייתי ילדה בגיל ג,ד ולשמוע מההורה שלך אתה שמן אל תאכל, בוא נגיד שזה לא עזר.

מישם הכל התחיל, היו המון הצקות בבית ספר והייתי בעצמי באיזשהו שלב ביריונית,כן לא גאה בתקופה הזאת.

אבל ככה התחיל הדיכאון שלי שנמשך בערך עד כיתה ט ,הייתי מרעיבה את עצמי,ניסיתי להתאבד פעמיים,בלעתי כדורים אבל לא קרה לי כלום למזלי.

ולהגיד את האמת רזיתי,הדיכאון פעל לטובתי,הורדתי את המשקל,להגיד שהייתי מרוצה ושמחה? ממש לא, לא הספיק ,שנאתי את עצמי בכל צורה.

גם ביופי גם באופי,חברות היו קוראות לי לצאת לטייל,לבריכה, התביישתי פשוט מעצמי כל כך שהייתי נשארת בבית.

היו ימים שאפילו למקלחת לא הייתי הולכת,כי פשוט הגעיל אותי להסתכל על הגוף שלי ללא בגדים.

איך זה עבר? הכרתי חברות חדשות שהיו מכריחות אותי לצאת מהבית,ולצאת לאירועים חברתיים , ופשוט בכוח הייתי מכריחה את עצמי לקום מהמיטה.

וזה עבר,היו לי כמה ירידות לא מעט אפילו,והמצבי רוח שלי השפיעו על הסביבה שלי ,בעיקר על המערכת יחסים שלי עם המשפחה, לא הייתה כזאת, הייתי ילדה עצבנית שלא אהבה כלום ולא התאים לה כלום אבל זה עבר.

אבל כן היה לי שוב נפילה,בצבא,את חושבת שאם תילכי לקבן הוא יעזור לך ? לא. אני חשבתי שכן ,היה לי מפקד קשוח,חסר לב, שכל מה שהיה לו חשוב זה עבודה. הייתי אשכרה כמו עבד וכשאת בחימוש זה לא קל. הייתי בוכה המון ובמיוחד אחרי שניפרדתי מהאקס השלישי שלי (שהכרנו בצבא) ולא הייתה לי את התמיכה שלו יותר,נשברתי, לקחתי סכין וחתכתי את עצמי, חשבתי שזה יעזור ,שאולי ככה כולם יבינו שאני לא רוצה להיות בגדוד הזה יותר שרע לי ממש.

כי עד שיצאתי מהדיכאון בתיכון אז בצבא הוא חזר ובגדול,שוב לא הייתי אוכלת,לא רציתי להכיר אנשים והתפללתי שתדרוס אותי משאית.

לא הלכתי לפסיכולוג עד הצבא,ולהגיד את האמת את הקבן בצבא אני לא מחשיבה בתור פסיכולוג כי לעזור הוא לא עזר .

הדפוס התנהגות שנוצר לי הוא שכשקורה משהו רע,אז הכל רע וזה אומר שאני צריכה להשתכר למוות וככה היה ,הייתי שותה לאיבוד חושים,מגיעה למצבים שיכלתי להאנס בהם אם לא היו איתי אנשים שהיה להם מספיק אכפת מימני.

ישנה אצל זרים,מתנשקת עם כל אחד שהיה מסתכל עליי,מזל שהייתי בתולה עד גיל 20 כי כנראה שהייתי גם שוכבת עם כולם.

לא הכי גאה בזמן הזה ,אבל כן זה קרה וזה היה ולא הייתי במקום טוב בכלל לא נפשית,לא פיזית.

עד שהכרתי את החבר השלישי שלי,הוא היה מדהים,אכפתי,מתחשב וסבלני בטירוף.

בחיים לא היה בן אדם שהיה לו אכפת מימני כמו שלו היה.

והוא באמת היה שם בישבילי תמיד,והכרנו בצבא כי היינו באותה מחלקה ,וכל וויכוח שהיה לי עם המפקד שלי או עם הקצינים הוא תמיד היה שם לעזור ,להגן,ולהציל אותי.

אני חייבת לו המון,כי אחרי שאני והוא התחלנו לצאת הוא גרם לי להבין מי אני, והתחלתי לכבד את עצמי יותר,הפסקתי לשתות בכמויות שהייתי שותה ולא ביזבזתי את הזמן שלי על אנשים שלא אכפת להם מימני.

הוא באמת פקח לי את העיניים ,כי הוא אהב אותי כל כך שהוא היה מוכן לעשות הכל בישבילי.

וכשאת מרגישה נאהבת אין הרגשה יותר טובה מכך.

הבעיה היחידה שאחרי 7 חודשים שאנחנו כבר בקשר התחלתי לפתח שוב דיכאון,אבל הפעם דיכאון מיזה שאני והוא ביחד,כי לא אהבתי אותו כמו שהוא אהב אותי,לא התגעגעתי אליו כמו שהוא התגעגע אליי.

התחלתי לריב יותר על שטויות,ולא רציתי אפילו להיפגש איתו כבר.

ואז הבנתי שאני פשוט שוב פוגעת ,בעצמי,בו בגלל שאני נשארת בקשר הזה.

זה לא היה בריא לא לי ולא לו וידעתי אתזה.

חשבתי על זה כמה שבועות לפני שניפרדתי מימנו והפרידה הייתה קשה ,הוא לא היה מוכן לשחרר אותי והייתי חייבת להשתמש במילים קשות במיוחד של "הקשר הזה פשוט לא מספיק לי" ואז כשהוא יצא מהבית שלי כאב לי ,כי היינו ידידים טובים במשך 8 חודשים ופרקטית כל השירות שלי העברתי איתו,הוא בן אדם שנכנס לי ללב ותמיד יהיה לו מקום בלב שלי אבל פשוט לא הייתה שם אהבה כזאת, אולי אני קיטשית מידי ,או שחייה בסרט אבל זה פשוט לא הרגיש לי נכון להיות איתו,אהבתי אותו מאוד בתור בן אדם אבל לא מעבר לזה,לא הייתי מאוהבת,לא הרגשתי פרפרים,לא הייתי מתגעגעת אם לא היינו מתראים. 

ועכשיו אני במקום יותר טוב, יחסית,אני שמחה יותר ,יוצאת יותר,מדברת יותר,אוהבת את עצמי יותר והכי חשוב משתדלת יותר לתת לעצמי להבין שהחיים שלי טובים ושזה שיש אבנים בדרך זה לא כל כך נורא ,העיקר לעבור אותם ולהמשיך הלאה.

נכתב על ידי , 23/4/2019 17:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החבר הראשון שלי


רקע:

עד לפניי כיתה יב לא העזתי לדבר לבנים,התביישתי מכולם ולא בידיוק ידעתי איך לדבר איתם האמת.

המחשבה של להתחיל שיחה עם בן שהייתי דלוקה עליו הפחידה אותי.

בקיץ לפני כיתה יב הכרתי מישהי שנקרא לה שני, היא הכירה לי המון אנשים והביאה אותי להמון סיטואציות שבלעדייה לא הייתי מגיעה אליהם לבד אבל הסיפור הוא לא עלייה אלא על איך בכלל ניהיה לי חבר.

בכל אופן,דמיינו ילדה בלונדינית גבוהה,בכיתה יב שמפחדת מהצל של עצמה,שהבדיחות שלה הם קצת מוזרות והאמת היא עצמה דיי מוזרה ולא מעט ורק חברות שלה יודעות על זה. שאר העולם ראה אותי בתור אף אחת,וכשדיברתי אנשים היו מופתעים שאני בכלל יודעת לדבר וזה האמת פגע כי זה לא היה אשמתי. הייתי ילדה שמנה כשהייתי קטנה ולאחר שרזיתי לא חזרתי לעצמי,הביטחון שלי היה ברצפה והערכה שלי כלפיי עצמי בכלל לא הייתה קיימת.

אבל גם זה סיפור אחר.

 

 

 

החבר הראשון שלי:

אז בקיצור החבר הראשון שלי,איך זה קרה אתם שואלים? עכשיו אספר לכם.

נקרא לו דני, את דני הכרתי דרך שני, היא פחות או יותר הכריחה אותי לצאת מהבית וכשאני אומרת הכריחה היא הייתה מגיעה לבית שלי ודופקת בדלת עד שלא הייתי פותחת לה אותה. כן, שני הייתה קרצייה לא קטנה אבל עדיין היה לה אכפת מימני אז היא רצתה שאני ארגיש בנוח ליד אנשים חדשים.

ותנחשו מה הייתה הדרך.

ניחשתם? , לא? טוב נו אני אספר לכם.

שני הייתה מביאה אותי לידידים שלה לבית והיינו יושבות איתם ילדות בנות 17 ,כמובן ש"הידידים" לרוב מה שהם רצו זה אתם יודעים.

ובתור בחורה בת 17 תמימה ברמה אחרת,אני חשבתי שרצו להכיר אותי,אז הם היו שואלים אותי שאלות ואני הייתי עונה.

לא קרה איתם כלום כמובן,למרות שלהכיר בחורה בתולה בת 17 שהיא אפילו בתולת שפתיים היה נדיר וכל אחד היה מנסה אבל אני רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תיהיה מיוחדת ועם "חבר שלי" ולא סתם אחד,למרות שבסוף זה קרה עם אחד הידידים של שני בפארק ליד הבית שלי,כן ,ילדה מושפעת חברתית בהחלט.

אבל בחזרה לסיפור שלנו ,כמה פעמים יצאתי עם שני ועם דני וחברים שלו ולאחר כמה פעמים,הוא קיבל את המספר שלי והתחלנו להתכתב בוואצאפ במשך שבוע ואז הוא הציע לי לצאת לדייט,אמרתי ברור ,דייט? מישהו מעוניין בי ? כן הערכה העצמית שלי היכתה פה חזק. אבל הביטחון היה בשמיים.

אז הוא אסף אותי רגלי מהבית שלי ותוך כדי שאנחנו הולכים אני שואלת אותו "אז לאן הולכים?" והוא ענה לי :"חברים שלי מארגנים מסיבה חשבתי אולי  נלך לשם". כן לא הדייט שציפיתי לו אבל אמרתי בסדר. תוך כדי ההליכה הוא שאל אותי :"אני יכול לנשק אותך?" ואני עניתי פשוט טוב . כן רומנטי בטירוף אני יודעת. המשכנו ללכת ואז הוא נעצר שוב ושאל אם אפשר שניהיה חברים,ותנחשו מה אמרתי? טוב ,יאללה. בהחלט הרומנטיקה פשוט בשמיים.אני,בתור הילדה בת ה17 התמימה רצח חשבתי שכנראה ככה הדור של היום נכנס לקשר. הכרתי אותו? ממש לא. אבל לא יודעת למה כנראה הנואשות לקשר הגיבה במקומי . מטומטמת הייתי גם בגיל 17 כן. טוב נמשיך בסיפור הגענו לבית של החברים שלו והוא הציג אותי בתור חברה שלו,גיליתי גם באותו הערב שחברים שלו קטנים מימני בשנה והם בעצם החברים של האקסית שלו ודני נשאר איתם בקשר והיא גם הייתה צריכה להיות במסיבה. דגל אדום? יכול להיות,אבל עזבו שטויות חבר ראשון וזה מישהו אשכרה הסתכל עליי ורצה איתי מערכת יחסים זה מה שעניין אותי.

ואז התחלנו לצאת, "הדייטים" שלנו כללו ללכת פעם אחת לגלידה ובעיקר להיפגש או בבית שלי או בבית שלו להתנשק ולדבר על מה כל אחד עבר ביום.הקשר היה סבבה,אבל דני התחיל להיות קצת פחות סבלני כלפיי העובדה שעוד לא הייתי מוכנה לשכב. אבל לא חשוב הבלגתי,נסעתי לאילת לשבועיים לעבוד בפסח בכיתה יב ובזמן שהייתי באילת הכרתי הרבה צעירים בינהם,אני לא יודעת איך אבל פיתחתי משהו לאחד מהם אבל כמובן לא קרה כלום כי ידעתי שדני מחכה לי בבית ובנוסף לכך אני ודני רבנו כי הוא רצה לצאת למסיבה שאלייה גם האקסית שלו יצאה ובגלל שכל הקשר שלי איתו (כל זה קרה כשהיינו כבר 3 חודשים ביחד) היא פשוט ניסתה לחבל והתנהגה ממש מגעיל כלפיי אז לא רציתי שיצא למסיבה ושהיא תיתנפל עליו,אז התחננתי אליו שלא ילך והוא היה נשמע מבואס ממש (עוד דגל אדום)והתווכחנו ,בסוף הסכמתי והוא הלך. בגלל שפיתחתי לרגשות לאחד הצעירים שעבדו איתי במלון כשחזרתי לעיר שלי הרגשתי לא בסדר עם עצמי ושזה לא פייר כלפיי דני אז ניפרדתי מימנו.

חושבים שפה הסיפור נגמר? לא, ממש ממש לא.

תוך שבוע כבר חזרתי אליו ואמרתי לו שאני "אוהבת" אותו ,לא באמת אהבתי אותו אבל חשבתי שכן. פשוט הייתי נואשת לקשר וכל כך התרגלתי שהוא בחיים שלי אז חזרתי אליו.

כן,אני מסכימה טיפשה.

בכל מקרה הקשר המשיך לעוד חודשיים אני ודני מאוד התקרבנו והגיע היום של ה5 חודשים שלנו וחגגנו אותו בקפה גרג בעיר אכלנו ואז חזרנו אליו התחלנו להתנשק והרגשתי שאולי היום זה היום שבו נשכב.

וכמובן שהוא רק חיכה לרגע הזה חמישה חודשים להיות עם בחורה ולא לשכב זה קשה מסתבר,לפחות זה מה שסיפרו לי ידידים שלי.

טוב נמשיך העיניינים התחילו להתחמם הוא בא להכניס את חברו ובאותה שנייה הרגשתי כאב כזה חזק העפתי אותו מימני,והתחלתי לבכות,בכיתי את החיים שלי קפאתי ,הוא ניסה לחבק אותי אבל לא נירגעתי ובכיתי ובכיתי,נכנסתי למין התקף חרדה .

לקחתי את הדברים שלי ואמרתי לו שהכל בסדר ושאני פשוט רוצה הביתה.הוא ליווה אותי למונית ונסעתי , ביקשתי מהנהג לעצור בפארק לא רחוק מהבית שלי,ירדתי מהמונית ,התיישבתי על הנדנדה והתחלתי שוב לבכות ,היה כבר 1 בלילה,ואני ישבתי שם עד 3 בבוקר לפחות,לא מסוגלת להירגע.

לא הייתי מוכנה בכלל,לא לשכב איתו או עם אף אחד. 

חזרתי הביתה לישון ,יום למחרת אני שומעת דפיקות בדלת ב2 בצהריים בערך,דני היה צריך לבוא אליי לקראת 3,פתחתי את הדלת וראיתי את שני ואמה עומדות בפתח.

המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא שהוא סיפר להם שכמעט שכבנו ושבכיתי,כבר הייתי מוכנה לצעקות של למה לא סיפרת לנו.

אבל הם הפתיעו אותי אמרו לי להתיישב בסלון,וסיפרו לי שהם הלכו להיפגש עם האקסית של דני בישביל להגיד לה שתפסיק לכבל בקשר שלנו,ושהיא הראתה להם שיחות שהוא כתב שהוא מתגעגע אלייה ושהוא רוצה אותה ,ובכללי שהם מדברים,שיחות שאי אפשר להמציא אותם כי זה היה הדיבור שלו.

והיא סיפרה להם שהוא כל הזמן כותב לה ושהם התנשקו במסיבה ההיא שלא רציתי שהוא ילך,ושכל פעם כשהם ניפגשו הוא היה אומר לה שאני והוא ניפרדנו. וכתוצאה מכך הם היו שוכבים מתנשקים וכו. הייתי המומה, ובדיוק גם הגיע דני אמרתי לו תישב בסלון ודרשתי מימנו להסביר לי את כל זה ולהגיד לי שהיא משקרת ושכל זה לא קרה,והוא לא הכחיש ,הוא אמר לי שהוא היה מדבר איתה לפעמים אבל שכל השאר זה לא נכון,אבל ידעתי שזה הוא כי הוא סיפר לה משהו שרק אני והוא ידענו. אז פשוט אמרתי קום ועוף מהבית שלי ואמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו ולשמוע מימנו יותר בחיים שלי. ולחשוב שיום לפניי כמעט איבדתי את הבתולים שלי בישבילו. בכיתי המון באותו יום,ניכנסתי לדיכאון ובמשך כמה חודשים חוץ מלשתות ולעבוד לא הייתי עושה כלום.לאחר כמה חודשים ניפגשנו כי בכל זאת חברים שלי זה גם חברים שלו,רציתי לעשות ניסיון לשלום.והתנשקנו והוא אמר לי שכל זה לא נכון והוא לא באמת בגד בי ועוד המון שטויות. והוא ביקש שנחזור וחשבתי על זה והבנתי שאני לא כועסת עליו ,אלא להפך ,הבנתי שאף פעם לא באמת אהבתי אותו והייתי צריכה שהוא יבגוד בישביל להיפרד מימנו כי לא באמת רציתי להיות איתו.

אז ניפגשו בפארק ואמרתי לו את זה והוא הבין ודרכינו נפרדו.

אך עד היום כשאני רואה אותו,אני לא מסוגלת אפילו להסתכל עליו,כי אפילו שלא אהבתי אותו ,בתור בן אדם כיבדתי אותו מספיק ולא בגדתי בו אף פעם בקשר.

וזה הסיפור על החבר הראשון שלי בכיתה יב.

 

 

נכתב על ידי , 13/4/2019 23:23  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 21




88
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWeak lover אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Weak lover ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ