לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לאן ברחת?


הכתם נשאר על הקיר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2019

כשביקרתי בירושלים והזהב סינוור אותי


להיות בין אנשים ולחייך או להחמיץ פנים. מה זה משנה אם יש מה להגיד יש מה להגיד יש מה להאשים ויש מה לאכול במקרר. אם הייתי יכולה הייתי מסתירה אבל לא יתכן לחיות בעולם מסריח בלי דאודורנט, להיות תקועה בהופעה של אביב גדג ולהיזכר בדברים, בקברים, בניסים ובזכרונות שמזמן היו, נמחקו, הודחקו. אני רוצה להיות שמחה, מאושרת ופורחת. מתבדחת. הלוואי ייפול עלי טיל ואוכל לחייך במחלקה להפרעות נפשיות בגן עדן. אין חיים מחוץ לחומה שבניתי בעצמי, בלב, מלבלב. הלוואי הלוואי אולי שיכולתי לשתות ערק ולתופף את עצמי לדעת, להקיש, להרעיש. תופים בקולי קולות ולהפריע לשכנים שתמיד מתחלפים. הלוואי ויכולתי להחמיץ פנים מכאב, להשלים עם הפגמים ולהצליח לרקוד בין האנשים שכל כך כל כך אוהבים את המוזיקה הנפלאה. טייסים הם לא עווירי צבעים והם יכולים להבחין טוב בין הורוד לכתום לסגול לכחול בשקיעה. הם מתרסקים אחר כך לתוך המיטה ובוכים. הם בוכים כי השמיים כחולים. אני בוכה כי הכל גדול, ולהרגיש זה מעבר ליכולת שלי. מרוב אהבה ומרוב אנשים לא רואים שדה חוביזות. איך מנקשים את העשבים השוטים אם אין לי סכין, אם אין לי לב. השומר שיושב מול המזגן חירש ועובד בבתי מטבחיים, מתחרד מהאדמה והאנשים, מתבייש מהקוצים של אלה שלא יכולים לנשום. החיות צורחות והשמיים בוכים, בוכים; בוכים מתיישנים כלום לא מתנהל כראוי בזמן האחרון. הכל קשה ועצוב כמו תמיד, כמו עכשיו כמו מחר ושבוע הבא. אין לי כוח לחזור למופע, אין לי כוח לארנב שיצא מהכובע ולראות איך כולם ימחאו כפיים. אין לי חשק לנשום כשיש אין לי אין לי כמה אין לי אחת ועוד אחת חמש ועוד שמונה, כמה זה שווה? אני לא יכולה לחשוב כראוי. אולי זה שווה למשהו, אבל אין לו משמעות עבורי כי אני לא יכולה לחשב את הדמעות שבכיתי באותו הלילה. בא לי לראות את הזה, הזה מאז. בא לי לסגור מעגל ותידלק נורה. נורת אזהרה. ברצוני, הנידון, לכבוד- שום דבר אחד. לכאורה ידוע שילדים רעבים באפריקה הם לכאורה רעבים ולכאורה מסכנים אבל זה כי קוראים להם ילדים. רעבים. באפריקה. איך הם יכולים להתקדם בחיים אם ההגדרה שלהם זה רעבים, גם אני רעבה. הפסיכיאטר אמר שאני נרקסיסטית. אבל איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם אני כך וכך, כך ולא, לא וזה. אבסורד משוגע, אולי אפשר להחליף, לעשות טרייד אין, אני רוצה למכור ולשחד את עצמי בשוקולד עתיר סוכר, עתיר קלוריות, שומן. אני משתוקקת לכך וכך, איך משיגים אם לא מקבלים וצריך לאכול יותר חלבונים. אני אוהבת קטניות, חומוס, צ'יפס קפוא ושייק ירקות נהדר. עישנתי עישנתי עישנתי וזה מה שהקפיא אותי פעם אחרי פעם הייתי הייתי פעם והיום כבר לא. רוצה לרקוד ולא לרעוד. רוצה להתמסר ולא לכאוב. כאוס בראש, כל זה יצא. ומה נשאר? ריק טריק מגניב עושה המוח עם המנגנון של ההדחקה. אולי שכחתי אבל זה בא אלי תמיד בחלומות, שגם אותם אני לא זוכרת. שוכרת חדר בלב של אנשים אחרים ומבקשים ממני שכר דירה. חדר אחד, ללילה אחד. בלי אמוציונליות ובלי להחמיץ פנים, לחייך ולהוריד בגדים. לגמור להגיע לפורקן ואז ישנים את השינה הזאת של החלומות שלא זוכרים. חולמים את הסיוטים שחיים בתוכי מאז הזה, שלא נזכיר. מאז הדבר שלא נגמר. וממשיך לשרוט אותי בבשר. איכס
נכתב על ידי , 17/7/2019 17:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: נקבה

Skype:  mesir.ipur 

תמונה




22,954
הבלוג משוייך לקטגוריות: סגידות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למשיח שקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על משיח שקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ