לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

derAnkerIL@gmail.com



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2019

קלונקס לא עוזר


אזהרה: מכיל תוכן שיכול להיות קשה לקריאה לחלק מכם.


יושבת ליד השולחן, וכמו המחשבות שלי – הוא מבולגן. בשלושה ימים שלמים הספקתי לעבור טלטלות נוראיות.


הן התחילו באחר הצהריים אחד שישבתי עם ידיד ופתאום נפל עליי מצב רוח, המשיך לאותו ערב לבכי ותסכול מטורף שנהפך להרסנות שנמשכה עד הלילה. עד שנרדמתי. קמתי באותו הבוקר כדי להמשיך לבכות. אני לא אשקר, זה כולל מחשבות אובדניות קשות.
זה כולל לשכב בוכה במיטה, לבהות בתקרה ולדמיין את עצמי תלויה ממנה.
לחשוב איך אני מוצאת תרופות ולוקחת כמה שרק אפשר.
זה לחשוב איך אני דוחפת את הראש אל תוך הכרית כדי להפסיק לנשום.

חלק מכם ימליצו לי לחפש מטפלים צמודים או עזרה קבועה – אבל כל זה מגיע כשאני מוקפת בצוות מטפל 24/7. אבל כמה עוד אפשר לשמוע את המילים הכל-כך-לא-עוזרות? (יש לי בעיה שאני לא מאמינה שמישהו יכול לעזור לי) כמה עוד אפשר לקחת קלונקס, לוריבן וכו'...?


אני לא איבדתי תקווה, אני כותבת לכם על זה כל הזמן. ואני כותבת גם על איך צריך לעבור מכשולים כדי להמשיך להתקדם. אבל אני לא יכולה לכתוב שהכל יופי-טופי. כי זה לשקר.


קשה לי, קשה מאוד.


למה ? זה כבר סיפור שמכיל המון נושאים שונים. הפעם נשברתי בנושא אחד שהוא אחר מכל השאר.

אני לא מצליחה לאהוב את עצמי. לא את המראה (דחו אותי על המשקל שלי אין ספור פעמים, בדרכים הכי כואבות ושטחיות שקיימות), לא את האופי, לא את מה שמתלווה לי (הפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעת אישיות) ולא שום דבר. אם פעם הייתי מצליחה למצוא משהו חיובי בי, היום גם שם אני מוצאת דברים שליליים. אני מודעת לעובדה שיש סיכוי מאוד גדול שאני טועה לחלוטין בנקודת המבט שלי.


אבל אל דאגה, לא איבדתי תקווה. אני רוצה שזה ישתנה. אני לא רואה איך, ואני לא מצליחה למצוא תשובה איך- אבל אני כל כך רוצה שזה ישתנה.

הדרך שעומדת לפניי לא אידאלית בעיניי – וגם לא כל כך קצרה. אפילו די ארוכה. אבל אומרים שזה מה שנכון לי אז אני עושה. וזו מלחמה בפני עצמה.

 

תלחמו ותשמרו על עצמכם.

נכתב על ידי , 17/1/2019 10:52  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The Swedish Malin


פותחת שבוע חדש בעייפות מוגברת. הצלחתי להסיק מהעייפות שלי כאן שהיא נובעת ממלחמה פנימית מתמדת.
בגלל שאני יודעת שאני לעולם לא אוותר, לפעמים אני רוצה שמהצד השני יבטלו את הקבלה שלי להמשך טיפול ואני אצא מזה ללא אשמה עצמית.

 

כמה אנושי מצדי.


לפעמים אני מצפה מעצמי לא להרגיש ולא לחשוב ולא לעשות דברים מסוימים – כאילו שאני איזה רובוט. אני מצפה מעצמי להיות רובוט. לעשות רק מה שנכון ולא להרגיש לא בסדר עם זה. לא להרגיש בכלל.

אבל זה לא קורה, אני מוצפת רגשות (חלק מהרגשות מנוגדים למה שאני עושה) והדבר הכי טוב שאני עושה לעצמי הוא פתאום האויב. איך נפטרים מהתחושות האלו? והאם זה נכון לעשות זאת? כי בכל זאת, אני לא רובוט.

 

 כשחיפשתי כל מיני סמלים ומשמעותם בגוגל – מצאתי תמונה של סמל המאלין השוודי – וההגדרה שלו היא 

"אתה חייב להתמודד עם מכשולים בשביל להתקדם קדימה"

וזה כל כך נכון. רק כשהתמודדתי עם מכשול או משבר הצלחתי אחר-כך לצמוח חזרה למעלה ואף גבוה יותר. 
אני רואה בזה סמל בעל משמעות חזקה, כמו שהעוגן מסמל עבורי חוזק, עוצמה, ביטחון ויציבות. 

יש לכם עוד סמלים בעלי משמעות שאתם רוצים לשתף אותם ואת המשמעות איתי?
נכתב על ידי , 13/1/2019 15:44  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מזל אריה


מריחה כבר את סוף השבוע! קצת זמן להמון רוגע. לקחתי על עצמי יוזמה קטנה היום, שככל הנראה תמשך אם "אתמנה" למבצעת התפקיד. אלמד איך לבצע אותו באופן הטוב ביותר עם הזמן. זו אמנם יוזמה קטנה, ו"תפקיד" לא גדול... אבל מצאתי בעצמי צדדים שלא הכרתי כשפעלתי ויזמתי. גיליתי שאני לא תמיד זאת שהולכת אחרי אנשים – אלא גם יוזמת (בכל זאת, מזל אריה).


לפני כמה ימים הבעתי את תחושתי לקבוצת האנשים שסובבים אותי, ואמרתי שאני לא מרגישה מספיק מעורבת. לא כי אני לא מנסה, אלא כי לא נותנים לי מקום. מאז המצב השתפר מאוד ואני אסירת תודה שתיקנו אותו (כנראה שהתנהל מחוסר הבנה של הסיטואציה) ובכנות נותנים לי להיות חלק מהקבוצה באווירה מאוד חיובית.


אני ממליצה לכל מי שמרגיש בדומה למה שסיפרתי – לחשוב אם ניתן לשתף את מי שזה נוגע לו, ובאמת לשתף. אני בטוחה שיש מספיק אנשים טובים שינסו לשפר כל מצב לא נעים. חוויתי כבר יותר מדי אנשים רעים בעולם הזה.. ובכל זאת אני לא איבדתי תקווה ומחזיקה אצבעות שגם כמה שיותר אחרים לא יאבדו תקווה. אבל תקווה, גם אם זה קשה, תמיד ניתן להחזיר. לדעתי.


אני מסתכלת על עצמי לפני כמה חודשים ועד היום ורואה הבדל עצום. אני מחזיקה את הכוח הזה ומטפחת אותו כדי שיהיה לי מספיק לחלק גם לאחרים. זה חשוב, אתם יודעים...


מקווה שיום חמישי היה שמח לכולם!

נכתב על ידי , 10/1/2019 19:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחושות אשם


אני במשבר כתיבה. חשבתי להיצמד לפורמט מסוים, ומפה המשבר, אבל החלטתי ששווה לדבר על יותר דברים.


התחדשתי בפלאפון ועם הרכישה באה התחושה הלא נעימה שלי. החששות כמה פעמים יעירו לי המשפחה על הרכישה. לפעמים תחושות האשם מוגזמות כי אני מייחסת חשיבות רבה לדעה של אחרים. אבל איפשהו זה צריך להפסק.
בעצם הם "מחפשים" להעיר לי כי הפלאפון הקודם הוא רק בן שנה וחצי בערך – אבל כבר לא שווה לתקן אותו בגלל ההיסטוריה שלו ובגלל העלות (ששווה לקנות פלאפון חדש כבר). כל הזמן מנסים "לחנך" אותי. בעיקר בן אדם ספציפי מאוד בחיי – שהוא תמיד צודק ואני תמיד טועה.


אני יודעת שאני בסדר כפי שאני עם מקום לשיפור (לכולנו יש מקום כזה, לא נולדים מושלמים וגם לא משיגים שלמות בחיים – אבל צועדים לעבר המקום בו נוכל להיות הכי טובים שאפשר). אבל אין צורך למרוח לי בפרצוף כמה אני רק לא בסדר. חשוב לפרגן על דברים טובים מדי פעם (ויש כאלו). אני מדברת על בן אדם ספציפי בחיי..

וחוץ מזה – שהשתניתי לטובה והשגתי עוצמה בהמון תחומים בחיי.


זה מתקשר לי גם לתחושה שלפעמים לא מודעים לעובדה כמה אני אסירת תודה על כל דבר חיובי בחיי. אילו יכולתי להגיד לכולם (בלי להרוס את המשמעות היפה של המילה) תודה, תודה ותודה – הייתי עושה את זה.


אז בשורה התחתונה – לא, אני לא אכנס לדיכאון כי יעירו/מעירים לי על דבר שאני מאוד שלמה איתו. וככה גם אחרים צריכים לעשות. או יותר נכון לא לעשות (לא לתת לאף אחד להוריד במצב הרוח הטוב).


אני מאחלת המון מזל טוב לקורא אחד ספציפי שחוגג היום יום הולדת!

ולכולכם אני מאחלת יום נהדר, מלא בהישגים קטנים אך משמעותיים.

נכתב על ידי , 9/1/2019 07:41  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם אלו החיים, נחיה?


חזרתי מסופ"ש עמוס בחזרה למרכז שבו אני נמצאת במהלך השבוע. שוב תחושת הדיכאון מחריפה. הייתי קצת מדוכדכת רוב היום אבל בשישי היו לי מלא הסחות דעת אז לא חשבתי על כלום.

הגעתי למצב שאני לא יכולה להישאר עם עצמי במחשבות. נטרלתי את זה כמה שיכולתי בעזרת שינה מרובה במהלך היום. אבל כמה עוד אפשר לברוח? והאם זה הדבר הנכון לעשות בכלל?


אני לא מצליחה למצוא את התשובה לשאלה האם זה נובע מעיסוקיי הנוכחיים/טיפול לא נכון/איבדתי את זה לגמרי?

תהיתי לעצמי אם כדאי לכתוב פה בכלל היום בגלל שאין לי כוחות יותר. אבל כן, כן יש לי מה להגיד. היום אני מרגישה ככה – ובכל זאת אני יודעת שיהיה בסדר. בעצם אני לא יודעת, אני מקווה. פשוט השלמתי עם העובדה שהלא נודע לא חייב להיות מפחיד. ואם קרה משהו רע, אז להתמודד עם זה כמו גיבורה. וזה תקף לכולם.

אני מגדירה את עצמי בחורה חלשה מאוד (מנטלית) והבנתי מהסביבה שלי שחלק גם מגדירים אותי ככה – אבל בכל אחד חייב להיות הכוח הזה שמתחבא. פשוט לפעמים צריך טריגר.


בנוסף רציתי לשתף שאחרי כמה זמן שלא נכנסתי לאוטו מאחורי ההגה עשיתי זאת למרות שחששתי. זו חרדה שנתנה לי אשליה שאני צריכה לפחד. אבל ככה זה חרדות. הן גורמות להמון חושך, פחד ואשליות – תחושות שלא תמיד מתאימות לסיטואציה.


יש לי שאלה ואשמח אם מישהו יכול לשתף – גם לכם קורה ברגע שנשכבים במיטה ועוצמים את העיניים כדי לישון/נשארים עם עצמכם במחשבות בצורה אחרת – להיזכר בטראומות, חוויות לא נעימות או סיטואציות מפחידות? זה מחרפן אותי. זה גורם לי לחשוב שכל החיים שלי עד לנקודה זו (אולי גם הלאה) הם פשוט מכה אחת גדולה. חשוכים ומפוצצים במזל רע.

 

יש מישהו שיעודד אותי בקהל?

נכתב על ידי , 5/1/2019 23:00  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתעודדת ומנסה לעודד אחרים


יושבת לי, ומציירת כל מיני ציורים שמחים. אבל בפנים, אם לומר את האמת, אני לא מרגישה הכי שמחה. לפחות היום.


אחרי שיחה עם המטפלת האישית שלי (שבה הקראתי לה קטעים חשובים מהיומן הפרטי שלי) מרגישה שקיבלתי נקודת מבט אחרת ממה שאני רואה. על המצב שלי בכלליות. זה טוב לדבר עם מישהו מקצועי שמבין, ממליצה לכל מי שתוהה אם בא לו או לא.


התחלתי לחשוב על דברים חיוביים שיש לי להציע לעולם. (חלק מהם) אני אוהבת לשיר, אני אוהבת לצייר ואני אוהבת לראות תוצאות חיוביות מדברים שאני יוצרת. זה בתנאי שאני מסוגלת באותם רגעים. לא קל לי להכיל את עצמי אז כמובן שזה יותר מאתגר להכיל אנשים אחרים. כשאני מסוגלת זה בא באהבה.
המחשבה החיובית הכניסה בי קצת סיבות לחייך ולא חיוך מזויף או ציני.


אין הרבה פואנטה למה שאני כותבת היום, החלטתי לשתף. מה שכן, אני מנסה לשדר חיוביות לעוד אנשים. תחשבו על הדברים שאתם תורמים בעולם! (ואל תגידו שאין. לא מצאתם מה עכשיו, תמצאו בנקודה מסוימת)

כרגע אני מסתכלת על העבודה שהכנתי ושציינתי באחד מהפוסטים – כוח, שינוי, איזון, שאיפות ותקווה הן חלק מהמילים שכתבתי על גביה. לכל המתמודדים - אל תאבדו את זה, אל תאבדו את הדרך. שווה להילחם.

 

נכתב ע"י בחורה שאיבדה את זה, מצאה את זה וכמעט איבדה שוב.

נכתב על ידי , 3/1/2019 15:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על ברבריות ומשקפיים צבעוניות


אז היום הראשון של השנה החדשה התחיל קצת עגום אבל הספקתי כבר לשכוח למה. נסעתי לראיון במסגרת ההמשך שאני מיועדת אליה וככה נשכחו כל צרותיי כי ביליתי עם אמא וסבתא לאחר מכן.

הדיבור על ההתקדמות שאני עוברת הציף בי תחושת גאווה, ובדרך חזרה למקום הטיפול הנוכחי קיבלתי את הבשורה שאחת מבין הבנות היחידות שאכפת לי מהן כאן החליטה לחתום ולוותר.

הרגיז אותי. אבל רק כי אכפת לי.

היינו אמורות לעבור ביחד לטיפול ההמשך אבל היא ויתרה לעצמה. מסיבה די מטופשת... האופוריה שמרגישים שפתאום "הכל בסדר" ו"אני אצליח לבד" אחרי חודש וחצי היא פשוט אשליה. ברגע שהיא תוריד את המשקפיים הצבעוניות שהיא מרכיבה היא תראה כמה הכל עגום (עד כמה אני שלילית מ1 עד 10). איחלתי לה בהצלחה ודרשתי ממנה שתעשה את מרב המאמצים לשמור על עצמה. אני מקווה שזה יחזיק כמה שיותר זמן.

כי הנפילה צפויה.

אני לא אומרת את זה מרוע, אני אומרת את זה מניסיון. אני בכל זאת התנדבתי להיות סוג של "השראה" או "דוגמא" לאנשים שצריכים את זה. אבל אני ממש לא יותר טובה מכל בן אדם אחר.

מילאתי איזה שאלון רפואי לוועדה כלשהי ופתאום כשאני מדרגת את רמת התפקוד שלי לפי דעתי או מספרת על עצמי אני מחייכת חצי חיוך. אבל יותר לכיוון הציני.
זה מאוד פשוט – אנחנו לא מודעים לכמות המידע שנצבר לנו באחוריי המוח. מדחיקים ומדחיקים.

שכחתי שאני יודעת לסרוג.

 

יצא לי לדבר עם אמא בנסיעה על אבא. הצורה שבה הוא מתייחס אליי השתפרה בשנה החולפת ואולי זה הוריד ממני מטען (מאוד כבד) ופינה מקום להתמודדות הנוכחית. קראנו גם כתבה מאוד חשובה ומעמיקה על ההפרעה שאני מאובחנת בה. מעניין מישהו לדעת?

אבל אני מציגה דברים באור חיובי מדי (מה נהיה ממני). אני נזכרת איך בבוקר התחלתי להתלונן על התנהגות ברברית בין המטופלים. חוסר סבלנות וכבוד מעצבנים אותי, ולפעמים מרוב עצבים אני יורדת כמעט לאותה רמה. אני לא ברברית אבל כשהסעיף עולה לי גבוהה ככה הרמה יורדת נמוך יותר.

 

למישהו יש עצה איך מסננים ברבריות?

נכתב על ידי , 1/1/2019 21:57  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לderAnker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על derAnker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ