לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן קטן




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2019

דמעות נופלות לי על הלפטופ


היום היה קשה מאוד. השיעור הראשון נפתח בשיחה על קרובים שנפטרו ואחד הבחורים סיפר כי אביו התאבד כשהיה בן 15. בעקבות הטיפולים יצא לי לדבר לא פעם ולא פעמיים על נסיון ההתאבדות שלי. בעיקר על הפעם הקשה מכולן שלא הזכרתי לפני כן בשום מקום ולמעשה החזקתי אצלי. אי שם ב2016 כשיצאתי מהאשפוז והכל היה נדמה כי נהרס וחסר שום תקווה בשבילי. שתיתי את כל הכדורים הפסיכאטרים שנתנו לי. זה היה כואב יותר ממה שמילים יוכלות להסביר. זאת גם הסיבה שבגללה כל העניין עם אינה היה כל כך דחוף לי. (שאגב לא התאפקתי ושלחתי לה הודעה ביום הולדתה - חצי כרציתי לבדוק שהיא בסדר - חצי כי קיוותי לקבל תודה. קיבלתי ערמת קללות נוספת אבל היא בסדר לכן קצת דאגה הוסרה מליבי) 

 

לא הצלחתי להתאפק בשיעור והתחלתי לדמוע. סיפרתי על מה שקרה ועל כמה רע אני מרגישה עבור כל הקרובים עלי ועל כל האנשים שהיו במצבים כאלה. אני מרגישה כאילו הלב שלי מרגיש את כל הסבל של כל אותם אנשים שמרגישים שאין להם עוד תקווה שמחשבות מרושעות חודרות לראשם שעה שעה. אני רוצה לחבק כל אחד ואחת ולהגיד לו שדברים יסתדרו והשמש שלו תזרח שוב. אני רוצה להיות שם בשביל כל מי שאי פעם הרגיש שאין לו למי לפנות.

 

התקשרתי למוחמד שהוא זה ששם בשבילי שממלא אותי באהבה שלו ומאפשר לי לאהוב חזרה בכל כולי, ממלא אותי באהבה מתפרצת וכוח ורצון לעשות רק טוב. ראינו את מירור של טרקובסקי והגענו למסקנה שצריך לקבל אהבה כדי לתת אהבה. זה כל כך נכון בעיניי אהבה שאני מקבלת רק נותנת לי יותר כוח לתת אהבה.

 

בחלק השני של השיעור, מישהי אמרה מוות לערבים. אני יודעת שזה קורה אבל לא בחיים שלי. שתקתי לא ידעתי מה להגיד. רציתי כל כך להגיד לה איך את מעזה. את מאחלת מוות למשפחה שלי ולעוד מיליון אנשים שלא עשו לך דבר מלבד להוולד ערבים. באיזה זכות? באיזה זכות את יכולה לאחל מוות למישהו? אני לא מבינה איך אנשים בכלל יוכלים להרגיש כזאת שנאה?

 

אתמול כשהקראתי את הסיפר שלי לקראת ערב הקראת הסיפור. דמעתי כל כך. התרגשתי כשאמרתי את הסוף. כי זה כל כך יפה. כל כך יפה שאני מתוך ההכי קטן ופגיעה יכולה לגדול ולצמוח עד שגם אני יכולה לדאוג ולעטוף בחום ואהבה. 

 

דמעות נפלות לי על הלפטופ.

נכתב על ידי , 7/3/2019 14:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 26

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , נשיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkaruisa אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על karuisa ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ