לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  UnrealAlise

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2018

נצחק על זה ביחד


ההתנהגות וההסתגלות האנושית  מפתיעה אותי כול פעם מחדש. כל פעם שאנחנו נמצאים בסיטואציה מסוימת, נניח ולא נעימה, ,ואומרים לעצמינו " דיי, לא יכול להיות גרוע יותר מזה" - ניהיה יותר גרוע פי כמה וכמה.

כל פעם שאנחנו חושבים שלא ניתן לרדת יותר נמוך מזה -> SURPRISE SURPRISE


זה מדהים איך היכולת של האדם להתרגל להכל עובדת ומגנה על עולמו הפנימי מפני קריסה, באמת, תחשבו על מצבים קשים בחיים שלכם ותוכלו להבין שאם ונניח אותה סיטואציה תקרה היום אתם תוכלו להתמודד איתה הרבה יותר טוב ובלי נזק חמור לנפש כמו בפעם הראשונה.


הקטע הזה מוקדש לכל אלא החושבים שעולמם קרס -> יכול להיות, לא שופטת אף אחד, מה שקשה לאחד לא בהכרח שיהיה קשה לאחר.

אבל, אני רוצה שתבינו דבר אחד, כל גורם סיבתי שגורם לכם להרגשה נוראית כזו- תיפתרו ממנו (גם אם זה בן אדם וזה בעיקר אנשים).


תבינו שאנו חיים רק פעם אחת וחבל לבזבז זמן סתם על הרגשה נוראית כי כל שניה שעוברת לא תחזור לעולם.

זה בסדר לרחם על עצמינו- זה אנושי, אבל לא לשקוע לתוך זה.


תאמינו לי- עוד חודש, חודשיים, -נצחק על זה ביחד-.

 

 

נכתב על ידי UnrealAlise , 30/11/2018 12:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתה והמחיר שלך


אני נושמת את הפד"ח שלך,

אני אוספת את הפאזל שבך,

אתה זה כל העולם,

אתה הוא חלום שלא הוגשם,


ובלילות אינני ישנה, 

ומחשבות זורמות מן התקרה

אתה כל עולמי ומה, 

מה בכלל אני רוצה,


אינני מבינה דבר,

כי החיים הם שלל אוצר,

לחיות חיים של האחר,

זו טעות אנוש אם לא יותר,


ובלילות אתה לא כאן,

והיקום בבלאגן,

עייני כבדות ונפוחות,

אתה לא כאן אז לפחות,

אז לפחות תאמר מילה,

כה נחמדה ועדינה,

שתחמם את נשמתי,

שכה שבירה ותשושה,

הנזקקת בך ובעולם שלך.

 

מידי יום אני חייה את החיים של האדם האהוב עליי, אני יודעת שזו עלולה להיות טעות מפני שמדי פעם אני בוגדת בעקרונות שלי.

אבל הגעתי להבנה שלעקרונו שלי אין משמעות אם אין את האדם הנכון לידי, ומה זה בכלל עיקרון?, עוד החלטה או טאבו שלקחנו על עצמינו כי ככה החברה קבעה?

כמובן שהקווים האדומים נשארו בשבילי אותם קווים, וגם אם האדם האהוב עליי יחצה אותם הוא ישלם את המחיר.

 

לכן, לכל אלא שישפטו אותי ויהיו כאלו רבים, אני לא מאמינה בקווים של החברה, המיין סטרים התיישן ואייננו מתאים לזמננו, הטאבו של פעם נחשב לנורמה קיום ולהפך.

אני מעודדת את כל אלו שמנסים לצאת מהקופסא והנורמה שטמונה בה, גם אם אתם טועים, אתם מעיזים וזה אומר שאתם חיים. 

 

אני מאמינה בכוחה של החברה, אבל מי אמר שהחברה בדרך בנכונה? ואם חושבים על זה, אז בדרך לאיזה מטרה

 

נכתב על ידי UnrealAlise , 26/11/2018 01:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




" תגיד לי שאני יפה", "נו... תגיד"

"מה את רוצה ממני?"

"אני רוצה שתגיד לי שאני יפה, מה? זה כל כך קשה?"

" אמרתי לך אתמול אבל שאת יפה"

"אז מה?, ואני ירדתי לך אתמול, אבל גם היום תבקש"

"טוב, את יפה"

"לא זה לא אמיתי, לא אמרת עם רגש"

 

אלוהים, תודה לך שיש לי ביטחון עצמי ואני לא צריכה שאף אחד יגיד לי שאני יפה

ותודה גם שאני אני לא חייה בסרט רע ורואה את המציאות העגומה

אה ותודה על האלכוהול

אמן

נכתב על ידי UnrealAlise , 25/11/2018 23:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנטומיה לא של גריי


רבות ורבים מאיתנו צופים בסדרות כמו אנטומיה של גריי, סדרה שכולה עטופה ברומנטיקה ודרמה ולהגיד את האמת, כן, זה הרבה יותר נחמד ממה שבאמת רוב האנושות חווה בחיי היום יום.

 

אבל- וזהו אבל גדול ושמן-> החיים הרבה יותר מעניינים ומסובכים ממה שמוצג באנטומיה של גריי.

אני עובדת בבית חולים, החלפתי כמה מחלקות ולהגיד לכם את האמת, מקום יותר דרמטי ומבדר לא ראיתי מיימי.

 

הדרמה מתחילה מהרגע שבו אתה דורך בבית החולים, לובש את המדים הנקיים ונכנס למחלקה.

הכאוס הכי גדול שראיתי בחיי, ראיתי במיון, ואני לא מתכוונת לכאוס בשל עבודה או כמות מטורפת של אנשים שמתחלפים תוך זמן קצר, אלא כאוס של מערכות יחסים ודרמות.

בית חולים זה הההההה-מקום למצוא סיפורי אהבה ולהתנסות. 

למשל: אחיות שרבות על החיים ועל המוות בגלל רופא, סניטרים שמתחילים עם כל מה שזז, פרידות הזויות מתחת לחופה, תמיד יש את זאת שיודעים שתיתן לכל אחד, בנות שירות שהורסות משפחות ועוד ועוד ועוד.

 

אבל להגיד לכם את האמת... אני אישית יותר אהבתי מקום אחר... חדר ניתוח.

ועכשיו אגיע לנקודה ואסביר למה

בחדר ניתוח, ניתן למצוא אנשים מסוגים שונים ומשונים, נשואים, רווקים, חד מיניים, רב תרבותיים, מאהבים לטינים, אחיות או אפילו רופאות צעירות נואשות.

כולם יודעים הכל על כולם, אף אחד לא יוצא יבש מהרטיבות של חדר ניתוח.

מתה על אנשים רכלנים, אני אוהבת להסתכל איך הם הורסים בכמה מילים חיים של אנשים אחרים.

אני לא אדם מגעיל, פשוט זה מבדר לדעתי, על תשפטו אותי בצורה קשוחה מידי.

 

בדרך כלל, נהוג לחשוב שאנשים בעלי סטטוס ותפקיד מסוים חייבים לנהוג בצורה מסוימת ומכובדת. לכן אנו לא נצפה מאנשי צוות רפואי לסיפורי און אוף.

ופה האבל- אנו שוכחים שגם אנשיי צוות רפואי הם אנשים, הם גברים/ נשים בעלי חלומות ורצונות. 

אותם רופאים צעירים שפוגשים במהלך היום בחדר ניתוח או בכל מחלקה אחרת, ניתן לפגוש בערב בבר להתחיל לדבר ולהתעורר בבוקר עם האנג מטורף ותחתונים מלאיי בושה וחרטה.

לא סתם אומרים " לא מחרבנים במקום בו אוכלים" 


נכתב על ידי UnrealAlise , 25/11/2018 22:32  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

101
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUnrealAlise אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על UnrealAlise ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ