לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לנסות להעריך את החיים לחיוב או לשלילה, זה לעסוק באבחנות שלעולם אין בכוחן להיות אמיתיות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018


כדי למצוא סדר במילים צריך למצוא סדר בראש.

במילה כח הבריאה, ויהי אור. 

אמרתי לעצמי שאם אתהגן הדברים יסדרו את עצמם.

טעיתי.

החוק הראשון: טקסים אינם אחידים, טקסים אחידים יוצרים דת, דת לא יוצרת לחם.

החוק השני: טעות לעולם חוזרת אם חושבים מקדמת המוח. שליטה מגיעה מרוגע וקבלה.

מה היא קבלה?

ייתכן ואני יומרן.

התנאים שאני מציב לעצמי לקבלה לא פחות מאררטים.

מי ישתה את כל מי המבול הגדול? אמרתי ומצמצתי.

עוד מים, עוד שתן.

טוהר הופך לזוהמה כשבא במגע עם הגוף הארצי והלוהט.

השמש מעניקה חיים פה שורפת חיים שם. 

גופינו כשמש; אל צער על המוות התמידי שנגרם

כי בחצרות רחוקות התאנה קורסת משפעה.

האם השמש בלהטה וכעסה מבחינה בתאנים על רגב נרחק?

ייתכן ואם תבחין, תרבה בנחת ותתקרר.

וירקבו התאנים בחשכה מוחלטת ולא יראו בגוויעתן.

ומה תעשה השמש הלוהטת? גם אם תקשיח לבבה ותתחמם שוב

אין זה אומר שהאדמה תתן פרי.

לא הכל קשור לשמש, אבל הכל קשור להכל,

אז כן הכל קשור לשמש?

על כל מקרה, בלוגיקה לא הגענו רחוק.

אש בוערת בין אדמה לשמים.

במילים לא אגיע רחוק.

מה הם מעשיי?

נראה שרבים על פניו.

אבל האם רשימות הספק הן הקובעות?

תלוי האם הסחורה באה מחופש.

אני בטוח לא במצב אידאלי ואני מספיק כל כך הרבה, מעניין למה אני מונע מעצמי לפרוץ.

אני חושב שאולי הגיע הזמן למתוח את הגבול הפיזי ולא רק המנטלי. 

האש שלי מעלה עשן, אש חזקה מסמאת עיני כל שרואה בה ועשן אין לה.

אני לא יכול לנשוף על אשי, חייב לעצב ולרקוד איתה בידיים חשופות.

מה לעשות, הספריה האקשית אינסופית.

נכתב על ידי התהוות , 15/11/2018 00:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




היום על הבמה השדים הסתחררו סביב האקורדים המוקטנים.

מחול החרבות הפרוע היה כאורגיה רצחנית. הצירוף 'לזיין למוות' הוא לא סתם מטבע לשון במצב עדין כזה.

גופות חתולי השאול ובעלי הזבובים נערמו עם חיוכים חרוכים ומדושנים, ממלאים בפגריהם את האזור חסר הגבול.

שופרי יום הדין ואש התופת הציפו את הבמה ומנעו ממני את הלך החשיבה הרגיל שלי: המחושב, הקשוב, הזריז.

היום לא היו מנעמים על במת האורן השדופה, גם לא ממתקים.

רק כאב וסבל.

הקהל אוהב כאב יותר משהוא אוהב אלגנטיות.

 

אבל אני עדיין לא מרוצה. חייב להמשיך בדד את המסע בין ארבעה קירות ועשר אצבעות בסערי ופרצי.

היום שבו יהוה יתהה על קנקן המכלול יהיה יום ניצחוני, והארץ לא תדע ימי דין.

 

נכתב על ידי התהוות , 14/11/2018 22:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כיסופים שגדולים ממאווים יאכילו את מרבצי הפגרה.
שם למעלה במשכנות האינסוף לא קיים הבדיד, המילה אחווה גם לא קיימת כי חזקה היא מהטבע.
כאן למטה אין אוכל וכלבי עשירים צמאים ומלאים ביגון. 
שבוע שעבר הייתה לי הזדמנות להרחיב את הטיול בארץ התחתונה ולהעמיד נוסעת. עדיין בחרתי לרדת בתחנה הלא נכונה למרות כוונתה היפה וחזותה היפה יותר.
אני כנראה מפחד שאם אחזור לשוטט בשניים אאבד את המקום שלי ליד הכס.
בינתיים מה שמפריע לי זו ההרגשה הקיצונית בין המלכויות. 
הלוואי שהייתי יכול להיות רק למטה או רק למעלה.
הבינוני מעולם לא היה קיים אצלי למרות שעל פניו, זהו שמו של ברדסי.
מה גדול המחיר שנתתי בבשרך.
נכתב על ידי התהוות , 13/11/2018 10:07  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  התהוות

בן: 25





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להתהוות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על התהוות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ