לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיכום החיים עד עכשיו




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

12/2018

מלא סימני שאלה


אני מרגישה שאני באמת חייבת לעשות איזה שהוא שינוי עם החיים שלי.
לא יודעת אם זה בגלל שעכשיו אני בצבא, או בגלל שסיימתי את הטירונות ואני מתחילה את הסדיר שזה אומר 3 שינויים גדולים בחיי.
אני חושבת גם שאני פשוט מרגישה שאני בפתחה של תקופה לא טובה. כי היה לי עכשיו ממש טוב במשך כמה חודשים, יכול שזה בגלל שהפסקתי לקחת גלולות או יכול להיות שפשוט העולם מחייך.
בכל אופן משהו אחד ודאי, אם היה לי טוב במשך זמן מסויים, עכשיו הגיע הרגע שהכל מתחיל לקרוס לי בחזרה..

מה ששונה מפעמים קודמות זה שהפעם אני מאוד מאוד לא רוצה שיהיה לי רע.
בדרך כשתקופה רעה הייתה מתחילה, הייתי מקבלת אותה בתבוסה שכזאת. במעין כניעה שכזאת.
אבל הפעם זה שונה כי עכשיו היה לי באמת מאוד טוב, ממש טוב, טוב שכזה לא יצא לי לחוות עוד, וכשאני יודעת מה טוב יכול להיות, ברור שאני לא ארצה לקבל את הרע.

ובדיוק ברגע זה אני מקבלת ההחלטה הבאה-
לא משנה אם יהיה טוב או אם יהיה רע, לא משנה כמה טוב יהיה או כמה רע יהיה, אני פשוט צריכה לקבל את מה שהעולם ישלח אליי באהבה ואור גדול.
לא משנה מה יהיה אני אשאר אני, אני אקבל את הטוב באותה מידה שבה אני אקבל את הרע, כי כאלה החיים שלנו.
נכתב על ידי zoley , 23/12/2018 12:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Pink Floyd - Wish You Were Here


אני חושבת שאני יכולה לשמוע את השיר הזה תמיד. בכל יום ובכל מצב. בכל שעה ובכל רגע נתון. הוא תמיד מתאים, תמיד מובן, תמיד מעורר בי מחשבות ומעלה בי זיכרונות לתקופה אחרת, תקופה טובה יותר.

 

אבא שלי ואחי הגדול מעריצים מושבעים של פינק פלויד. אני זוכרת איך שפעם בנסיעות משפחתיות ארוכות למשפחה בצפון או לטיולים בדרום הם היו משמיעים אלבום אחרי אלבום שלהם. ואף פעם לא נמאס להם, זה היה בשבילם איזה סוג של חיבור, משהו שמשותף לשניהם, הם שניהם נאחזו בזה כאילו שזה הדבק של היחסים ביניהם, הבסיס להכל. 

אבא שלי ואחי הגדול מאוד שונים. אבא שלי טבעוני דבר ראשון ואני חושבת שזה אומר עליו הכל. הוא עשה את השינוי הזה כבר לפני כמה שנים, לפני שזה הפך להיות טרנדי ונחשב כמו היום. הוא אוהב בעלי חיים מושבע. זה מראה גם בעייני כמה שהוא בחור רגיש ועדין למרות החזות המאוד נוקשה שלו. יש לו אישיות פנימית עצומה שמסתתרת בפנים. אבא שלי הוא לא אדם קל, כשהוא עושה או אומר דברים שאני לא מסכימה איתם אני מוצאת את עצמי מתעצבנת מזה בקלות, לא יודעת למה בדיוק..
ואחי הגדול הוא גם אדם לא פשוט. הוא עקשן למדי, תמיד מתעכב על הדברים הקטנים שבשבילו הם עולם ומלואו ולנו הם מאוד זניחים. אני לא בקשר מאוד טוב איתו למען האמת. גם לא עם אבא שלי..

אני אוהבת איך שמוזיקה יכולה לחבר בין אנשים. למוזיקה יש משמעות, היא לא סתם צלילים שמתנגנים להם, מוזיקה מכילה בתוכה מסר, מסר שאיכשהו נוגע בכולם, שיכול לגשר על כל הפערים ועל כל השוני בין בני אדם שונים. 
יש בזה משהו יפה, איך שמוזיקה מאחדת בינינו. 

 

לפעמים, פה ושם אני שמה בבית שיר של פינק פלויד, אולי זה יעזור לגשר ביני לבינם.

נכתב על ידי zoley , 22/12/2018 23:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בגדים, משקל ושטויות אחרות של 2 בלילה


כאילו בזמן האחרון ממש השמנתי. וזה בסדר דווקא, די הייתי מודעת לזה. אכלתי הרבה וזה בסדר דווקא.
הייתי בטירונות, חוויתי כל מיני דברים חדשים ומלחיצים וזה בסדר, בדרך כלל במצבים כאלה או שאני אוכלת הרבה או שאני מפסיקה לאכול, הפעם בחרתי בדרך התמודדות הראשונה. 
בכל אופן, הייתי עכשיו חודש ומשהו על מדים, ועכשיו כשהטירונות נגמרה וחזרתי לבגדיי האזרחיים האהובים שלי, קלטתי את חומרת המצב.

אני חייבת להגיד שאף פעם לא ממש היו לי הפרעות אכילה, זאת אומרת אני זוכרת איזה שבוע אפל כזה בכיתה ח' שהרגשתי קצת רע בנוגע לגוף שלי ובואו נגיד שדחפתי אצבעות לגרון והקאתי את כל מה שאכלתי לצהריים אבל זה היה חד פעמי וזה לא חזר על עצמו. אחרי המקרה הזה הבנתי שהגעתי למקום מאוד לא טוב והחלטתי פשוט להוריד משקל בצורה בריאה, אז קצת הורדתי בכמויות האוכל, אכלתי בריא ועשיתי ספורט, בקלי קלות הורדתי את ה3 קילו שמשום מה מאוד הפריעו לי, הרגשתי טוב בלעדיהם וכאן נגמרה לה הדיאטה. 

בכל אופן חוץ מהמקרה הנל, אף פעם לא באמת הרגשתי לא נוח עם הגוף שלי. תמיד אמרו לי שאני ילדה יפה, אז תדמית הגוף פחות היתה לי רלוונטית. אבל עכשיו, שום בגד שלי שאני לובשת לא עושה לי טוב. אני מרגישה ממש ממש שמנה. ברור לי שאני לא שמנה, סך הכל העליתי איזה 7 קילו. טוב זה הרבה בעצם. אבל זה לא הפואטנה. העניין הוא שאני עליתי במשקל וכרגע אני לא מרגישה בנוח עם אף בגד שלי. פתאום כל השיינוים שהגוף שלי עשה, הפכו להיות מאוד ברורים לעין.



היום בצהריים נפגשתי עם חברים מהפנימייה, ולכבוד המאורע הצלחתי להתארגן וללבוש בגדים שהתחבאו להם במלתחה שלי שהרגשתי בהם די סבבה. ממש הרגשתי שאני נראית בהם טוב וזה עשה לי טוב בפנים (בעיקר מבחוץ אבל).



אבל אז בערב נפגשתי עם חברים מהבית שהם קצת שונים מהחברים מהפנימייה. והמפגש איתם היה לי די קשה..
הרגשתי מאוד לא יפה ומאוד זרוקה לידם. הם כל כך מטופחים, וכל כך יפים, דואגים לאיך שהם נראים בכזה דיוק מרשים ומהפנט. לעומתי שאני לא מסדרת ציפורניים, לא קניתי בגדים חדשים כבר לפחות שנה ואם זה לא מספיק אז נוסיף לעניין את כל הקילוגרמים המיותרים מאוד מאוד שהעליתי בחודש האחרון.
והם מתעסקים בשטויות. כל מה שחשוב להם זה סמים, בנים ואיזה תמונה להעלות לאינסטגרם. אני לא מבינה מתי נוצרו בנינו הפערים האלה. והחלק הכי גרוע זה שאני מסתכלת עליהם ופשוט מתה מקנאה. כל כך בא לי גם. שאלה יהיו העיסוקים שלי, שאלה יהיו הצרות שלי גם. באלי גם לעשן כל היום, למצוא מישהו ללילה ולהשקיע בחשבון אינסטגרם למופת. זה באמת נשמע לי פשוט כל כך כיף, כל כך חסר דאגות ומעצורים.
בפנימייה היינו מתעסקים בנושאים כל כך רציניים. היינו מדברים על פוליטיקה ועל שלום ועל מוסר ועל צבא. היינו מקימים מאבקים חברתיים, מדברים על בעיות סביבתיות, היינו מעלים דיונים פילוסופיים כל שעת מחנך והתעסקנו בהרבה צרות של מבוגרים. דיברנו והתעמקנו בניתוח החברה הישראלית מתוך מטרה שאנחנו נהיה אלה שינהיגו אותה בעתיד הלא מאוד רחוק. 
המון המון נושאים כבדים שהפכו אותי לכבדה בעצמי. כל פעם שהייתי חוזרת הביתה ונפגשת עם החברים שהשארתי מאחור הייתי מסתכלת על הקלילות שמקיפה אותם מכל עבר ופשוט אוכלת את עצמי מקנאה על זה שאני התבגרתי כבר.



אני באמת לא אחת כזאת, שכל כך שופטת ואומרת דברים כאלה נוקבים אבל אני עכשיו בתקופת נפילה שכזאת אז ככה אני בוחרת להתמודד עם הדברים.

בתקופות לא טובות שכאלו אני מתמקדת בתפל ולא במה שחשוב באמת.

אני רק מקווה שיעבור הזמן, וארגיש שלמה עם עצמי, גם לידם ואולי גם אוכל לפתוח איתם את הנושא, ברגע שאצבור מספיק ביטחון לכך. משהו שאני יכולה להגיד לזכותם זה שהם באמת חברים טובים, הם תמיד יכילו ויקבלו אותי כמו שאני, בלי הצגות ובלי שטויות מסביב. כי הם פשוט בדיוק כמוני מנסים למצוא את דרכם בעולם, מנסים להשתלב בזרם שהחברה קובעת ומציבה לנו.



 

מאחלת לי ולהם לאהוב את עצמנו גם אם זה בתוספת של 7 קילו.


נכתב על ידי zoley , 22/12/2018 01:20  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  zoley

בת: 20




184
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לzoley אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על zoley ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ