לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

8/2019

אני תוהה בקשר לשיקום


אמנם בכמעט שנתיים שאני גרה לבד אני שמה לב לשינויים החיוביים שלי,
אבל אני לא יודעת על מה לשים את האצבע כאחראי עיקר לזה.
אני מניחה שזה מכלול של דברים:
גרה לבד, עצמאות, התמודדות עם מצבים לבד, טיפול בכלבה לרוב לבד,
שכנים, וועד, אנשים, ניהול חשבון בנק לבד, נקיון בית וכביסות לבד.
הכל שונה מאוד מלגור עם ההורים בגיל בוגר וזה עושה את שלו.
נראה לי שזה המניע העיקרי להכל, אבל אני לא בטוחה.

אני מבינה שחצי מסל השיקום שלי טרם מומש.
אני עוד לא במועדון החברתי, שזה חוגים עם מבוטחים אחרים.
אני עוד לא בתעסוקה נתמכת, שזה מקומות עבודה עם גמישות כהכנה להיטמעות במסגרת תעסוקה רגילה.
אבל חלק עיקרי מהעניין, מהסל הזה, כבר עברתי. אני כחצי שנה עם הליווי.

אני לא בטוחה מה ההשפעה שלו לחיוב עליי ומה הוא תורם לי.
כשרק התחלתי את ההתעסקות בסל שיקום כדי לקבל אותו, חשבתי שיתנו לי עוס"ית רצינית, מבוגרת ממני.
בפועל, בגלל אמא בחרתי בעמותה שמעסיקה בנות צעירות ללא הכשרה של ממש בתחום.

המלווה שלי, איתה יש לי 3 שעות שבועיות, בהן אנו אמורות ללכת יחד לדברים כמו בדיקות רפואיות, בילויים, ראיונות עבודה וכו'.
היא צעירה ממני ב3 שנים, סטודנטית לקרימינולוגיה ולא מסוגלת כלל להכיל חצי מהבעיות שלי.
היא לא מסוגלת להכיל או להבין אובדנות על כל סוגיה. זה מלחיץ ומבהיל אותה.
הפער בין הטבעונות שלי לקרניזם שלה, להרגלי הנוחות שלה שלי אין ועוד, נועלים אותה במגננות מולי כל הזמן.
אין בכלל צורך לדבר על אוכל או על בעלי חיים, אלה פשוט תפיסות שונות מאוד. 
הנוחות והחיים האישיים שלה הם תכלית הכל בעיניה, אני בעלת ראייה הרבה יותר גלובלית.
תמיד תהיה התנגשות, ואם לכאורה אין כזו, זה רק כי אני שותקת וחכמה מספיק לא להעלות דברים שמציקים לי איתה.
השאלה עד מתי אשתוק, מתישהו הבלון יתפוצץ.
אני מרגישה שהיא נסוגה ממני לאחרונה וזה ניכר מהתנהגותה איתי.
זה סביר, למשל, לקבוע איתי מראש למסעדה חדשה בסביבה שלי אתמול, ובסוף לא להזמין כלום כי כבר אכלת צהריים, ועוד להגיד לי את זה אחרי שאני כבר הזמנתי?
לשבת שם ולקטר על המקום או לדבר עליו מראייה של מי שעבדה במקום דומה וכו'?
כאמור, האווירה איתה לאחרונה מרגישה לי שהיא עושה לי טובה שהיא בכלל נפגשת איתי.
היום התעניינתי בה ועדכנתי בדברים בהודעה, והיא עד כה כלל לא הגיבה לי.
בכלל, היא אצלי שעה וחצי כל פגישה, ותמיד שותה מים שהיא מביאה איתה בבקבוק.
זה די מעליב כאילו משהו מקולקל במים שלי או שאין מצב שאוכל לארח אותה.
מזל שלפחות נוח לה לבקש ממני לפעמים למלאות לה את הבקבוק שלה לפני שהיא הולכת...
אה, והיא הרבה פעמים כמעט נרדמת מולי כשאני מדברת איתה... נעים.

למתאמת יש תפקיד אחר, היא יותר בקטע הבירוקרטי ויש לי איתה רק 45 דק' בשבוע.
עם התפקיד הזה כבר הייתה לי בעיה בעבר.
התמתאמת הראשונה שלי מהעמותה הזו לא התאימה לי ובאפריל עזבה.
לקח כחודש למצוןא לי חדשה, והיא לכאורה מתאימה לי יותר ומבוגרת ממני ב3 שנים.
הבעיה איתה שהורסת הכל זה שהיא לא באמת קשובה ומכילה את מי שמולה ומאחרת כרונית.
היא כמעט תמיד מאחרת ברבע שעה בערך.
פעם אחת מבוטחת אחרת נפלה והיו צריכים לקחת אותה לרופא, אז הפגישה שלה איתה התארכה.
כמובן שאני מסוגלת להבין את זה, אבל זה קצת קשה לי לנחש מה קורה,
כשמשאירים אותי שעה לחכות בלי להודיע לי כלום.
כמעט שעה איחור ללא שום הודעה או שיחה ממנה.
היא לא הייתה זמינה ולחקח לה 10 דק' להגיב להודעה שלי.
היא פשוט רשמה לי שפגישה שלה התארכה ושהיא בדרך אליי.
וואלה יופי, ואם אני עסוקה או לא בבית? בכל זאת, את באיחור כבר של שעה ורבע...
היא פשוט הגיעה כשעה וחצי אחרי המועד שקבענו,
חייכה במבוכה בדלת ואמרה בטון ילדותי שהיא מצטערת והסבירה מה קרה.
אמרתי שאני מבינה, רק שהייתי שמחה אם הייתה מודיעה לי.
מאז האיחורים הקטנים נמשכו.
גם הלכנו יחד לאולטרסאונד לפני כמעט חודש, והיא איחרה לי ב20 דקות.
קבענו יחד לרופא סכרת בקניון לידי, היא ערב לפני מבטלת, ואני נאלצתי ללכת לבד.
ערב לפני כשאני עם המלווה, היא מנסה לקבוע איתי למחרת, מחליפה כמה שעות עד שאני לא יודעת מתי קבענו בכלל
(פעם אחת אני עיכבתי אותה בגלל זה. לא תכננתי את הזמן שלי נכון, כי כבר לא ידעתי מתי קבענו בסוף),
אני מארגנת את היום שלי לקראתה וסביבה, ובדרך חזרה מטיול עם הכלבה, כשהיא כבר אמורה להיות אצלי והנחתי נכון שתאחר,
פתאום קלטתי בנייד הודעה ממנה: "אני אגיע ב2, טוב?" WTF
מי מודיע דבר כזה (דחייה של 3 וחצי שעות) בהודעה שמנוסחת ככה, 3 דקות לפני המועד שנקבע?
אני עונה לה שזה לא מתאים לי ולוקח לה שעתיים להגיב חזרה.
בכלל, ככה לאורך היום עד הערב המאוחר ופערים גדולים לשיחה כזו (עשר דקות, שעתיים, 4 שעות.. זה נראה כאילו לא אכפת לה),
אנחנו קובעות מתי נדבר בטלפון, כי לא נםגשנו השבוע.
היא מתקשרת אליי ב10 דק' איחור לשעה שקבעה בעצמה לשיחה הזו..
אני לא יכולתי לענות והיא לא ניסתה להגיע אליי שוב בשום דרך, לא התקשרה שוב ולא שלחה הודעה.. גם 4-5 ימים אחרי...
אמנם קבענו בינתיים שעה קבועה ויום קבוע בשבוע,
אבל יצא שלא נפגשנו כבר איזה שבועיים, והיא אפילו לא מתעניינת מה קורה איתי בפרק זמן הזה.

בכנות אני תוהה איזה מן ליווי זה, מה הערך שלו והאם להן באמת יש חלק בשינוי לטובה שלי.
כי עם אחת אני חצי במן עוצר ודילוגים בין הטיפות, למרות שאנחנו בסדר רוב הזמן.
ועם השנייה אני בכלל לא נפתחת, כי אני יותר עסוקה בלהתעצבן על האיחורים שלה.
אני מרגישה שאני מלווה שלהן יותר משהן שלי.
ואת רוב העבודה העצמית, בלא טיפול פסיכולוגי כרגע, אני עושה לבד.

לתת צ'אנס ודחיפה למועדון ולתעסוקה נתמכת עכשיו, לפני מעבר הדירה המלחיץ כשלעצמו?
או לנסות לדבר איתן על הכל?
להחליף עמותה וליווי?
בסהכ הן מכריחות אותי להתמודד עם בני גילי, ולא לברוח לנוחות אינטלקטואלית
(הרבה מהבעיות שתיארתי לא היו מתרחשות עם מלוות בנות 50+,
כי המנטליות בגיל הזה שונה ממי שגרה בשכירות עם חבר שלה והדרכה שיקומית זו רק עבודה זמנית עבורה) עם מבוגרים ממני.
דילמה.
נכתב על ידי רגישות סגולה , 15/8/2019 20:11  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה אתה מנסה לעשות?!


היום החלטתי לצאת לסופר הקרוב אליי כדי לקנות שישיית מים.
לקחתי את העגלת/סל קניות שלי עם הגלגלים ויצאתי לדרכי.
אני נכנסת לסופר וחוצה את הקופות כדי להגיע לאיפה שיש שתייה.
פתאום אני רואה בקופה האחרונה, מדבר עם הקופאית האהובה עליי, אותו. את הרוסי המפוצץ.

הוא אמר לה משהו על חברה שלו, או משהו דומה שלא הבנתי את ההיקשר שלו.
הסתכל עליי ישירות.
הלכתי משם מהר.

חזרתי לקופה הזאת לשלם.
ושאלתי אותה: "תגידי, זה שדיברת איתו קודם..."
היא: "מי?"
אני: "בחור שרירי כזה בגופייה..."
היא: "אה, כן כן. מה איתו?"
אני: "אני מכירה אותו"
היא: "באמת? בחור נחמד"
אני: "אליי הוא לא היה כל כך נחמד.."
היא: "מה קרה?"
אני: "רגע, הוא לא עובד פה או משהו, נכון?"
היא: "לא. הוא רק קונה פה הרבה עם אבא שלו. מה קרה? מאיפה את מכירה אותו?"
אני: "וואלה. הוא עבד עד לא מזמן בסופר מול ההורים שלי. הוא השלה אותי כשנה והתנהג אליי ממש לא יפה"
היא: "מה את אומרת! מה הוא אמר לך?"
*מראה לה תמונות של צילומי מסך מהשיחה האחרונה באינסטגרם*
היא: "וואו, אני לא מאמינה! זה ממש לא יפה! הוא עושה רושם של כזה בחור נחמד.."
אני: "שמעי, הוא מתעתע. הוא עבר הרבה לגילו, הוא יודע להיות נורא חכם, רגיש ונחמד ואז לתקוע ולסובב כי תפסו אותו במשהו מגעיל.
אני מקווה שהוא יצליח במטרות שלו ושיהיו לו חיים יפים. אישית, אשמור מרחק"
היא: "בצדק. מזה הדבר הזה?? הוא פה עם אבא שלו הרבה בשבועות האחרונים.."

רגע, בשבועות האחרונים?????
הוא התפטר לפני כמעט 3 שבועות, יודע שאני גרה איפה שהסופר הזה, חסום אצלי בלי שינוי.
מה הוא מנסה לעשות?!
הוא אמר שאבא שלו גר ממש מול הקניון, יש בקניון גם סופר, למה הם באים לפה כבר כמה שבועות????
הוא רצה להיתקל בי?? הנה, ראה אותי, ננעל עליי במבט. מה הוא עשה עם זה? סיים לשלם והלך??
מה הקטע שהוא בא לפה?
או שזה שאבא שלו ממש מול הקניון זה עוד שקר לאוסף שלו? 
מה קורה כאן?

ולעבוד שם הוא לא יתחיל עכשיו, כי חודש הבא יש לו את המבחן החוזר מהקורס.
אם יעבור אותו הוא כבר יעבוד במכון כושר ולא בסופר.

כל העניין מעצבן אותי כי פתאום יש משהו לא שייך בסביבה שלי, שהייתה עד כה נטולת הבחור הזה.
וגם הוא מישהו שכבר החלטתי לשים בעבר, ופתאום הוא בסופר 2 דק' מהבית שלי וכנראה בא לשם הרבה.
זאת סביבה שאני הולכת להישאר בה, הרי קנו לי רחוב ליד איפה שאני עכשיו דירה.
נכתב על ידי רגישות סגולה , 14/8/2019 19:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפשר לעשות סמיילי ככותרת?


בעודי מקשיבה לתכנית מאתמול של נתן זהבי ("זהבי עצבני"), עם כל ה"עוד יום" שלו כששואלים לשלומו.
אני בכלל כותבת פה במקביל פוסט אופטימי למדי, על יום שהתחיל ממש גרוע.

אתמול לא הצלחתי לישון. לא בטוחה למה.
אני חושבת שנרדמתי רק בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר, כשהיום הייתי אמורה לקום גג ב9.
בפועל הייתי כנראה כל כך שקועה בשינה ב9, שקמתי איכשהו בלי קשר לכלום ב10:24.
מה הבעיה הייתה עם זה?
שהיה לי תור לגניקולוגית ב10:40 וקבעתי עם המלווה שלי בקניון הסמוך ב10:30.
הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח למלווה הודעה,
שקרתה לי פאשלה עם השינה ושלא אספיק להגיע ולכן שתבוא אליי.
היא כבר הגיעה אליי וחיכתה לי בחוץ כי הייתי צריכה להתארגן. 
אז גם התור לגניקולוגית פוספס וגם טרטרתי את המלווה וגרמתי לה לחכות לי יותר מרבע שעה.
היא יכלה כבר ללכת והזכירה לי את זה.

עם התחלה כזאת של יום, הייתי כל הפגישה איתה כמו 9 באב שחלף כבר לפני יומיים.
אני לא בטוחה שהבינה איך להתמודד איתי. היה לה קשה, וגם לי.
אולי מזל שהיה האיחור הזה ונשאר לנו בנוסף לטיול עם הכלבה פחות מהזמן שלנו.
לא נאלצנו לסבול אחת את השנייה במצברוח הזה שלי.

האמת שפשוט פחדתי מהדיאטנית שהייתה לי ב13:00.
היה מה לעבור על תוצאות בדיקות דם,
היה תור לרופא סכרת שפספסתי 
ובכלל אחרי הסופש עם ההורים (בדיעבד לא שווה להרחיב על זה או להיפגע מזה),
לא הייתה לי סבלנות לביקורת ולרופאים טכנוקרתים.
הייתי בטוחה שממנה אני כבר אחזור הבייתה עם דמעות.
בנוסף, בטיול עם המלווה בפארק עם הכלבה, ראיתי מטייל שם את ההומלס שמציק לי כבר כמה חודשים.
כן, כי החשק לי מוכן לכבודו באמצע הדרך לדיאטנית. ברור.



התבדיתי.
מזל שהתעכבה על לדבר עם מי שהיה לפני על בי12, כי ככה הספקתי לשתות מים.
בהומלס לא נתקלתי בדרך, אגב.
כשסוף סוף סיימה איתו ונפתחה הדלת, היא שאלה אם אני שם, עניתי שכן ונכנסתי.

אני לא אתאר את השיחה, כי זה לא מעניין, אז רק אסכם בנתונים הרלוונטים.
במשקל הייתה ירידה של עוד 2 קג, טוב יותר אפילו מהשקילות אצלי ובמד פה.
היא התרשמה מהירידה של ההמוגלובין המסוכרר.
מסתבר שבבדיקות קודמות גם הייתה בעיה בכבד, שעכשיו לא קיימת שם וזה תקין.
הכולסטרול הרע שלי תקין.
הסוכר (גלוקוז) כאמור ירד מבדיקות קודמות (מ221 ל175, כיום בכלל 150 וכבר הורדתי ל127 ו124).
היא הסתכלה במקום הגדניקולוגית שטרם ראיתי בתוצאות ההורמונים ואמרה שזה נראה לה תקין.
היא שמחה לשמוע שהאולטרסאונד יצא תקין.
בי12 תקין.
ויטמין די תקין.
בגדול הרבה דברים תקינים, או בדרך לשם, מה שלא היה קודם.
מה הבעיות?
חלבון בשתן, מחסור בחומצה פולית והברזל (אנמיה קשה). טוב, לא סתם פתחתי לזה רשימה מיוחדת בצד...
היא שמחה שאני לוקחת ברזל ואוכלת מזון עשיר בזה.
גם טענה שהסוג שבחרתי (ברזל פלוס של אלטמן, עם חומצה פולית וויטמין סי).
אחרכ גם קבעתי תור חדש (רק בינואר היה) לרופא סכרת.
אולי ינסו להקדים לי.
כל מה שחששתי ממנו מוקדם יותר כלל לא התקיים בפגישה איתה.

זאת הבעיה שלי שאני צריכה לאזן ולנטרל בטיפול פסיכולוגי, שאני לא מוצאת כרגע.
יש לי חוסר איזון רגשי, שמשפיע לי לרעה על הכל.
על הווסת וסדירותה, על המשקל, על המדדים האלו, על ההתמדה, על ההתנהלות שלי.
זה מה שנשאר לי לטפל בו על מנת לצאת מכדור השלג שאני שבויה בו.


.יכולתי כבר לנצח את רוב הבעיות הבריאותיות שלי (למעט משקל שעוד ייקח זמן בלאו הכי), לולא הבעיה הרגשית הזאת


.יכול להיות שמחר אני מהמלווה נקבע לאיזו מסעדה שנפתחה ליד
..לרענון מפגשים בבית ועוד כשצפויה הפסקת חשמל

אה, ואת ההומלס לא ראיתי גם בדרך חזרה משם 
האמת שנראה לי שאולי במקום לברוח ממנו כל הזמן, אני צריכה לדבר איתו ולהבין מה הוא רוצה ממני

זה סתם, פשוט מתחבר לי להכל היום

נכתב על ידי רגישות סגולה , 13/8/2019 14:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רגישות סגולה

מין: נקבה




1,746

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרגישות סגולה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רגישות סגולה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ