לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בעידן של מהר, לפעמים נחמד לקחת דברים לאט.

כינוי:  גאולת הכותרת

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

Return To Oz


הטרק הזה, הוא כמו חשמל בגוף.

הוא מעביר בי רטט מכפות הרגליים אל הקרקפת והמוח שלי נודד לדמיון,

האצבעות מדגדגות מהצורך לכתוב.

 

 

מסיבה מעושנת במועדון אפלולי בחיפה,

אני ואתה חווים את הטרק הזה בעצמות,

הגוף שלי צמוד לשלך

זיעה רצה בגב שלי

לא בטוחה אם שלי או שלך

וזה גם לא משנה

בין המון הגופים הנעים בקצב של המוזיקה

כל מה שאני יכולה להרגיש זה אותך. עוטף אותי.

סאטן על פלדה,

על העור שלי,

 הזיפים שלך מדגדגים את העורף שלי בזמן שאני נשענת עלייך

כל כך מוצק מאחורי

במלוא מובן המילה.

האור המועט במועדון האפל הזה לא מסתיר ממני את החיוך שלך

מזוית העין שלי אני מוצאת את הגומות, את עיני הברקת,

שמנצנצות אליי בערמומיות של חתול שרוצה ללקק את כל השמנת שלו.

העלייה מגיעה,

בדרך אל הקטרזיס כפות הידיים שלנו משולבות, ידיים לצדדים.

יחד עם העליה של השיר התחת שלי צמוד לזין הפועם שלך

אנחנו זזים כאחד, המוזיקה פועמת בכל ביט,

בכל פעם שהבאס מכה אני נצמדת אלייך יותר ויותר

כאילו שאני יכולה פשוט להתמזג יחד איתך ליישות אחת

מינית. מוטרפת. פרעית. לא מרוסנת. קדמונית.

אני מסתובבת אלייך, עיינינו נעולות.

אני מחזיקה בפנים שלך

'העולם שבחוץ לא קיים כרגע, זה אני ואתה והמוזיקה. אתה מבין?'

ואז בשיא העלייה המדהימה של הטרק, זה מגיע.

הנשיקה.

הזאת כשמעט קרתה, פעמיים.

מלאה בכל התשוקה הגולמית ששני גופים המשתוקקים אחד לשני יכולים לייצר

התלקחות גרעינית של כמיהה ונזקקות גופנית טהורה

אני נאבדת, לא יודעת איפה אתה מתחיל ואיפה אני גומרת

הלשון שלך חודרת לתוך פה שלי, עמוק

הגוף שלך מחקה את התנועה של הלשון שלך האגן שלך זז עם שלי,

אנחנו ממריאים אל עבר השיא והוא מגיע. אלים. לא מתפשר ולא משאיר שום מקום לספק.

 

הו, הדברים שיכלתי להראות לך אם העולם היה אחרת

הטרק מתנגן באוזניים שלי בלופ וכל פעם אני חוזרת לפאנטזיה שלי.

על הבן זונה שלי, הלוהט, הלא מרוסן, הבלתי מושג.

הרכבת עוצרת ואני יורדת בתחנה שלי

אני בבית.

אבל תמיד יש בי שביב שנשאר שם איתך, שביב של תקווה שמשהו עוד יכול להיות

שהאש הגולמית הזאת לא תישאר כבויה,  שאנחנו נפסיק להתעלם אחת מהשני ושתפסיק לעבור לצד השני של הכביש כשאתה רואה אותי.

ואולי כדאי לתת לשביב הזה למות, אולי יותר בריא לי לתת לניצוץ הזה להתכלות מעצמו.

עד אז, אני אמשיך לבהות בך מהצד השני של הבר, בכל הזדמנות שיש לי והטרק הזה ילווה אותי בפנטזיות שלי.

 

מלכת הפוסטים בשעות ביזריות של הבוקר.

היידה, השבוע התחיל יא בני זונות.

נכתב על ידי גאולת הכותרת , 22/9/2019 05:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגאולת הכותרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גאולת הכותרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ