לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן קטן




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2019

דמעות נופלות לי על הלפטופ


היום היה קשה מאוד. השיעור הראשון נפתח בשיחה על קרובים שנפטרו ואחד הבחורים סיפר כי אביו התאבד כשהיה בן 15. בעקבות הטיפולים יצא לי לדבר לא פעם ולא פעמיים על נסיון ההתאבדות שלי. בעיקר על הפעם הקשה מכולן שלא הזכרתי לפני כן בשום מקום ולמעשה החזקתי אצלי. אי שם ב2016 כשיצאתי מהאשפוז והכל היה נדמה כי נהרס וחסר שום תקווה בשבילי. שתיתי את כל הכדורים הפסיכאטרים שנתנו לי. זה היה כואב יותר ממה שמילים יוכלות להסביר. זאת גם הסיבה שבגללה כל העניין עם אינה היה כל כך דחוף לי. (שאגב לא התאפקתי ושלחתי לה הודעה ביום הולדתה - חצי כרציתי לבדוק שהיא בסדר - חצי כי קיוותי לקבל תודה. קיבלתי ערמת קללות נוספת אבל היא בסדר לכן קצת דאגה הוסרה מליבי) 

 

לא הצלחתי להתאפק בשיעור והתחלתי לדמוע. סיפרתי על מה שקרה ועל כמה רע אני מרגישה עבור כל הקרובים עלי ועל כל האנשים שהיו במצבים כאלה. אני מרגישה כאילו הלב שלי מרגיש את כל הסבל של כל אותם אנשים שמרגישים שאין להם עוד תקווה שמחשבות מרושעות חודרות לראשם שעה שעה. אני רוצה לחבק כל אחד ואחת ולהגיד לו שדברים יסתדרו והשמש שלו תזרח שוב. אני רוצה להיות שם בשביל כל מי שאי פעם הרגיש שאין לו למי לפנות.

 

התקשרתי למוחמד שהוא זה ששם בשבילי שממלא אותי באהבה שלו ומאפשר לי לאהוב חזרה בכל כולי, ממלא אותי באהבה מתפרצת וכוח ורצון לעשות רק טוב. ראינו את מירור של טרקובסקי והגענו למסקנה שצריך לקבל אהבה כדי לתת אהבה. זה כל כך נכון בעיניי אהבה שאני מקבלת רק נותנת לי יותר כוח לתת אהבה.

 

בחלק השני של השיעור, מישהי אמרה מוות לערבים. אני יודעת שזה קורה אבל לא בחיים שלי. שתקתי לא ידעתי מה להגיד. רציתי כל כך להגיד לה איך את מעזה. את מאחלת מוות למשפחה שלי ולעוד מיליון אנשים שלא עשו לך דבר מלבד להוולד ערבים. באיזה זכות? באיזה זכות את יכולה לאחל מוות למישהו? אני לא מבינה איך אנשים בכלל יוכלים להרגיש כזאת שנאה?

 

אתמול כשהקראתי את הסיפר שלי לקראת ערב הקראת הסיפור. דמעתי כל כך. התרגשתי כשאמרתי את הסוף. כי זה כל כך יפה. כל כך יפה שאני מתוך ההכי קטן ופגיעה יכולה לגדול ולצמוח עד שגם אני יכולה לדאוג ולעטוף בחום ואהבה. 

 

דמעות נפלות לי על הלפטופ.

נכתב על ידי , 7/3/2019 14:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפוסט הכי טראשי שאני כנראה אכתוב אי פעם. (ריב גדול ויום לא קל)


היום התחיל בהודעות שקיבלתי מחברתי שניסתה להתאבד שבוע שעבר.


ליל קודם הצעתי כל מה שיכולתי. שתבוא לישראל. שאני אבוא. שנטוס. שנלך לרופא.  הכל על חשבוני כאילו הייתי רוטשילד הדאגן. הרי עשיתי זאת כבר קודם. שנתיים קודם לכן עזבתי הכל וטסתי לסופש באיטליה כדי לארח חברה ולהיות משענת. אבל דברים אינם כפי שהיו לפני שנתיים. שנה שעברה כאשר היה מקרה זהה. שוב נפרדה מבן זוגה שוב ניסתה להתאבד שוב ירדה חצים של מילים מורעלות לכל אבר. ואני דאגתי כי אמרה לי שלוקחת 5 זנקס ביום ולא אוכלת ולא יוצאת מהבית. בדיוק כמו השנה, החבר לשעבר פנה אלי מודאג ובצדק. היא הרסה לעצמה את הלימודים בוגדת עם רופא בן 60 שרושם לכדורים  פסיכאטרים ללא השגחה בלי חברים רחוק מהבית באיטליה. אז היא פנתה אלי אז ברעיון שהיא תשכב עם חבר שלי תגובתי הייתה למה שתגידי לי דבר כזה? היא לא עונה. יום עובר ואפילו אמא שלה לא שמעה ממנה. אז התחלתי לדאוג. המחשבה שהיא שוכבת בדירה שלה מחוסרת הכרה לא יוצאת לי מהראש. אני מנסה לפנות לכל מי שאני מכירה אבל אין תשובה. הזמן מתקתק ואני לחוצה יותר ויותר יומיים וגם אמא שלה לא דיברה איתה. אני מנסה אקסים חברים כל מי שאני יכולה. לבסוף אני מנסה את הרופא שרואה את ההודעה שלי אך לא עונה. הלחת עוד יותר גדול. אני מנסה ומנסה וכלום עד שעתיים מאוחר יותר כשהאקס הראשון שלה שגר בקרבתה ולא דואג בכלל עונה לי כן היא בסדר היא סתם באחד מצבי הרוח שלה.


אני סופסוף יכולה לנשום ברווחה. היא שולחת לי הודעה את טיפשה לא רוצה לראות אותך בחיים. אני שולחת הכי שאת בריאה ושלמה. היא שולחת לי עוד מגוון רחב של קללות ואז חוסמת אותי. לאחר חצי שנה היא שולחת לי היי.


בזמן הזה היא וחבר שלה חוזרים היא עדיין מנהלת רומן עם הרופא בן השישים. (בנוסף היא תמיד מספרת לי על איך היא גורמת לחבר שלה לבכות ולהתחרפן עם המילים שלה) לפני שבוע חבר שלה פונה עלי. מספר לי שהוא דואג שהם נפרדו לפני 3 שבעות ויום קודם היא הייתה רעה בצורה קיצונית עליו ומאיים להתאבד והוא לא יודע מה לעשות ומבקש שהתערב. אני אומרת שאנחנו לא בקשר אך אנסה לעזור. כמו גם בשנה שעברה ובכל השנים שלפני זה כל הלב שלי עם איתה. אני מתחילה לשתף אותה במשהו אישי (באשפוז היום). אנחנו מדברות קצת. היא מספרת לי על הרופא. ופתאום היא מספרת שניסתה להתאבד. אני לוקחת דברים כאלה מאוד קשה. אז שואלת מה אפשר לעשות היא אומרת שהרופא אמר לה להפסיק להיות חלשה ועזב אותה שם ולא רשם לה כדורים. אנחנו מדברות עוד ועוד. היא מספרת לי כיצד זה קרה.  מספרת על חובר אונים מוחלטת. אני מציעה לה שאני אבוא לבקר. היא מסרבת. אני מציעה לה שתבוא היא חזרה הביתה. היא מסרבת משום שהיא לא כמוני הפרי ספריטד לא חייה סגנון חיים שמאפשר לה. אני מציעה שוב שנפגש ונתראה אפילו רק לארוחה. היא מסרבת בגסות. אני שואלת למה אני לא אבל הרופא כן. היא עונה שזה משום שהוא גר באזור. אני אומרת שאני גם אהיה באזור. היא לא עונה.


יש לציין שדיברתי גם עם שירות עזרה למתאהדים ובעזרתם החלטתי גם לדבר עם אמא שלה. אמא שלה נשמעת כאילו לא ידעה דבר על המתרחשאבל הרגישה בגלל שכם החבר לשעבר פנה אלי.  היא מודה לי מאוד על העדכון אומרת שתבדוק להביא אותה ארצה.


 


 

היום בבוקר אני מתעוררת לזה.







 


 


למרות שאני יודעת שזה בא ממקום של כאב והדרך הבאמת מדהימה שלה תמיד לדעת למצוא את הפצע של כל אחד ואחת ופשוט להכניס לתוכו אצבע.


למרות שאני כבר באמת רגילה, אני חברות 17 שנה וזה קורה פעם בשנה. אני נמצאת באישפוז יום על תרופה חדשה  שגורמת לי להרגיש בהאנגאובר נוראי. למרות הכל אני נותנת לזה להגיע עלי.


 


והנה מה שהגעתי עליו. בשנים בהן היינו חברות, הייתי גם אני ככה. שנאתי את עצמי. היו לי המון נסיון אובדנים או של פגיעה עצמית. הייתי בוגדת משקרת. הייתי בקשר לא טוב עם משפחתי. בגדתי בשני האקסים שלי. וכל הזמן הייתי צריכה חיזוק חיובי מגברים בסביבה. כל זה על אורך השנים. הרגשתי בנאדם רע אבל לא יכולתי להפסיק או לבקש עזרה כי גם הרגשתי בשליטה עם השקרים ועם הגוף שלי בהכל.


 


 


היום, אני לא משקרת יותר. יש לי מערכות יחסים כנות והדדית עם בן הזוג שלי, המשפחה וחברים שלי. אני יודעת לבקש עזרה. אני יודעת להציע עזרה. אני לא קלילה וחסרת אחריות כמו פעם כי אני יודעת שיש לי אחריות כלפי הסובבים עלי. אני מנסה להיות הכי טובה שאני יכולה ותמיד לעזור. 


אז אני דיי בסדר עם ההגרסה החדשה כביוכל הזאת שהפכתי. מרוצה מאוד אפילו.


 


לגבי החברה. לאחר מכן נאמרו עוד קללות ושם כבר עשיתי לה בלוק כי אני לא יכולה לתקשר ככה. זה שהיא אומרת שחבר שלה זרק אותה סתם ככה בלי סיבה ממש גרם לי להבין שאין לי עם מי לדבר. כי אני יודעת מה היא אמרה לו וזה נורא ובנוסף הכי בוגדת בו לאורך כל הזמן הזה. 


שלחתי לו הודעה שאני מקווה שהיא תמצא את השלווה והטיפול שהיא צריכה ושאני סיימתי עם כל הסאגה הזאת כי אני לא יכולה לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו למרות שאני רואה את כל הכאב שלה. 


 


 


 


ובגלל שהיום גם מוקף בסיפור אונס במסגרת אשפוז היום יש לי אחד עם החברה בגיל 19. אחרי אותו מקרה לא דיברנו שנתיים. 


צעירות ויפות יצאנו לתל אביב מהוריי שבחולון. היא באה לישון אצלי כפי שעשתה כבר מספר פעמים בעבר. אחרי הופעה אנחנו יוצאות לבר בפלורנטין. בבר אנחנו פוגשות שני בנים ומחליטות להמשיך איתם למקום אחר. לי יש בחור בשלב זה. אנחנו מגיעים לטייל של הים. ויושבים שם ואי נוחות מספרים בדיחות. מחליטים ללכת ליפו ברגל. היא יוצאת והולכת. הבחור שיושב איתי מנסה לנשק אותי אני אומרת לו תודה אבל יש לי משיהו שאני אוהבת כי ככה אני תמימה שכזאת. הוא אומר לי אז מה הוא לא פה ומנסה להמשיך. אני יוצאת ממש בכעס וכמעט בדחיפה. ואני לא רואה אותה. הבחור השני עומד ליד הרכב. אני שואלת אותו לאן היא הלכה. הוא מראה לי לכיוון השני מיפה אל הכביש. אני רצה ורצה עד שמוצאת. בקול של מפקדת אני צועקת לאן את הולכת. היא עונהתופסת טרמפםים בחזרה לחיפה. אני צועקת השתגעת את גם משאירה אותי לבד עם שני זרים וגם מסכנת את עצמך. היא עונה מה חשבתי שאת רוצה. אני מאבדת את זה פוקדת עליה לחזור לחולון ולהיות בשקט.


 


אחרי שהיא נסעה הבית יום למחרת לא דיברנו כמעט שנתיים.


כמו שאכזבה אותי גם הצילה אותי. אצלה גרתי בחיפה למשך חודשיים נפלאים. היו לנו כמה מהרגעים הכי טובים שלי יחד.

 

אני יודעת שגם אני יכולתי להתנהג שונה אבל לא באמת כי ברגע שאני שומעת על נסיון התאבדות אני מיד נכנסת לפאניקה מוחלטת של נסיון לעזור. 


 


היא חברת ילדות ואדם שבאמת יקר לי ואני אוהבת מאוד. אני מקווה שלא יצא לנו לדבר יותר בחיים. שאני לא אשמע עליה יותר לא אראה לא שום דבר. אני מקווה שהיא תמצא את השלווה והטיפול שמתאים לה ושתראה ימים טובים יותר.


 

נכתב על ידי , 3/3/2019 22:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוחמד


הוא החבר הכי טוב שלי. אני אוהבת אותו יותר כל שניה שעוברת ביום. מעולם לא משעמם לנו. תמיד כיף גם כשקשה. אני יודעת שתמיד אוכל לסמוך עליו כפי שאני יודעת שאעשה בשבילו כל דבר. הוא מרגש אותי כל יום בצורה דומה וחדשה לחלוטין. לפני שנים שנים זה בדיוק מה שחלמתי עליו. מערכת יחסים יציבה ותומכת ואוהבת בלי סוף. לפני שנים לא האמנתי שאזכה. שנינו עבדנו קשה בשביל להיות ביחד ועכשיו מתחילים לפרוח הניצנים של העבודה הקשה. ויום אחד גם נקטוף את הפירות. 
אני הגרסה הכי טובה שלי כשאני איתו. אני כנה ולא אנוכית. הוא לא מוותר לי גם כשאני רוצה לוותר לעצמי מה שמביא אותי לגבהים חדשים. בכל מובן אפשרי.
והוא כל כך חתיך ומוכשר. האדם הכי יפה בעולם עבורי.
נכתב על ידי , 2/3/2019 21:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 26

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , נשיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkaruisa אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על karuisa ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ