לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

2/2019

"אז גם את עושה קניות אצל ההורים?"


לא, אני לא עושה קניות אצל ההורים,
כי אם אני גרה לבד ויש לי קצבה אז אני אעשה קניות בכסף שלי.
הם משלמים עליי כבר מעל ומעבר ואני בת 31.
אין מצב שאחרי סופש אצלם, אני אחזור לדירה שלי עם קטיף שעשיתי אצלם במקרר.
למה בנאדם בן 64 יכול לטייל בשוק או לעמוד שעה בתור לקופה בסופר, ואני לא?
למעשה, אני מעולם לא הייתי כזאת, כמו מרבית הדור שלי, אני מהיסודי באה עם אבא שלי לקניות.
כן, הרבה אטואליטיקה הוא מוכן לקנות לי כשאנחנו בקניות ביחד, אם יש הרבה ירק ופירות אצלם אני לוקחת חלק אליי.
אבל זה בא מצידו, אם הוא מציע לי כי יש, אם הוא שואל אם נגמר לי משהו,
אם הוא מחליט שנוסעים הפעם לסופר גדול עם הרבה מבחר כדי לקנות גם לי.
זה לעולם לא יבוא ממני או שעל דעת עצמי אמלא להם שקיות מהמקרר לפני העזיבה.
דבר כזה בחיים לא יהיה הרגל אצלי, כי אני חושבת שזה מאוד לא נכון.

הלילה רוקנתי את הפח שלי במטבח. קשרתי שקית מלאה ושמתי חדשה בפח.
אבל לפני שעה וחצי, אחרי סיבוב אחרון עם הכלבה, לא התחשק לי לרדת לזבל בחוץ.
זה לא סימפטי לרדת לפח בשעה כזאת.
מה נראה לכם שעשיתי עם השקית?
שהשארתי אותה בחדר מדרגות מחוץ לדלת כדי שהזבל לא יפריע לי בדירה?
חחחח ממש לא. זה ליד הדלת בתוך הדירה, ואוריד את זה לפח מחר בבוקר.
אף אחד מבאי הבניין לא אמור לפגוש שקית זבל באמצע הדרך. 

מישהי שנפגשתי עמה בענייני תזונה בעבר, וכיום היא המנכלית של "אנימלס", לשעבר "אנונימוס", היא כזו.
בכל פעם שבאתי, קיבלו את פניי תזכורות לטייק אוואי שהזמינה עם חבר שלה אתמול בערב וכד'.
זה הרגל מגעיל ודוחה. אף אחד שהוא לא אני לא אמור לשלם מחיר על העצלות שלי. נקודה.
זה גם העניין עם קניות.

אני גם לא מבינה את ההרגל הזה של אמהות לפעוטות,
שמשאירות את העגלה במסדרון מחוץ לדירה.
מה הקטע? 
למה בכלל?

אני גם לא קונה מבושל בפלסטיקים בסופר, אני מכינה אוכל לעצמי.

וואו, אני כל כך לא קשורה לדור שלי.
נכתב על ידי רגישות סגולה , 21/2/2019 23:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום מטורף!


לא הצלחתי לישון כל הלילה.
ניסיתי להירדם בשעות שקבעתי לעצמי כדי לנסות ליצור לעצמי סדר יום, אבל זה פשוט לא עבד.
על הבטן, על הגב, על הצד, על השני....
ניסיתי לקרוא ספר מהשלל שיש לי ואני לא נוגעת בהם ממש, 
ניסיתי לראות סרטונים ביוטיוב בנייד במיטה, ניסיתי סדרה בויאודי של וואלה באפליקציה.
ניסיתי סתם לעצום עיניים כמו זומבית. מ1:20 בלילה הגענו ל5...

היום הייתה לי ב12:30 פגישה עם המתאמת, היו לי דברים לעשות, להתארגן ולצאת עם הכלבה.
לא היה בא לי להיות עייפה או לחוצה בזמן. וראיתי שזה הולך להיות הכיוון.
באיזשהו שלב הצלחתי לישון ולהשאיר לעצמי שעתיים ורבע לכל הדברים, שאיכשהו הספקתי.

אבל זה קרה אחרי שבכיתי את החיים שלי לכרית, זה כנראה התיש אותי סופית ונרדמתי.
למה בכיתי? בגללו. 
נמאס לי שאף פעם לא ניתנת לי היזדמנות עם בנים. גם כשכבר קורה משהו, בעצם לא קורה כלום.
נעלמים לי, לא ישירים אותי, משאירים אותי לנחש... כל מה שקורה ולא קורה כאן ואני כבר לא צריכה להרחיב.
בסוף אני נשארת בלי נסיון, עם לב שבור ותחושה שאני דפוקה, לא אופציה, ולא שייכת לעולם הזה בכלל.
שוב אובדנות... יאייעצוב
לא הפסקתי לשחזר שיחות שלנו ולתהות למה זה תמיד קורה לי.

אם חשבתי שהלילה שלי עבר חרא, אז אחרי הפגישה הזאת איתה, היה לי ריקון של מצבר בגללה.
דכאון כזה לא חוויתי הרבה זמן, לא מאז שאני גרה לבד זה בטוח.
על ההתחלה בפגישה אצל ההורים הרגשתי חוסר חיבור אליה, היא אפילו הרימה לי להנחתה על טבעונות.
היא באה כבר 3 שבועות אליי, ואני תמיד מרגישה שהיא רק רוצה ללכת, שאני רק עוד וי ברשימת מטלות שלה.
צוחקת כי אני לא מבינה משהו במילוי טפסים, ממלאת טפסים וכותבת עליי בלי שאני יודעת מה כשהכל רגיש לי.
צוחקת כי בגיל 31 וחצי יש לי יין במקרר.
בוחנת ניקיון בבית כאילו אני לא קיימת פה.
מלווה אותי לחדר בדירה שלי כדי להביא טפסים...
היום נוסף לזה שהיא תיקנה אותי בעברית.
עם כל הקושי שאני חווה גם ככה, במקום להקשיב לתוכן של דבריי,
חשוב לתקן אותי שאומרים "לטאטא" ולא "לטאטאות".
ולא פעם אחת, אלא 3 כשהיא צוחקת לי בפרצוף.
בכלל כל השיח איתה עד כה מאוד פוגעני ולגלגני כלפיי לטעמי.
היא מאוד מתנשאת ומתעלמת מהקשיים שלי שבגללם אני צריכה אותה מלכתחילה.
מדובבת אותי כל הזמן כמו ילדה בת 8. 
ברור לי שזה לא מכוונה רעה, אבל ככה זה מרגיש. ככה זה עובר אליי.
היא הולכת ואני נשארת עם תחושות אובדניות של חוסר שיייכות. הרי לגישה שלה אני כבר רגילה מאנשים.
אני כבר לא חושבת שזה יכול להיות אחרת. לא משנה מועדון חברתי ולא כלום.
כל טעות שלי מוגברת ביחס שלי אליה בגלל הביקורתיות שלי, ויש לי הרבה טעויות.
היא לא עוזרת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ושייכת, להיפך.

שיחקתי אותה עם עצמי שהכל בסדר אחרי שהלכה.
"הלכה".. היא והמלווה משום מה תמיד נמצאות ברכב המון זמן אחרי שהן עוזבות את הדירה שלי.
רבע שעה-20 דק' עד שמתניעות ונוסעות. 
היום אחרי ש"הלכה" וקלטתי מהחלון שהיא עדיין חונה (ראיתי לאיזה אוטו נכנסה),
יצאתי לקנות משהו וחזרתי לראות אותה עדיין ברכב. היא עזבה רק איזה 5 דק' אחרי שכבר חזרתי לדירה.
זה באמת קטע נורא מוזר.
ואז הכנתי לעצמי סיר שלם של פסטה. משהו בי רצה פיצוי בדרך המהירה והמוכרת..
מה שאגב נותן לי תמרור אזהרה לגביי הפרודוקטיביות שלה כמתאמת של השיקום שלי.
אם אחרי פגישה איתה אני מרגישה צורך בהרגלים הישנים וההרסניים האלו,
כשאני אמורה להיות בתהליך שיקום גם מהם בין היתר,
זה אומר שיש בעיה איתה.
זה לא קורה לי ברמה כזו כבר עם ההורים, או עם המלווה וגם לא מהבלאגן הרגשי עם הבחור.

לשמחתי, אחרי שאכלתי 2 כפות מהפסטה, זרקתי את כל הסיר לפח.
פסטה בכמות הגיונית, אכלתי כבר אתמול. וזה היה חם מדי, אז גם נכוויתי בשפתיים.
לא באמת רציתי את זה. מהר מאוד הגוף דחה ולא קיבל את זה יותר כפיצוי.

עם הפסטה או בלעדיה, עדיין היה משהו שמאוד העיק עליי מאז הפגישה.
תחושת אי שייכות וייאוש כה גדולה שהייתה חייבת להתפרק איכשהו.
שירי האירוויזיון וסדרות מפגרות, או טיול נוסף עם הכלבה לא עזרו לי.
מהר מאוד מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים למשך שעתיים.
זה היה יותר גרוע מהבכי של הלילה.

לא הצלחתי אפילו לסיים דברים שרציתי להספיק.
קבעתי עם המלווה ב18:40 והדלקתי דוד כדי להתקלח ב15:00.
הייתי צריכה לעשות כמה טלפונים ב16:00.. נאדה.
נכנסתי לייאוש, לדכאון וכמעט הרסתי לעצמי הכל.
ביטלתי פגישה קרובה עם המטפלת המקצועית, השתמשתי בלחץ כלכלי שלי כסיבה.
ביטלתי את המלווה.
בהמשך הסברתי לה שזה בגלל המתאמת ותחושות שהיא משאירה בי.
שלחתי לאמא שלי, שבכלל בטיול בצפון, שאלה אם אפשר עוד להחליף עמותה לשיקום.
הייתי מוכנה לשים סוף להכל עוד לפני שממש התחלנו.
שלחתי הודעות לא קלות לבת דודה בניו יורק, די הבהלתי אותה אולי.
אפילו שלחתי לרוסי המפוצץ: "אני בכלל לא כנה וטובת לב. אני כלום ואני לא אופציה לכלום", או משהו בסגנון הזה.

ודווקא בזכותו, מי שבגללו לא ישנתי ובכיתי לכרית בתחילת הפוסט, כל המצברוח הדכאוני נעלם.
הוא די מהר הגיב לי שהוא קיבל הזדמנות גדולה שלא אחשוף כרגע ועומד להיות מיני סלב.
הוא כל כך חשוב לי, שההודעה הזאת שלו הגיעה בול בזמן והעיפה אותי באוויר. שמחצי בשבילו כל כך.
דיברנו איזה חצי שעה כשהיה בדרך לקורס.
הוא שיתף אותי בזה שאביו חולה נפש ומדבר על להתאבד.
בסוף הוא הצליח לתפוס אותו בטלפון כדי לשמח אותו ולמנוע את זה.
הוא היה ממש לחוץ ומבוהל.
בגלל השיחה הזאת שלחתי למלווה הודעה שניפגש כרגיל.
הלכנו לקניון שקרוב אליי, טיילנו בחוסר תכלית של ממש בין החנויות, קנינו שתייה בארומה והתיישבנו בחוץ.

גם העלבתי את אבא שלי.
בשלבי הדכאון קודם לכן שלחתי גם לו הודעה, שאני מבקשת שלא יבוא בערב.
הוא לא קרא אותה בזמן. הוא התקשר ושלח לי הודעות כשהייתי איתה, היא הבינה שאני מסננת אותו.
שלחתי לו שאנחנו בדרך מהקניון.
בינתיים הוא דפק לי בדלת ולא הבין למה אין לו מענה.
היא לא הבינה בטח למה קבעתי איתו ואיתה במקביל.
לא היה לה נעים להיתקל בו, ולהיות ברכב איתו.

לא הבנתי, אגב, למה כשיצאנו אני והמלווה השכנה מקומה 3 בחנה אותה, כאילו שהיא לא מאמינה שבכלל יש לי חברות.
המצב שלי עד כדי כך שקוף??

יום של רכבת הרים נפשית.
הולכת לישון עכשיו עם מיקס של רגשות.
נכתב על ידי רגישות סגולה , 21/2/2019 00:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחשלי


לפני כרבע שעה סיימתי שיחה עם אבא שלי על אחי.

אחי הקטן גר בדירה שכורה ששייכת למישהי מהמשפחה שגרה בחו"ל.
הכל על ההורים.
בהתחלה הוא גר שם עם זוג חברים, בהמשך רק עם חברה שלו וכיום שנתיים או יותר לבד.
הפרידה ממנה הייתה לו קשה מאוד, הוא נכנס לדכאון.
הקשר איתה היה רע עבורו, היא הייתה גורם שלילי עבור כולנו באופן כללי.
היו לה התנהגויות והרגלים שליליים, ועד היום הוא מחזיק בהרבה דברים שלקח ממנה.
לא נעים איתו, הוא דובק עדיין בהרגלי אכילה שלה, הוא דוחף ידיים לצלחות של אחרים,
הוא נותן לאבא טיפים בבישול בטון מלמד ולא נעים.
הוא לא תורם ולא עוזר בכלום (אבא ביקש ממנו לנקות משהו בגינה שלהם, עבר חודש והוא לא עשה כלום),
הוא מתערב בדברים לא לו (שואל כמה השכר דירה שלי, נניח).
הוא תמיד שלילי, תמיד מתווכח, לא לוקח עזרה ולא רוצה לעזור לעצמו, עוקצני ובוטה מאוד.
ההורים לא מצליחים להתמודד איתו, ממש אוזלת יד מוחלטת ונוקאאוט לזכותו מולם.

לפני שפגש בבחורה הזאת, גם עם האקסיות שלו, הוא היה מטופח.
לא יודעת עד כמה הוא היה נעים, לי הוא לא היה נעים מעולם, הוא תמיד היה עבורי רוח רפאים בבית,
אבל לפחות היה לו טוב איכשהו עם עצמו וזה גם בא לידי ביטוי בנראות שלו.
הוא היה פעיל גופנית, השקיע בהופעה שלו מבחינת ביגוד ובכלל, הוא היה אפילו מתאים נעליים לבגדים.
מאז הבחורה האחרונה הזו ועד כה הוא מוזנח מאוד גם בפן הזה.
הוא כבר לא פעיל פיזית, הוא השמין מאוד ביחס למשקל הרגיל שלו, הוא מוזנח מבחינת הסטייל.

ומילא המראה שלו, מי כמוני לא הייתה רוצה שיתייחסו אל זה כלא תכלית הכל, אבל מה עם הדירה שלו?
יש ספק שעם יחס כזה אל עצמו ואל סביבתו, זה לא בא לידי ביטוי גם באיך שהוא גר?
הבניינים שם בהליך של פינוי בינוי, הדד ליין כבר הגיע, הוא צריך לעזוב ולחזור להורים.
אבא סיפר לי בשיחה הערב, שבא לשם עם טכנאי כדי לפרק את המזגן בחדר השינה.
הוא סיפר שהיה נבוך ומבויש מאוד, שלכזאת דירה הוא מביא טכנאי שהוא מכיר שנים.
הוא התבייש בכך שהטכנאי יראה איפה הבן שלו גר.
המטבח שלו מטונף, לא נראה שהוא ניקה שם המון זמן.
יש שכבה של חרא על הרצפה בכל הדירה.
הכל מבולגן ומלוכלך נורא, כולל בקבוקי שמפו וסבון ריקים על הרצפה במקלחת.
הטכנאי ברח החוצה מהר מהדירה, כשרק רצה להיכנס למטבח לקחת כוס מים (אחי, מן הסתם, גם לא הציע בעצמו).
אחרכ הוא גם רץ מהר לחדר שינה למזגן, כי בכל זאת בא לבצע עבודה.
הדירה פשוט מסריחה.
אבא שלי גם היה בורח משם אם לא היה חייב להישאר עם הטכנאי.

מ6 חתולים נותרו לו 2.
הוא מתאר בנונשלנטיות איך קם בבוקר ומצא את אחד החתולים מת.
לא ברור לו משום מה, למה עם היגיינה כזו מישהו יכול למצוא את עצמו מת.
לי לא ברור איך הוא לא חולה סופני בעצמו, למען האמת. 
גם לא ברור לי איך עם החדר שיש לו אצל ההורים, הוא עדיין מעדיף לחזור לישון בדירה כזו.

אבא שלי לא יודע איך הם יסתדרו איתו ומספר שאמא מאוד לחוצה מזה.
אנחנו כרגע מחפשים לי דירה במכירה, כי גם אצלי צפוי תמ"א מתישהו. 
הוא לא חושב בכלל על לשכור או לקנות גם לו אחת,
כי בינתיים הוא לא מוכיח את עצמו כמסוגל לזה.
זה נכון, אבל הבעיה עם אחי שהוא לא מסוגל ללמוד מטעויות של עצמו. 
אני לא בטוחה שלהורים שלי יש את הכלים והיכולת לעזור לו.
בנוסף לכל מה שציינתי, הוא גם רברבן, גאוותן ופלצן.
אה, ובור... הוא לא הצביע בבחירות משום סוג מעולם, כי אין לו מושג בפוליטיקה.
אין לו מושג מי זה גדעון סער, או גאולה אבן סער ומה הקשר ביניהם.

לי קשה איתו עם כל מה שאני עוברת עם עצמי גם ככה.
מצד שני, אני מרגישה כמו אחות גדולה מפקירה.
אבל אם יהיה לי רע ואני לא אדאג לעצמי, אני בטח לא אהיה פרודוקטיבית לאף אחד.
אני די לא יודעת מה לעשות.
חייבת גם להוסיף, שלמרות שאני לא גרה שם כבר, קשה לי עם העובדה שהוא יגור שם מבחינת החדר שלי
והמקלחת שאני בחרתי את העיצוב שלה, בשיפוצים שהוא לא עזר בהם בכלל.
הוא משאיר שיערות במקלחת בחור ניקוז, הוא נוגע בדברים שלי ולא מכבד,
והוא יהיה המון שעות לבד בבית, כשאסור לי לנעול את החדר שלי כשאני לא שם.
אני לא סומכת עליו או עליהם שהפרטיות שלי תכובד.
לא בא לי לחזור לשם להפתעות מרגיזות כל סופש.

ובמעבר חד לעדכונים קלים בנושאים אחרים:
היום שאלתי את הרוסי המפוצץ: "מה קורה עם התיאוריה?"
הוא פשוט ענה לי: "לא ניגשתי לתיאוריה"
עניתי לו: "לא נורא ואתה תעבור את זה בקלות"
הוא התעלם ממני כמה שעות.
כתבתי לו עכשיו: "זה בסדר אם אתה לא רוצה לדבר איתי"
ההתעלמות נמשכת וכבר 00:51...

מחירי האירוויזיון מעצבנים אותי.
בכלל מעצבן מה שקורה עם התחרות השנה ועם בחירות של כמה שירים.
אני ארחיב בעניין בהזדמנות. 

נכתב על ידי רגישות סגולה , 19/2/2019 20:40  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רגישות סגולה

מין: נקבה




1,310

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרגישות סגולה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רגישות סגולה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ