לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בלוג זה אינו בא להסית, לעודד, לגרום או להכריח אף אחד לשום דבר. אלא להביע חוויה ודעה אישית שלי בלבד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2019

ואם...


הנפש שלי זועקת לעזרה, אבל המוח מתנגד ומשתלט על הכל.

קשה לי לחיות את החיים האלה... מה עשיתי טוב בהם?

למה אני? למה ההפרעה בחרה אותי?

ואם הייתי נולדת למשפחה אחרת?  ההפרעה הייתה פוסחת מעליי?

ואם הייתי בוחרת לשים זין על כולם? הייתי אוהבת את עצמי?

ואם הייתי מקבלת את עצמי, כי חיצוניות לא בוחרים, הייתי חיה טוב יותר? הייתי שלמה עם עצמי? הייתי חופשייה?

 

הכל בגדר "אם", אך בפועל אני כאן, אוכלת את עצמי, בוכה, רוצה להתנתק מהרגש ורק רוצה לחיות בשקט.

 

נמאס לי להרגיש, זה גדול עליי.

אני רוצה להיות מנותקת מרגש, להיות זומבי, להיות נטולת רגשות, להיות חופשייה מהמועקה הזו ובקיצור להיות חסרת אנושיות.

אני לא יודעת איך להתמודד, אם אלכוהול היה עוזר, הייתי בורחת אליו מזמן כאשר אני מרגישה תת אדם...

אני תמיד מרגישה תת אדם, כי אני תת אדם.

 

לפעמים אני רוצה לבלוע כמה כדורים פסיכיאטרים, בשביל להיות נטולת רגש לפחות לכמה שעות, לפחות לקצת... להרגיש הקלה מעט.

אבל אני פחדנית. אני בן אדם פחדן. אני מפחדת מהכל.

מכל דבר אני מפחדת.

כשמכניסים לך למוח מגיל 0 מה לא לעשות, לא משנה אם זה בבית או בבית הספר, המוח בסופו של דבר נדפק. הוא לא מבין מה נכון, כי כל החיים לימדו מה "לא נכון", מה לא לעשות... אבל מה כן לעשות? מה מותר? מתי מותר לעשות את זה?

הסדנאות בבית ספר עוד יותר דופקות את המוח, לא משנה אם זה סדנאות על סיגריות, סמים, אלכוהול, מין, אונס ועוד שטויות... זה בסופו של דבר מכניס את הבנאדם לחרדות.

 

נמאס לי כבר להסביר, נמאס להוכיח לבני אדם מה זו ההפרעה הזו.

וכשאומרים לי "פשוט תפסיקי עם זה", אני רוצה לפרוץ בבכי, להסתגר בחדר ולבכות על כמה שאני חלשה, שאין לי חיים רגילים, שהם כאלה חזקים ומדברים כאילו עברו דרכה.

הפרעת אכילה, בכל שנה ושנה מתשפטת יותר יותר... ויש אותה בכמעט כל בית, אבל למה אין מספיק מודעות אליה?

למה אנשים לא מבינים שאי אפשר לצאת ממנה? היא מבלה איתך כל החיים. פשוט לומדים לחיות איתה באיזון, היא אף פעם לא נעלמת.

 

אי אפשר לחיות את כל החיים באיזון, לפעמים יש מעידות.

 

אני רוצה להיות חופשייה מרגש, הרגש רק פגע בי וממשיך לפגוע.

השלמתי עם עצמי שאני לא אהיה שלמה עם עצמי, לעולם.

ואם אני לא אוהב את עצמי, מי יאהב אותי?

מי ירצה להיות לידי? מי ירצה לקחת חלק ולהיות מוקף בשליליות?

 

אם אני כל כך סובלת, למה אני עדיין פה? למה האדמה משאירה אותי על כדור הארץ אם אין תועלת ממני? למה אני צריכה להמשיך לסבול?

למה האדמה לא לוקחת אותי? אני תופסת מקום של אדם אחר שמגיע לו להיות פה.

 

 

"אתה מתלונן על המצב שלך?

שים שנייה את היד על הלב..

אתה מרגיש דופק?

מישהו אחר היה נותן הכל עכשיו בשביל זה."

 

 

 

נכתב על ידי Dark corner , 10/9/2019 10:25  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  Dark corner

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDark corner אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dark corner ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ