לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


I am the walrus, Goo goo g'joob

Avatarכינוי:  עומדת-במקום

גיל: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018

שוב אני מוצאת את עצמי לבד


הפעם אני לא רוצה לברוח לסמים. גם לא לאלכוהול. 

אני בחרתי את הלבד הזה מסיבה. רציתי להשקיע בעצמי אז קומי ועשי זאת.

קמתי עם כאבים נוראיים. כל הדירה כאן מבולגנת.

העירו אותי מחלום נוראי על היום בו אמא שלי תמות. אבא שלי סידר מזרון לסחוב אותה עליו. לפני שהיא מתה הוא ידע שהיא תמות. התקשרו אליו להודיע לו שהיא תמות. וזהו. לא רוצה לדבר על החלום הזה עוד.

 

בסופו של דבר, אני שמחה שאני לבד. אני אוכל להיות יותר עם ההורים, יותר להתמקד בעצמי. 
כנראה שהוא לא הבין כמה קשה היה לי אצלו בימים האחרונים. אבל בסדר, מילא. אני לא מסוגלת לדבר על הדברים האלו, עם אף אחד. 
כשהוא נרדם בלילה בכיתי כמו ילדה קטנה. אבל בשקט בשקט. תוך כדי שהדמעות יורדות לי מהעיניים והאף מתמלא בנזלת והגרון נחנק אני נזכרת באבא שלי צועק עליי "מה את בוכה? מה הסיבה שלך כבר שאת בוכה? את בוכה בגללי? אני חרא של אבא. חרא של אבא." והולך ודופק את הראש במזוזת הדלת. לוקח עוד שלוק מבקבוק האלכוהול שיושב על השיש. מחפש עם מה להרוג את עצמו. 
והוא ישן כאן ליידי, אני יודעת שלא שמע אותי בוכה. אני יודעת כי אני אלופת הלבכות בשקט. גם אלופת הלא לבכות בכלל, אבל באותו הערב כבר התפרקתי לגמרי. כל הפלאשבקים האלו מפעם שעולים לי לראש ואוכלים אותי בתיאבון כזה רב. עד עכשיו אני עייפה מהם. דברים שלא נזכרתי בהם במשך שנים ארוכות. אני עדיין לא מוכנה להתמודד איתם. כמה התקפי חרדה בלילה אחד. 

 

אני עייפה ועצובה. אנתב את כל אלו למעשים חיוביים יותר, ומעז יצא מתוק. זה הרי חייב לקרות ככה. זה או זה או לנבול, ומי יודע לאן הנבילה שלי הפעם תוביל, יש לי הרגשה שלמקומות מאוד לא טובים. אז עדיף לעשות משהו מועיל. עדיף. עדיף עדיף עדיף. רק אל תשתגעי, זה לא הטיימינג הנכון. חכי עוד קצת. חכי עוד קצת בבקשה. 

נכתב על ידי עומדת-במקום , 21/9/2018 12:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההבדל בין יופי וכיעור


לא. שירים זה לא דבר יפה
ובכלל על יצירות האומנות שלי
אני מסתכלת בבושה
ואז עוד להראות אותן?
לחשוף את בושותיי?
לשם מה צריך להתגאות בהן?
בגלל זה אני מסתכלת במבט
חצי חשדני חצי מזלזל
על סופרים ויוצרים
ששמים את יצירותיהם לראווה לעיני כל
מעל או מתחת לשמם הפרטי
לפרצופם האישי
שואלת את עצמי
האם אינם מתביישים ביצירתם מספיק
ואם באמת אינם מתביישים 
האם יצירתם ראויה להיקרא יצירה. 
נכתב על ידי עומדת-במקום , 20/9/2018 15:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



את חיה


בא לי אורז עם תפוחי אדמה
כמו שהיית עושה
פתאום זה עלה לי לראש
הטעם של האורז שלך
ועלו בי דמעות
של אושר וגעגוע
של געגוע עמוק
אלייך, אמא
את חיה
ואני מתגעגעת
נכתב על ידי עומדת-במקום , 19/9/2018 00:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעומדת-במקום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עומדת-במקום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ