לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

*


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019


נראה שהימים פשוט מתחדדים מרצונם אל הבית בעספיא. אני מרפה איפה שרק מרשה ומסוגלת על אמת מבלי לפגוע ברגישותי ובידיעותיה האינסופיות של הנשמה, כדי שהמעבר ינעים לי ויחליק ושלא אפול עם הפנים על האדמה מהליכה על חתיכות ברד שאני הורדתי. לא עוד אכפת לי כלל מסילוקו של ד' מחיי, החלטתי החלטה מאד מודעת לחתוך חתכים קליניים מבני אדם שעוברים עבירה לא חברית ופושעת ומאד בסיסית כלפי. אין לי מקום עבורם בשום מובן. ביחוד כשמדובר בכבוד כה מבוזה כלפי גופי. אפילו לא יודעת אם לשים את גופי קדם. כי הרבה לפני, זו עבירה כנגד חברות, כלפי אדם. אולי החתך הגס-צח-נקי, עד כדי בוהק אפילו הזה מוסיף להבנה שלי את חומרת אותו ערב. העינים אכן נפקחו באיטיות עד שסוף סוף תפשתי שקרה עניין שלא יכול להמשיך לקיים בינינו אף צורה יפה של חברות. ואולי טוב שראיתי זאת כיום והחברות הזו לא היתה חברות אלא רק גשר התפתחותי ארעי. אני גם חשה שלא כעס שרוי בי כעת בהקשר שלו אלא בעיקר הרבה מדי גועל. . לגבי האשמה, יש ממנה, אם כי איני בטוחה אם זה לא דורי פשוט וזהו. רגשי אשמה נשיים שמתהלכים בתוכינו מורשות והסטוריות אחורה. על כל פנים, זה פשוט לא יכול להתקבל ליד המתיקות שאני רוקחת בקפדנות עדינה ביותר כלפי המתרחש בשבילי, בשביל העתיד הקרוב שאני רוצה לרקום בצורה הדוקה יותר כדי שירגיש לי בית, ובית אומר גם הכחדות הכרחיות של מה שלא משרת. ומה שמתרחש הוא הרבה מתוך מה שאני הכשרתי לו לקרות. גם אם זה מעט-עצום, שמרגיש מעט.   ...ענק, אבל יש קולות שמלחששים בערמומיות שזה מעט מדי, אבל אלו הקולות שגם יודעים להשוות עץ לעץ אחר. ועדיין אי אפשר להתעלם ולהעלים כליל את אפעפ מדי ערב. עד הבוקר הוא מצליח לעלות בי ולארוב לרא במבטי תופת שהעוצמה שלהם מגיעה ודוקרת הרבה הרחק לתוך הימים. יש ערבים שאני מרגישה עצובה באופן בלתי נסבל. עד שזה נעשה חזק מכדי להסכים שישתלט כאמת מוחלטת על גופי שנחלש מן העצבות העמוקה. יתכנו כמה שבועות ונחיתה איטית עד שאעמד על שתי כפות רגל כדי להיות מסוגלת להתחיל ולהתמיד באנליזה. להתמסר לבחירת מטפל מדויק שאוכל באמת למצוא בי את סדר הדברים והמילים על מנת לבטא ולא לבלום מתוך חוסר שטף. מאד מרככים את הלב דמיונות המכילים עבודת אדמה שקטה והדר ריחני של עשבים ותבלינים. מחבק להזכר שאגור לראשונה בסמיכות אמהית לעצי יער. כרגע כל זה עוד אינו ואני מאד עייפה וישנה גם התשישות הפואטית שנלווית לבקרים הללו שבהם את קמה מסמורטטת אך נעימות הבוקר עוד נותנת איתותים עדינים של רעננות, איתותים לא אמיתיים; מתחילה מעט לחשוש לקראת הפגישה ששאדי מתכוון ליצור ביני לבין א' בכפר, שהרי, על אף ויש ברעיון הרבה יושן מתוק של פעם אינני יודעת מה יניבו הדברים ולא ממהרת לרגש עצמי על חשבון אשליה עצמית. כדאי שאשמור הפעם על רגישותי ואפנה אותה סוף סוף למלאכות פלאיות. הידיים כבר יודעות ושמחות עבורי על מה שהבאתי להשתנות. . יחד עם זכרונה ואהבתה היודעת של הבריאה. אולי כדאי להתמיד בחלימה מסוג כזה שמתהווה בלב לבדו ולא שח עם השכל. השכנות עם א' היא בכל מקרה פתח יפהפה ולא ידוע ואפשרי שמוטב לו להשאר יפהפה ומרוחק במידה. אני כבר מרגישה היטב את החצב מתחיל לפרוץ שוב מעלה מאדמת הנפש ואת האויר משתנה. זה קורה. 


 

נכתב על ידי , 23/8/2019 23:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בסופו של יום אני אתום-רא מול כאבי אפפ ששבים ללא הרף לפצוע את לבי


 


מפליגה מטה אל מתחת לאופק אל העולם התחתון


כל לילה נוצרת בידי סכין לכרות את ראש השד הנחשי, הדמוני, שמאיים לא על האור הסולארי אלא על האור האחר שהוא אור יום פנימי. אותה התאורה פנימה שכה נחוצה וכה מועבת בימים העזים הללו ומחשיכה פתחים. כל לילה מאבקי רא-אפפ מביאים נסיון פרך אך אני יודעת שלפני שאשוב אל מעבר לשמיים אביס בתוך תוכי אפפ אחד כדי שאוכל להביא שחר זך אל שברי הנפש. 


 


*


בית הקומותיים הכפרי מוקף חורשת האלות והאלונים כבר שמתקרב ואני מרגישה אותו חזק בכל גופי ורוחי; עסף להתרגש לקראתו, עצים שיש לאסוף בפתח הבית עבור הקמין. כבר שיכולה לראות את האדמה מוברשת ונוצצת מגשמים, מדיפה ניחוחות קרירים מלאי חיים, כבר שנושב האויר הרקוח היטב לפני חודש אלול, אותו משב שאני נשארת שתוקה בבואו. את ההכנות לחצר התבלינים, אני רוצה כמה שיחי מרווה עמוסים, טימין ואורגנו. כמו גם להכשיר היטב את חדר המלאכה הענק שמחכה לזוב מנוזלי הצבע. חיכיתי זמנים שלמים רק לזה. אני באמת בלב אמיתי יודעת שאני ראויה לבית רחב ידיים, שכולו טוב טעם, ניחוח סיר וצבע מתעגל בחדר השני. לא מוכנה לעוד רזרבות של סבל. לעוד חורף כמו זה האחרון שהיה לי לארקטי. אני מריחה תחיה עדינה והדרגתית כנגד ימים שהפכו אותי לחנוטה ומבוטלת במובנים שכעת מתחילים לבצבץ עם פניהם המעוותות ומרירות. אני שוב מתאהבת בלבי הטוב. עוזרת לו להשמר רך ותם גם אם רטוב מצער ומחוסר. עלי לכבד כל בחירה שנלקחה, לחיות בשלום עם בחירתי או לבחור מיד אחרת מאד; את תמיד. תמיד מותרת. 


 

נכתב על ידי , 21/8/2019 23:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כמו ילדה בוכה כי אף אחד לא זכר את יום ההולדת שלה

גם לא אמא 

 

אני לא בטוחה למה אני מסתובבת בחיים. אין שום דבר. לא מבינה למה להמשיך. 

נכתב על ידי , 19/8/2019 17:07  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של mare nubium ב-21/8/2019 10:25
 



הכחדות


פלוטו של בית ראשון שלי תופס באסטרואיד ומניף לעבר כל מה שהופיע ואינו טבעי לי, מכחיד אותו מהיסוד; כל יום משהו אחר נכחד ונעלם וכל יום לבה מהר געש אחר זוחלת אל הצמח הקטן


 


וסטורן תוחם בי התבגרות ואני נפצעת מלשאת את הנטל ואת שקורס


ואת אובדן הוודאות המתחלף ללא הרף כאילו הולחן לתוך חיי


 


היום עקצה בי האובדנות והדמיון מה אם יקרוס הכל באמת לחלוטין וכבר לא יהיה לי אכפת


אבל עוד אכפת לי 


ולכן מתנדנדת על תלי 


מעולפת מפחד ורגישות


מוכת אכזבות


מנוחמת במתיקות מה שכן בישלתי בסוכר

נכתב על ידי , 4/8/2019 23:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זוית חדה


עדיין איני יודעת איך יבין גופי למרחב שעומד להתרחש

אני מצפה שיבין ואפילו ירשה לעצמו לפשוט, להתרחב אליו, להמצא בו, להשתרע. אולי להיות פרושה כמו הערבה

מדמיינת את הכפור ואת הארובה והקמין שידיי ימלאו בגזעי האורן מחוץ לחצר

מדמיינת את האורגנו והמרווה והטימין והרוזמרין

את הריחות שיבשילו ויתבשלו מבית פנימה החוצה החוצה לפנימה

חדר מלאכה שיהיה לבית לידה

בית היולדות

זו זוית חדה כי כעת צר נורא ואחר כך רחב נורא ואני תוהה כמה זוית חדה כזו טומנת בחובה חתירה עדינה לעבר התקף פאניקה

כך או כך אני מנוחמת

כי בצד טעמים של בהלה

ישנה אדמה לפעור בה כפה ולצעוק לתוכה

אדמה לעבוד ישר מחוץ לבית

ועצי יער סמוכים כל כך

שלפעמים נדמים לי כמזרקים זקופים של רפואה חיה 

 

נכתב על ידי , 3/8/2019 12:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מרקורי שב לאטו

אחרי שריסק אותי והשאיר פנסים בעינים

אפשר להתמקד בפנסים הכאובים והנפוחים עד שיהפכו לפנסים

למאורות

משהו לראות דרכם

אורות בעלטה הזו

העלטה המדיפה ריח קרב של אלול

טלטלת אותי היטב וציידת בטראומות טריות

המון שאלות שלא משאירות לי ברירה אלא לחזור אל הגאווה ואל החשיבות העצמית

נראה שהנסיונות למחיקת האגו הם בלתי נסבלים ככה שרק לבתעלם מהם רק מחמיר את הנסיונות יותר ויותר, מוסיף להם עוד מימדים ועוצמת בלבול שאני מותשת מלשאת ולפשט

אני מפחדת שזה בדיוק מה שמתרחש

הבלבול הזה דרך אותו קונפליקט ששואל אותי בעקשנות מתי אני בוחרת בחירת לב מוחלטת, כזו שמביאה לו חמימות, או נמלטת מלהמשיך לקיים בחירה והחלטה שנעשתה לא דרך הלב כי אם דרך אילוץ ונסיבות, והאם ההמלטות הזו היא המלטות אמת שאני יוצרת לטובתי משום שאני מאמינה שמגיע לי טוב מזה וטוב מזה אומר במשמעותו לא מזלזל, או שמא אני שוב ושוב חוזרת ומזינה את הגאווה שלא מאפשרת לי להיות תחת מרותו של מי שאולי יודע ממני, גם אם היודע ממני דוחה את לבי כי האדם הזה אין בו כל חיבה והערכה כלפי; הלב אומר שהלב דובר אמת ושזו לא גאווה שבלעדית

כי מה שלא אוהב לי, לא בשבילי, וצריך ללכת

או 

להשאר ולתת למים המרירים לעבור בין העצמות

לספוג

לא

אני לא יכולה לספוג

כי מבחינתי זו המשמעות של הדחקה

טאטוא עד שיסתדר

לא זה לא יסתדר

היא מגעילה אלי ומנצלת אותי

אני יודעת שאני טובה

אני יודעת להיות בטוב ואהיה בטוב אם רק אהיה לצדי

ולצד זה

עוד כמה שיתמכו בי ויעטפו ויגידו ויכוונו

זה מעציב אותי שהמכשפה מהגליל לא שואלת לשלומי

אבל גם זה עניין

למה שאעצב

זה אפילו לא אחראי לצפות מהעולם להיות נעים אלייך

וכבר ראיתי מספיק איך איתותים ואזהרות מתקבלים אצלי בכאבי הגוף

זה לא הוגן יותר שאדחיק ואעלים את עצמי בתוך כל אלו שלא רואים אותי ולא מסכימים להיות חמים אלי

אולי קשה לי עם האכזבה שאין רוך בהרבה מאלו שבסביבתי

רגישות שאני מחפשת ואינה

וזה לא הוגן

כי אם זה משקף

אז הנה

מה אני מתפלאה

אני רגישה כלפי העולם כולו

ורק כלפי עצמי לא

מה שאומר שמתוכי התנועה מתקיימת החוצה

ממני נובעת חוסר הרגישות שלי אלי

כך שהאדוות נראות בכל

בה ובו ובהם

אני האבן שנזרקת ויוצרת את האדוות הללו

תתחילי בעצמך

 

*

 

עדיין יש כל כך המון שלא יודעים כמה אדם יכול היה לשגשג עם תמיכה רגשית עוטפת. אפילו קלושה. חיבה. מילה טובה. לפעמים זה הופך להיות נדיר בסביבתי עד שאני תופשת שחלק מהבחירות שלי לא צלחו את אישור הלב-גוף המלא והן מביאות רק. ורק סבל. ושכחתי שפעם ביקשתי ממני לא להסכים להכניס במיוחד את מה שלא יכול ללטף אותי באהבה. כן. גם ללטף אותי. פאקינג צורך. אז או שאחיה איתן בשלום או שאבחר שוב דרך מה שקיבלתי כמסר פתאומי: להעדיף אותי לא דורך על אף אחד. להעדיף אותי לא דורך על אף אחד. להעדיף א ו ת י קו דם, לא דורך על אף אחד.

רק את

על עצמך

 

 

והם אפילו לא רואים שאת מעוכה תחתיהם.

נכתב על ידי , 2/8/2019 15:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 




21,464
הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmare nubium אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mare nubium ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ