לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ללא גבולות

שלום חברים, בלוג זה יהיה כאמנות שתשקף את חיי על פני הארץ, כמו שאני מכיר את עצמי, לעיתים אשתף הגיגים, לעיתים שאלות הרות גורל ולעיתים אשחרר מליבי כעסים ועוולות שאראה בחברה ובעצמי. בבלוג זה לא ינקבו שמות ואירועים אלא רעיונות גדולים על החיים, כי כולנו שווים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

12/2018

החופש


יום שבת היום, יום שבתון, מוסכמה רוחנית כללית מהעבר, לתת לנפש זמן לרגוע, היא החשובה ביותר, כן, במהלך השבוע אנחנו דואגים לגוף, הוא מכיל את הנפש, אותו אנחנו מכלכלים, מזון, קורת גג, מיטה. בסוף השבוע אנחנו יכולים לתת לנפש זמן לנוח, לנפוש ממש, לתת לה לפרוח ולחיות.

 

אני מתווכח עם עצמי, יש מספיק אנשים שדואגים לנפשם ביום השביעי, אני לא צריך אישור מהסביבה שלא דואגת לעצמה. 

לא בבית, לא אצל הוריי, לא ממש, הם לא אנשים שדואגים לנפשם, לא באמצע שבוע ולא בסופו, הם תמיד במאבק תמידי על הישרדות, גם כשיש להם הכול, הם תלויים בחומריות, בארציות, בגופניות, תמיד ירצו עוד ועוד, וגם כשיספיק להם הכול, הם לא ידעו כבר מה לעשות עם עצמם מרוב מחשבה אובססיבית על צרכי הגוף ותאוותו.

 

ואני?

 

גם בשבת, נדבק מהם, לראות סדרה דבילית בטלוויזיה, עוד אחת, משעמום, כאילו אין מה לעשות, אבל יש, אבל הם לא יודעים, הם לא רוצים יותר נכון, או שהם כבר שכחו, סיגריות בשרשרת, לא נושם כבר, לא יושן טוב בלילה, חווה חולשה, אובדן מרץ נערי.

זו לא דרך להאשים את הסביבה, אני רואה מפלט אחד, הנהגה, למצוא מקום לעצמך, לדאוג לכלכלה, משהו פשוט צנוע, למחייה, אם תרצה תוכל להוביל מאות, אלפים, אולי עמים, בדרכך, להיכנע לסביבה? להיכנע לעצמך, להיות כמותה. הוא והיא והם ואנחנו ואתה... עוד האשמה.

 

ואני?

 

בחור בן 25, כלוא בביתי כאילו בכוח, כאילו מישהו מכריח אותי, כן זה נכון, יש עוולות נגד הסביבה, בארץ ישראל, מדינת היהודים של 2018, תשע"ט, אי אפשר לחיות כל כך בכבוד, בפשטות ובענווה, הם ירחיקו אותך, או שתצטרך ללמוד תואר ראשון, תואר שני, הנדסה, לימודים לימודים לימודים, אף אחד לא מכריח אותך, הם קוראים לזה חופש הביטוי, אבל הם מחייבים, דה פקטו הם מחייבים, זאת המציאות, הנורמה, המצב, הוא והיא והם ואנחנו ואתה, עוד האשמה.

 

ואני?

 

אני מצידי, יכול לברוח לשממה, לחיות עם מעט לחם, מעט מים, וסוכה, לשים איזו שמיכה, עם כלי נגינה וספר טוב, לחיות באנחת רווחה, לצידי אישה, תחתיי מספר ילדים חמודים שאני והיא מגדלים, אי שם בסיני, אני דג דגים, היא אורגת אריגים, אני צד חיות, היא תגדל תינוקות, אני זורע וחורש, הגשם כבר ישקה, נחכה לעונה הבאה, נקצור את התבואות, זה נכון, כשהכול פשוט, אגיד לכם את האמת, את הסוד ששכחחתם, לא צריך באמת לעבוד הרבה בשביל להתפרנס. סעו להודו, תראו מה זה נפש, רק תסעו, לעצמכם, לאחרים, כן. הם מגדלים שדות ומטעים, פעם אחת, פרויקט של מספר ימים, אולי חודשים, אבל לאחר מכן, הם נחים, חוסכים לכל השנה, קוטפים את הפירות, כשחכמים וטובים לא צריך לעבוד הרבה, זו פיקציה של המאה העשרים, מי אשם בזה? העשירים, החזירים, התאוותניים, כן יש לנו קדמה והכול, מכשירים, מתכות, עניינים, אבל הם לוקחים את כל הכסף אצלהם, ואף אחד לא מתווכח כי הכול "חוקי", יש חוק במדינת ישראל! הכול בסדר! תנהג לפיו, תעשה מה שאומרים לך! אתה יודע מה זה מחבוש?!

 

ואני?

 

אני יושב בבית, אצל ההורים, מעשן סיגריות עד שתיים בצהריים, אחר כך הולך לדפוק ת'ראש, להתנתק קצת, עם "חברים", מתחיל הלחנות של כל מיני ניגונים, אך האנרגיה הביתית עוצרת אותי כבר מספר שנים, אומר לכם אני, זה לא כל כך משנה כבר, אבל הייתי יכול להיות גדול, הגדול שבגדולים, ככה כולם אומרים, ועם אבא כמו שלי, לא גידל, לא מחנך, מדוכא, כועס, עצור, מוריד, תמיד! הגבות שלו, אם תראו תצחקו, גם אם ירצה או לאו, תמיד יהיו כועסות, הם כבר קיבלו את הצורה של ההבעה, בפרצוף. איש עצבני לכל הדעות. כן אסור לשנוא וצריך לחמול ולרחם ולעזור, אבל למען השם, אדם צריך לדאוג קודם כל לעצמו, למצוא את חברתו, סביבתו, מחייתו.

 

ואני?

 

אני מרגיש כמו הציפור שלי בכלוב, רוצה לעוף, לשחק, למצוא מזון, לנדוד, לראות קצת טבע, חברים, אישה וילדים. רק שהיא באמת כלואה, וחושבת שהכול בסדר ושהיא ילדה טובה, היא מקבלת אוכל ומים וצעצועים, כל מה שצריך למחייה, אבל אני? אני יודע שאני כלוא, ואני יכול להשתחרר, אבל לא עושה עם זה כלום, אני לא מאושר, מסופק גופנית אולי, אבל לא מאושר, תוכלו להסביר את זה? ברור ברור, זה דורש מאמץ, אולי אני בכלל טועה, אולי אני בכלל עושה מה שאני אוהב, אבל לא לא, זה לא נכון, חברים, אל תקשיבו לאנשים, הם בדרך כלל יגרמו לכם לחיות ממש כמוהם, אולי קצת פחות, כדי שימשיכו להרגיש עליונים, ככה זאת הקנאה אנשים, מימי אדם חווה, קין והבל, 2018.

 

ואתם?

נכתב על ידי הלבנוני , 15/12/2018 11:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה לא שיש אנשים חכמים וטיפשים, יש לומדים ולא לומדים


אנשים טיפשים שלומדים עשויים להפוך לחכמים, יותר מחכמים שנולדו חכמים אך לא למדו, ברור שחכמים שנולדו ולומדים יהיו יותר חכמים מטיפשים שלמדו אבל השאלה באמת מה הם למדו, כמה החומר אמין ועומד במבחן התוצאה וכמה הוא גורם להם להיות מאושרים ושמחים, שלמים עם עצמם.

 

אני נזכר שאחרי שנחתתי מהודו קניתי סט שלם של ספרי תורה, עלה הרבה כסף, כל מיני משנה והלכה מכל מיני סוגים, ספרי אמונה. לא נגעתי בהם כמעט אבל היה לי נחמד שיהיה לי, חייתי באיזו מחשבה שאני הולך להיות חכם גדול בתורה, רציתי לדעת הרבה, חשבתי שזאת התשובה, חשבתי שמשם אהיה מאושר, אולי זה עוד נכון אבל פשוט עוד לא מיושם, לא יודע, אפשר לנסות.

 

פתחתי היום ספר משנה תורה אחד, כתב קטן וצפוף מאוד, הרבה פרטים, הרבה מילים שבשביל הכדאיות לקרוא אותם צריך באמת קודם להאמין במה שאתה קורה, שהוא שווה קריאה, שהוא מעניין. וממבט ראשון הוא נראה לי כל כך לא כיף, לא שימושי, ארכאי, להגני. ואולי אני סתם לא מבין כלום מהחיים שלי.

 

אצלי בסביבה, אצל רוב האנשים בסביבה החילונית, לא נהוג לקרוא את הספרים האלו, וכולם יורדים על הדתיים אבל רובנו לא באמת מנסים להבין אם הם צודקים או נכונים, אז זאת לא חכמה להגיד עליהם שהם לא אנחנו כי אנחנו לא מנסים אותם, היינו הך.

לשנות את הסביבה ולצאת מהמקובעות וההרגלים שלך, זה דורש מאמץ, או הרפייה מאוד חזקה, לא פשוט לי בקיצור. 

בשביל לעשות את זה צריך ממש לצאת מהבועה ולהבין שהלימודים האלו לוקחים הרבה זמן, להאמין בהם ולתת להם את הסבלנות והנחת הנדרשים, זה לא מתכון לעשיית כספים, להתעשרות חומרית שתניב לך רווחים כלכליים, לא בית גדול, מכשירי חשמל, משרתים, נשים, מאכלים, אלא מזון רוחני, השאלה אם בכלל. לפעמים אני אומר אולי עדיף פשוט לקרוא תורה בלבד, ואם תחכים ממנה, תוכל לגזור ממנה את כל המשמעויות הנדרשות לפתרון במהלך החיים, בכל הסוגיות כלומר, כנראה אולי שאין צורך ללמוד את כל הנגזרות כמו אידיוט, אם אתה בן אדם שנוהג לחשוב בעצמך ויש כללים גדולים אתה לא צריך לחשוב על כל הנסיבות והמקרים. כך אני חושב, ועם כל הידע שמציף אותי פה מסביב, שאני חושב שהוא מתיימר להיות צודק, אני תמיד כרגע מסייג את עצמי שאולי אני טועה.

 

בחייאת דינק, מי קורא היום ספרים למען השם? לאנשים אין סבלנות לקרוא או לשמוע ממישהו אחר כמה מילים מחוברות, אז ספר משנה שלם? אתם יודעים מה זה? כמה זמן? כמה מילים? כמה עומק? כמה משמעות? לפחות הם נותנים לעניינים? זה שינוי סדר עולמי חדש. אלוהים ישמור.

נכתב על ידי הלבנוני , 11/12/2018 14:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היה לי חבר, הוא עדיין פה, וכבר לא


היום היה יום די מיוחד, הייתי ער בשעות היום, נפגשתי עם אנשים, חיפשתי עבודה, נכנסתי לחנויות וביצעתי כל מיני מטלות ומשימות.
בסופו של יום, אפשר להגיע שאני די נועז וזורם, פתוח לרעיונות חדשים ולא מפחד לחלום, הנה שימו לב, נכנסתי לקונסרבטוריון העירוני, הלכתי למזכירות, ביקשתי לדבר עם מורה ותיק שהיה לי שם פעם לכלי הקשה (תופים וקסילופון), רציתי לראות מה נשמע, אולי יוכל גם לעזור לי לפרוץ לתעשיה.

בסופו של יום, קשקשתי עם מנהל הקונסרבטוריון, היה לנו אחלה חיבור ואחלה כיף, הוא ממש אדיב ונחמד, יש בו פרץ של רוח נעורים כזאת והוא מתחבר עם כל אחד. הזמין אותי לחזרה בתור נגן כלי הקשה בתזמורת העירונית, אוי וכמה זמן לא נגעתי בקסילופון, איזה כלי, איזו גישה, באמצעות הקשה! על פעמונים! משלב את הלב שמורה על קצב, על מכה, על הלימת התוף וגם על הצליל, על הסיפור, על המוטיב, שילוב מנצח.

חזרתי הביתה גמור, אני כרגע אחרי יממה שלמה של ערות, רוצה לסדר את היום שלי אך יש נדודי שינה, בכל זאת העייפות, קשה לישון כשאתה רגיל בלילות... וגם כשאשן כנראה שאשן הרבה או אולי מעט ואז אהיה עייף יומיים קדימה ועד שזה יסתדר... הוו בקיצור שלא תדעו, סיפורי סבתא.

 

שמעתי את שיר של חבר שלי, ככה לפעמים יש רגעים שמזכירים לי אותו ואת הרגשות שהרגשתי עם עצמי כשהייתי איתו, כשחוויתי איתו. החבר הזה נפל במרוץ הזמן לסמים קשים, כן ילד טוב אזור השרון, חכם, מבריק, נבון. היינו ילדים טובים שעשו מעשים רעים, פוצצנו נפצים, גנבנו, שרפנו, רבנו, השתכרנו והתמסטלנו, לא הלכנו לבית ספר, העיפו אותנו. אבל דעו לכם זאת, אני לא מתיימר ולא משקר, אנחנו שני האנשים המיוחדים ביותר והחכמים ביותר בשכבת הגיל שלנו אם לא בכל העיר, למדנו את כל מה שרצינו לבד, דרך ויקיפדיה ושאר ירקות, ותארו לכם מה זה אם היינו לומדים במסגרת מסודרת שהייתה מתאימה עצמה אלינו, למה שאנחנו יועדנו לו, למה שאנחנו אוהבים ללמוד, בצורה שהיינו אוהבים ללמוד, היינו יכולים להיות שני פסיכיאטרים כבר תאמינו לי, באמת, שנינו היינו הולכים דרך ארוכה, אבל כל אחד פנה בדרך אחרת לחשיכה, לסמים, לדיכאון, לחרדה, לעצבים, להרס עצמי, לבריחה. כן זה משרד החינוך שלנו, מאפיין את הילדים כאילו כולם היו אותו הדבר, גורם להם לציית, לבית ספר, לצבא, למדינה, העיקר שיעשו מה שאומרים להם ולא יטילו ספק בשום דבר, מדינה, לאום, דגל, המנון. ולא, אנחנו לא פציפיסטים אבל אנחנו מפוכחים, זה הכול שקרים, בעיקר כדי לפרנס בעלי עניין במדינות כאלו ואחרות, אפילו לא בארץ היהודים.

אבל איך אפשר לכעוס על מישהו שפגע בך כשהוא פגוע בעצמו ולא יודע לרפא, איך? האמת שאפשר אבל זה לא ממש משנה, כי בשלב מסוים המשפט אין ילד רע יש ילד שרע לו כבר לא באמת תקף, לא בעולם בני האדם, אולי בעולם האלוהים, העליון, שם יש נחמה לכולם, גם לצוררים. פה, האדם צריך לבחור, כי בשלב מסוים בחיים הוא מסתכל לצדדים ומבין טוב טוב מה רע ומה נעים, וגם עליו להתגבר על הרגלים, בסופו של דבר, יש צורך להיות אמיץ ולקבל החלטות בחיים.

 

הוא במכון גמילה, אין לדעת כבר מתי יצא, הוא לא השתגע, אבל התמכר להרואין, מקרה קשה, אמא פסיכולוגית, אבא מהנדס.

הוא אהב לשמוע Strawberry field forever של ה-Beatles. ועוד כמה שירים.. ופתאום נזכרתי בזמנים הטובים, אוי והגעגועים, הלוואי שיחזור, והלוואי בעצם שלא תהיה אהבתי תלויה באנשים או מצבים... היינו יושבים במושב, מגדלים המון צמחים, מגדלים בעלי חיים, חוקרים כל שאלה מדעית ופילוסופית ופסיכולוגית ופוליטית וכלכלית וחברתית שיש בחיים, היינו ממש אנשים אינטלקטואלים במלוא מובן המילה. היינו הולכים לטייל בכל רחבי המדינה, היינו בכל מסעדה, בהמון פעילויות ומשחקים, חיינו היו ממש מלאים, כמובן שגם היינו שותים ומעשנים, רק תגידו לי בבקשה שאפשר לספוג את כל הרגשות הגדולים האלו גם בלי, גם בלי הסמים, בלי השתיה והסיגריות, בלי המין, המין הזול כלומר, הזנותי.

 

אין עוד הרבה חברויות כאלו מסורות, אני לא רואה, המסירות זה ערך עליון אצלי בחברות, להתווכח, לריב על הקשר, כי מה שמשנה זה הקשר ופחות שני הצדדים, כי כששני הצדדים יחתרו להתפשר ולהסכים או לשכנע אחד השני בצדקתו לטובת הקשר, שני גזרי החבלים כבר לא משנים הם, הם אחד, תזכרו מה אני אומר לכם, כל השאר שטויות, חברות על כספים, בחורות. אינטרסים וכספים למיניהם, אין דברים כאלה.

 

היינו חופשיים!! בלי מחשבות מיותרות!! עושים רק מה שרוצים!! לא היו לנו זמנים, לא היו לנו פחדים, לא היינו סופרים אף אחד, היינו אומרים רק מה שהיינו רוצים! ואם מישהו פה יגיד שהיינו ילדים, זין עליך, כי אלו הם החיים, לא החיים הבנאליים והאפורים והכנועים שהתרגלתם אליהם.

נכתב על ידי הלבנוני , 11/12/2018 00:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  הלבנוני

מין: זכר




146
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להלבנוני אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הלבנוני ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ