לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2019

חששתי מהפגישה היום עם המלווה, ובסוף היה טוב


וגם סיפרתי לה הכל עליו.

זה רק גורם לי יותר לחשוב שאני צריכה כרגע להעיז יותר גם בכיוון המועדון החברתי והתעסוקה הנתמכת.

אני גם חושבת שנפתחתי נכון בנוגע לטבעונות ולקושי שלי איתה כלא טבעונית.
לא חידשתי לה כלום, היא קראה לעצמה צבועה הרבה קודם.

בחלקים מהשיחה עליו חודד לי אפילו יותר עד כמה הוא דביל.
הוא לא מפסיק להתלונן על דברים בעבודה שלו.
התלונה האחרונה ממנו היא על המעשנים שיוצאים להפסקה כל שעה לרבע שעה ושזה לא הוגן.
ואני תוהה פתאום- אם הוא כה חזק וכולם כל כך על הזין שלו, למה הוא נותן שינצלו אותו גם כשהוא בעמדת כוח?
יעני, כשהוא סוגר משמרת ערב עם עובד חדש שאפילו חפיפה נורמלית לא עשו לו, הוא בתכלס בתפקיד אחמש, שזה בעצם מנהל הסניף למשמרת.
אתה הבוס שלהם כרגע, למה אתה נותן להם לצאת להפסקה כל שעה?
אולי במקול ליילל על זה כמו ילד בן 3 שנפל לו הארטיק על הדשא, תתחיל להראות יותר סמכותיות?

את הסדר אסכם בזה- מעבר לענייני טבעונות-קרניסטים, בזה לא אגע עכשיו,
שנים הקטנתי את עצמי והסתכלתי מלמטה על כמה מבני המשפחה שלי,
אחרי הערב הזה אני דווקא אותם רואה מלמעלה, כל כך פגיעים ופגועים ועוד מחפשים להיות כאלה בכוח, כל כך חסרי בטחון.
כל כך חסרי מודעות לזה שמה שהם מתלוננים עליו כל הזמן ומחפשים להיפגע ממנו, זה מה שהם כל הזמן עושים בעצמם לאחרים.
כל כך לא מסוגלים לבקש ולקבל עזרה.
זה הכל ברמה שזה ממש מגוחך שבכלל לא שמתי לב לעוצמה שלי מולם.

ועם כל החוצפה של חלקם למי שדואג להם כמו הורים וסבים או חמים, הייתי מאחלת להוריי אותם כילדים.
מבטיחה שאחרי חודש הם יתגעגעו אליי ולא יבינו למה הטיפו לי על כל תנועה ומילה.
יש שם אחת בהריון שני שכל הזמן מחפשת להיעלב ובעצמה מעליבה, וגם הבנזוג שלה ממש לא נעים וילדותי.
היא לא באמת אמרה שלום לאף אחד ורק הייתה ספונה באיזור שלה עם בנזוגה וחמיה שטיפלו כל הערב בילדה שלה.
הוא כל הזמן צעק והיה לא נעים, הם ביחד כ13 שנה ואני כמעט ולא מכירה אותו כמו רוב מי שהיה שם, ואחרי הערב הזה גם לא כזה בא לי להכיר.
היא גרה שם אצל המארחת, סבתא שלה, לא צריכה לשלם שכר דירה ולא לחוות עצמאות אמיתית, גם עם המגרעות שלה.
היא מתנהגת מגעיל להורים שלה ולסבתא שלה וקורבנית כל הזמן.
אני רוצה לראות איך ההורים שלי יתמודדו עם זה שאני גרה אצלם בבית עם בנזוגי ובתי בת השנתץיים ועוד זאטוט בדרך, כדי לחסוך עלויות, כמובן, 
ועל הדרך, בד בבד, מתחצפת אליהם, לוקחת אותם כמובן מאליו, מעליבה אותם, לא נותנת להם להתקרב לבת שלי ועוד מעיזה להתקרבן ולחפש להיעלב מכל מבט או מילה. וכמובן, לא עוזרת בכלום, רק תלותית.
כל הורה עם שכל היה מעיף ילדה כזאת מהבית ומכריח אותה ואת בנזוגה לגורה בדירה משלהם על כל התשלומים וכו'. ובצדק.
זה הרי ברור שעם בנזוג שעובד כל היום מי יעזור לה עם 2 ילדים מתחת לגיל 4.. 
ויש לציין שסבתה מעל גיל 90 שצריכה להתמודד עם זה.

מעבר לכל זה, גם דיברתי עם המלווה שלי על המטרות שלי איתה. 
בואו נגיד שהתמונה לעתיד די אופטימית.

נכתב על ידי רגישות סגולה , 22/4/2019 18:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה אני ממשיכה להישאר במקום שרע לי בו?!


המתאמת עזבה, לא חשבה על לכתוב או משהוט לפרידה, כאילו שאין לי משמעות עבורה בכלל.
זה היה מוזר.
חפיפה עם מתאמת חדשה שטרם מצאו לי בטח לא יהיה.
עושה רושם שגם המלווה לא חושבת שהגיוני להכיר אותי לבת צוות החדשה שתהיה לה.
מבחינתה זה משהו שהיה ביני לבין המתאמת הישנה, היא אפילו לא חשבה להעלות את הנושא מולי.
כשאני העליתי אותו היא רק הגיבה "נו, אז מה, רגישות, ימצאו לך, אל תדאגי.."
היא אמרה שאין לה בעיה להיצטרף לפגישה הראשונה.. וואלה? זה לא המובן מאליו שהיא תקבע אותה?
זה אשכרה נראה להם בעמותה הגיוני שלמי שיש 52% נכות רגשית, יגיע בלי קשר לכלום טלפום ממישהי שהיא לא מכירה,
שתציג עצמה כמתאמת החדשה שלה, תפקיד רגיש וחשוב בשיקום, והיא (אני) זאת שתקבע איתה פגישה ראשונה לבד בטלפון?
הם מבינים בכלל שאני צריכה אותם כי יש לי בעיות חרדה, נטישה, בעיות חברתיות, אובדנות וכו'? 
הם מבינים מזה בשבילי להכיר את עצמי מאפס למישהי חדשה שאמורה לנהל לי את הבירוקרטיה של השיקום ולשאול שאלות מביכות על ההגיינה שלי?
עושה רושם שלא וזה מבאס.

נמאס לי שהמלווה שמה לי קונטרה כל הזמן בחוסר סובלנות וסבלנות.
אני לא יכולה לספר לה על קושי שלי, בלי שתנסה לבטל אותו.
היא רוצה ללכת לסרטים ולקפל כביסה.
אני בבלגן עם עצמי והיא לא מבינה שסרטים וכביסה לא מעניינים אותי כרגע.
שאני ממש לא צריכה פוקוס על הדברים האלה כחלק מהשיקום שלי.
היא גם לא מבינה את המגבלות הפיזיות שלי בגלל המשקל.
היא מצפה שיהיה לי קל לקפל חולצה וסווצ'ר כמו שלה קל.
כן, עד כדי כך המשקל שלי הוא מגבלה.
הן אפילו לא ניסו לגלות רגישות מינימלית למצב שלי,
מצד אחד נותנות לי יחס של מוגבלת ומצד שני מצפות ממני למנטליות ולהרגלים שלהן.
צריך יותר מזה כדי להבין שאין להן כלל הכשרה?

אני לא סיפרתי להן על ההתפתחויות איתו. 
ומה הפלא שאני מרגישה צורך לשקר?
מרגע שסיפרתי להן עליו הן רק פסלו אותו, ולא ניסו בכלל להבין איפה אני עם זה וכמה הוא מילא לי ריק.
חודש הייתי בנתק ממנו ולא דיברתי עליו איתן. הן הבינו שזהו.
גם לי היה נדמה שזהו.
ואז המתאמת הייתה חייבת לשאול על הסופר הזה בלי להבין מה תבעיר בי מחדש.
שומעת אותי לא נכון וחושבת שהזכרתי אותו במשהו שאמרתי.
לא מבינה בכלל לאיזה פצע היא שופכת מי מלח ואצטון.
יומייםן אחרכ, כאמור, ראיתי אותו שוב.
ונפגעתי ממנו שוב ושוב.
דיברתי איתה על ליל הסדר, שלא רציתי ללכת אליו, בין השאר כדי להימנע מלראות אותו.
היא ישר תיחקרה אותי בצורה מגעילה אם דיברתי איתו שוב ואיך אני יודעת מתי הוא עובד.
אז מעניין למה אני לא אומררת כלום על זה שאני מדברת איתו כבר שבועיים וחצי... באמת מעניין...

זה כנראה בלתי נמנע שאפגע ממנו.
לעשות חרם על סופר זה מפגר, וכל עוד אני שם אני או נתקלת בו או בפרצופים של הצוות ולקוחות שמנחשים מה קורה בינינו.
ריכולים וצחקוקים מכל פינה.

הוא ועובד חדש שאיתו משאירים אותי לבד ליד הקופה, אני קולטת שהם מדברים עליי וכשאני הולכת הוא בכלל לא מוטרד מזה. 
אני מתעמתת איתו על זה בהודעות והוא אומר לי "הייתי לחוץ"...
שבוע אחרכ אותו עובד חדש שהיה שם אפילו לא אומר לי שלום ומתעלם ממני, כאילו שכלל לא דיברנו שעה וחצי.
אני שואלת אתמול אם אפשר להגיד ביי כמו שצריך ולא ללכת כאילו לא התראינו ודיברנו,
הוא עושה לי פרצוף סטייל "על הזין שלי" וממשיך עם הזבל למחסן, מפנה לי את הגב.
העיקר לפני כן הוא קיטר והתלונן כמו תינוק על התנהגות לא הוגנת של הצוות כלפיו.
כמובן שגם אי אפשר לבקר אותו על ההתנהגות יללנית מפגרת וילדותית שלו,
כי הוא מיד מנסה לירות חזרה ומשחק אותה קורבן של נסיבות חייו.
מאמי, אתה לא מפסיק להיכשל, אל תשחק לי אותה שופוני ושרירים.
אתה לא נראה לי כל כך חזק מנטלית כמו שאתה מתיימר להיות עם החזות הבאדיבילדרית שלך.
אני עם השומן שלי מפנצרת לך בקלות את כל השרירים כמו בלונים שדןרכים עליהם.
חלאס עם ההצגה הזאת.

הוא גם שקרן. בשום שלב לא סיפר לי שכלל לא נפצע לפני כ3 חודשים.
אני דאגתי לו כי חשבתי ששבר את היד והוא עם גבס, מסתבר שגם זאת הייתה הצגה.
הוא רק רצה כסף מחברת הביטוח ולצאת צודק.
עכשיו ברור למה סינן אותי ואת השכנה בזמנו יותר מיומיים.
מה יענה כששאלנו מה שלומו והוא בכלל לא פצוע?

נמאס לי שהוא כל הזמן מצליח להתחמק ולמצוא איך לצאת מלקחת אחריות על זה שהוא לא בסדר ופוגע.
זה בדיוק ההבדל בין להיות ילד לאדם בוגר.
והפער כה גדול בין נסיבות חייו והאחריות שנאלץ לקחת במישורים אחרים, לבין היחס אליי וההתנהגות שהכרתי ממנו.

אני פשוט יודעת שבלתי נמנע שאמשיך להיפגע ממנו עד שיעזוב.
מתי שזה לא יהיה, כי נראה לי שהוא אפילו לא יודע מתי זה יקרה בדיוק.
למה? כי הוא ימשיך לתעתע בי. יתקרב, ינהיה נחמד, בלה בלה בלה ורגע אחרכ יפגע בי.
ולא יבין שפגע בי וגם אחרי שאגיד לו הוא אפילו לא ישאל מה עשה ואשכרה יתהה אם מדובר בו בכלל.
והמצב הזה מתסכל ומכביד עליי ולא משאיר לי מספיק אנרגיות לשאר הדברים שאני מתמודדת איתם עכשיו.

זה העיקר ויש עוד... ליל סדר לא מוצלח לי כטבעונית ובכלל. 
בלאגן עם ההורים שכל הזמן פוגעים בי.
גם הבריאות שלי לא במצב מדהים.
אני חושבת שחזרתי לדירה שלי היום ובמשך 40 דקות פשוט בכיתי.

נכתב על ידי רגישות סגולה , 21/4/2019 20:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משהו אמר לי לא ללכת לשם הפעם, שאין טעם


וכנראה שהתחושה הזאת הייתה מוצדקת...

הייתי שם היום בצהריים, ראיתי שתיים מהעובדות והן התייחסו אליי מגעיל, צחקקו, ריכלו...
אותה אחת שהייתה שם בערב ההוא בנובמבר..

כתבתי לו הערב על התחושות שלי משאר הצוות, וצחקתי איתו שהוא אלוף שהוא עוד עובד שם.
הוא שיתף אותי במריבה עם לקוחה סתומה כלשהי.

ואז אמר שהוא בקופה, כאילו "אני עסוק עכשיו ולא יכול להיות עם הטלפון, בואי".
אז באתי כי במילא הייתי צריכה לצאת איתה.

הוא ראה אותי איתה בדשא ליד ודי התעלם גם מהשלום שלי.
היה לי יותר נחמד לדבר עם מישהו חדש בצוות שהיה איתו ואני לא ממש מכירה.
הוא היה עצבני, עייף, אבוד, נעלם.

נפרדנו ככה: "רגישות, אני רוצה לסגור את הדלת ואסור לך להישאר.."
אני: "אני במילא לא יכולה להשאיר אותה קשורה בחוץ ולחכות לכם פה סופרים קופות ועושים יציאה"
הוא עשה טובה שבכלל גיחך מדבריי.
אז יצאתי והלכתי.

אני אמורה לשאול אותו משהו דול, ישיר בהתכתבויות שלנו?
אני מרגישה שזה שוב אותו מעגל של כלום.
פעם הוא הכי נחמד ומשדר כוונה בעולם, פעם הבאה הוא דוש שעושה טובה שרואה אותי ואכפת לו.
טוב, הוא לא היה לגמרי דוש ודוחה היום, אבל בואו נגיד שלא הרגשתי שיש לי חשיבות מבחינתו בכלל.

נכתב על ידי רגישות סגולה , 13/4/2019 00:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רגישות סגולה

מין: נקבה




1,526

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרגישות סגולה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רגישות סגולה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ