לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצבות ועמל

תיעוד המסע אל תוך החינוך הפורמלי, ילדים משועממים, לחוצים,חמודים,חכמים. ומה עושים עם "בית-הספר הממית, עיקר במשך שנים את מוחות הילדים, רידד את נפשותיהם, חיסל במודע ובצורה שיטתית כל גילוי עצמאות, כל השראת נעורים, ביער בעודו באיבו כל גרעין של דחף טבעי לחופש".


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

כל דבר שבעולם דמויות


 

קמה בבוקר, מרגישה טוב, יש בי מוכנות ליום הזה, רק העניין הזה שאני יודעת שמתישהו בקרוב או רחוק 13:45 תגיע, ח'2, שעה אחרונה. אין לי דרך, אין התנסות שאני מנסה, רק לשרוד. הם צועקים וצחוקים ואלוהים, קמים כל כך הרבה פעמים "רק לזרוק את הדף הזה לפח". מאיפה הגיעו כל הדפים האלה שצריך לזרוק לפח. ולהיות בתוך הכיתה זה כמו לשבת מול מפזר חום על פול ווליום, גורם לך קצת לתהות מי אתה, ולמה אתה לא ישן. 

 

דווקא בח'3 הייתה הצלחה קטנה היום. הם חמודים ויחסית איתי. לא התחלנו שם את השנה, אנחנו עוברים ביחד בסרגל מאמצים עדין, גם הם וגם אני. למדתי איתם להסתכל על עוד ילדים, לא רק אלה שנותנים לי בטחון. היום יובל דיבר בכיתה בפעם הראשונה. בין לבין שאני כותבת על הלוח פתחתי את הקלסר שהכנתי לי עם התמונות שלהם והשמות שלהם, רק לוודא שאני לא טועה בשם שלו. 

עשינו הצגות בכיתה, וביקשתי שחוץ מהמציגים שקיבלו כרטסיות ממני, יהיה גם מספר. לא חשבתי על זה לפני, זה היה די ספונטני. יואב לקח את זה והצליח ביג טיים. האמת, שלא ציפיתי שהם יבינו ככה את הטקסט. זה היה מהמם. לפני כמה שבועות הוא היה בחרדה מהמבחן ומה זה שאנחנו דופקים אותו (המורים), היום הרגשתי שהוא נהנה מעצמו. מהיכולת שלו להפיק סיפור, להיות אחראי על הסיטואציה בכיתה. מהאמפטתיה המשותפת שלנו לירבעם אפילו. 

 

לפני שנכנסתי היום לח'2 הכנתי מהמחנכת שהם לא במצב כל כך. כל שיעור איתי הם לא במצב. אז מה מחכה לי היום. 

כניסה. הארלם. אלקטרז. צרחות, מוזיקה מהטלפונים. איפה הם ואיפה לעמוד בתחילת השיעור. האם אני כועסת עליהם? ממש לא. האם אני מרחמת על עצמי- לא נעים להודות, אבל בהחלט. מישהו יכול להזיז כבר את המפזר חום הזה מהפרצוף שלי? אולי הלכתי ללמד רק כדי להרגיש טוב עם עצמי? להרגיש חדה, להרגיש שאין שום דבר שמערפל אותי, שהאוויר שמול הפנים שלי והדיבור שלי, המרחב ביני לבין הילדים הוא תמיד נקי ומרענן. ובתוך ההרגשה הטובה, בטחון כזה עם עצמי, אני חושבת שאני מיטיבה עם התלמידים. אני מקווה שהם קצת פחות משועממים, קצת פחות בחרדה. יונתן וליאון בונים שיעור על סוציאליזם בשיעור מחשבת בח1. קצת יותר מאושררים. 

לא חשבתי שאצליח להעביר שיעור היום בח'2, לא, ידעתי שלא יקרה היום שיעור, ברגע שנכנסתי לכיתה.. אבל לא הייתי מסוגלת ש

וב לחוות את הניסיון הזה להעביר משהו, ולא כי הוא לא עובר, זה קורה לי גם בכיתות האחרות. אלא כי אני מרגישה את הערפול הזה, כשאני הופכת להיות שוטרת אבל לא מאמינה שבקצה של המשטרה הזאת יהיה גם משהו שיעניין את התלמידים, שיעניין אותי. למה להתאמץ? לא הייתי מסוגלת ללכת לשם. 

זימנתי את ליאו ורוזן ללוח. כתבתי שם מעל כל אחד מהם, במשך 40 דקות שיחקנו כל דבר שבעולם דמויות. הילדים הרוויחו קצת התפרקות (הייתה התפרקות). הרוויחו קצת צחוק. אני הרווחתי קצת את עצמי. היה אותו דבר- מלא רעש, קללות, כואב הגרון. אבל לפחות היה עניין בקצה המשטרה. איזה רווח קטן שהרווחנו ביחד. 

והיה גם את איל שישב בצד ולא מצא את עצמו. אבל אמרתי לעצמי- לפחות הצלחת לראות את זה. אני לא מאמינה שבשיעור רגיל הייתי מזהה. 

בתחילת השיעור הייתי בתחושה של תבוסה, והתחלתי את המסע הביתה בתחושת כשלון. שאני לא מצליחה לפענח שום דבר עם הילדים האלה. אבל הגעתי הביתה עם מחשבה סלחנית יותר..מקבלת יותר. שאם יכולתי לעשות משהו טוב היום בשביל ח'2- עשיתי אותו. וזה לא היה לי כ"כ מסובך. אולי את לא צריכה להתייחס למשחקי פתיחה כמפלט אלא כערך. הרי זה אדיר שזה מה שהם כן הצליחו לעשות. לא כך? הצליחו לנער את היום הקשה שהיה להם, לא לשבת מבואסים בכיתה אלא לשחק, להשתגע. אולי תכלס אני מרוצה שדן הצליח לנחש שהוא בוב ספוג למרות שהוא לא ידע כנראה דבר על אחיה השילוני. 

 

נכתב על ידי , 25/12/2018 22:44  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , חינוך
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למעין.אילון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מעין.אילון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ