לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Amelie P

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2019

Morning Sun


1952 ,Edward Hopper

 

 

 

הם ישבו על כסאות גבוהים, אדם שיחק עם המזלג בקערת הזיתים ואמילי הדליקה סיגריה. היא זוכרת ממש מעט מהערב הזה, אבל את השיחה על אדוארד הופר היא זוכרת ממש טוב, כי שרון וגיה התחילו לגרד את הבוץ מהסוליות שלהן על אחת המדרגות מרוב שעמום, ואמילי, הערב שלה בכלל התחיל עכשיו.

 

הזיכרונות הם משהו שכבר זכתה בו ובו בזמן תזכורת למשהו שאולי כבר לא יהיה לה שוב. לפעמים היא חושבת שאולי היא מאושרת ולפעמים היום פשוט עובר וחולף ואחריו בא עוד אחד, זהה לקודמו עד כדי תסכול. אולי כדאי שאמילי תנסה להזכיר לעצמה שלתזז בין דירות שכורות ולחפש מרפסת חדשה לכוס הקפה שלה כדרך קבע, זה גם לא כזה נחמד. כל כך הרבה זמן חיפשה להניח את ארגזי הקרטון ולפרק אותם, ודווקא עכשיו כשהכל מסודר טיפ-טופ במדפים מדונדשים, האבק שמצטבר גורם לה להשתעל. היא שואלת את עצמה מתי יהיה לה כוח אמיתי להתחיל להסיר אותו, ומה זה אומר עליה שאין לה.

 

אדוארד הופר כמעט מנקה את החללים עבור הדמויות שלו, עד כדי ניכור. משטחי צבע מלוכלכים אך אחידים נרתמים כולם כדי שנרגיש כמה בודדה ומיוסרת הגברת בורוד, או ציפורי הלילה. אבל דווקא כשאמילי מסתכלת בציורים האלה היא נרגעת. זה כאילו שמישהו רואה איתה את אותו הסרט ושניהם מפחדים וצוחקים ובוכים בדיוק באותן סצנות.

 

אולי הם הפסיקו להיות מתואמים אבל זה שזה דוהה פשוט אומר שצריך לצבוע שוב. לשמר. כמו שעושים לקלאסיקות הגדולות ביותר ששמורות מאחורי זכוכיות בלובר. והם קלאסיקה. וזה יעבור

נכתב על ידי Amelie P , 9/1/2019 21:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAmelie P אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Amelie P ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ