לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

opium for no one



Avatarכינוי:  unpredictability

בת: 26

ICQ: 317672578 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2018

מבט מהצד על מה שהייתי


http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145367&blogcode=4271159
כן. כך קראו לי. אני אפילו לא זוכרת את היום הזה, אבל כן יודעת מה הקשר שלי לנפשות הפועלות.


 


כשאמרתי שאין לי בכלל קישורים חברתיים, התכוונתי שאין לי אותם  בכלל .


 


הייתי מוזרה ודכאונית ובודדה, ידעתי שאף אחד לא אוהב אותי, ולא אהבתי להמצא בחברת אנשים. עד עכשיו יש לי את זה. אני לא מסוגלת להמצא בסביבת אנשים אם אני לא בטוחה ב200% שהם רוצים את חברתי.


ואני קונה את החיבה הזו. למשל, תמיד יש עלי אדוויל.


יוצרת התניה פבלובית והופכת את עצמי לטריגר לתחושת הקלה ושמחה. 


לי עצמי, אגב, כואב הראש אחת לכמה חודשים. 
אני לא מאשימה את הכותבת בכלום, היא כנראה בחורה מקסימה לגמרי ובאמת סבלה מחברתה של רות. אני גם מנחשת שהרצון שלה כל הזמן לעשות משהו שהוא לא לאכול היה ניסיון נואש לברוח, ברצינות. למה שארצה להדבק לאנשים שאני גם ככה רואה פעמיים בשבוע במסגרת חברתית שנכפתה עלי (באופן אירוני, במטרה למצוא חברים) כשאני באמצע פאקינג מפגש ישרא בגיל 13. המטרה שלי היתה להיות במקום אחר שבו אני לא.... הרות המעצבנת הזו שכבר שמעו עליה. 


כן, כבר אז היה לי את החשק לברוח ולהתחיל מחדש.


להחליף שם (כמו שעשיתי במעבר לכפר הירוק. אבל לשם הגעתי חודשים ספורים אחרי, עדיין חסרת כישורים חברתיים), להחליף צבע שיער (בגיוס), להחליף עיר (חיפה, אהובתי). ואז המשכתי. זה כמו לימודי שפה. אם זה לא קורה באופן טבעי בגיל צעיר, צריך ללמוד את התאוריה. אני מרגישה את זה חד במיוחד עכשיו, כשאני מנסה לעזור למישהו ללמוד רוסית


פאן פאקט, מדובר בחבר של חברים מקבוצת פייסבוק שלא סבל אותי. קבוצת היפסטרים קטנה של 40 איש, ומישהו נורא לא חיבב אותי, ונורא דאג שאני אדע את זה
מספיק שאני לא יוצאת מהבית מחשש להתנגחות, אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את הקבוצה הזו כמרחב בטוח לתקשורת. עכשיו הוא מתעדכן בשלומי. זה לא דווקא, פשוט קודם הוא לא חיבב אותי, ועכשיו תיקנתי את זה. הוא ממש אחלה.


 


 


 


סביר להניח שכל מה שרציתי היה לברוח ולהיות לבד, אבל אדם התעקש שאשאר, הוא היה אחד הבודדים שהיה נחמד אלי. וגם, הוא התמזמז עם שתי הבנות האחרות (וביניהן כותבת הפוסט) וגרם לסכסוך ממושך ביניהן.  הוא צ'ארמר כריזמטי שגם אני הייתי דלוקה עליו בסתר. אבל זו לא הסיבה שנשארתי, פשוט הוא התעקש בנחמדות. בעולם שלי, אז, כשמתעקשים בנחמדות את מחייכת ונשארת ומעמידה פנים שאת נהנת. כתבתי על זה כאן. אז נשארתי.


אגב, הסיבה שאדם עשה את זה, היא בין היתר שנראתי הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לדעת מהיחס של הסביבה, ולא ידעתי לסרב. בכלל. או שלא, אולי הוא סתם היה נחמד. לעולם לא נדע זאת.


אני מניחה שאני חייבת לה התנצלות על הדייט ההרוס, אם כי הציניקנית שנהייתי חושבת שהיא חייבת לי בענק על מה שאני מנעתי בנוכחות שלי. נו באמת, אתן נסעתן ביחד עם הבחור למפגש שבוע אחרי שהשלמתן? אה-אה, אם משלימות אז לזמן מה הבחור מחוץ לטווח הראיה של שתיכן. טירוניות. אמנם מפותחות לגילן, אבל בנות 14. 


אני מנסה לאסוף את החתיכות של מה הייתי, מה הביא אותי להיות כל כך מוגבלת עכשיו. עכשיו!  אחרי שהחלפתי כל מה שיכולתי, אחרי שהייתי מוציאה ציונים טובים בתואר חדש לי לחלוטין, מככבת במסיבות. עכשיו, כשלכל מקום שאני מגיעה אליו אני מוצאת את עצמי מחוברת למעגל "המקורבים", אני לא מסוגלת לשבת בסלון של השכנות שלי יותר משעה. שכנות שלא רק הפכו למשפחה, אלא הפכו את המילה "משפחה" לחיובית בפי. 

בערב החג התפתתי לצאת. ישבנו על גג של חבר מהקבוצה, עם עוד מישהי מהאינטרנט. הייתי חייבת לברוח מהמשפחה, וזו היתה האופציה שלי. הו, הטעות. עוצמת הפלשבק העיפה אותי הרחק לשנת 2006. או 7. או אפילו 8. מיד הרגשתי שהבגדים שלי לא מתאימים (ישיבה על גג בפלורנטין, בחיאת. יש לי קטע לבוא אוברדרסד למקומות, אבל ישיבה על הגג בפלורנטין)   היה שם בחור שהגיע כנראה בגללי והביא בקבוק יין יקר, אני הייתי עם הוויד הכי שווה, נושא השיחה היה ליברטניזם, ועדיין, עדיין עדיין עדיין הרגשתי כל כך לא במקום, ולא ידעתי איך לקום וללכת. אז נשארתי. הבחור הנוסף היה עם שותף שלו, בחור שמזכיר את אדם (הו, האירוניה), שהיה נחמד ומעט מרוחק ממני. לא הצלחתי להבין אם הוא מביע עניין, או שהנוכחות שלי מפריעה לו. 


כן, זה הניואנס בשפה שבא לדוברים הטבעיים בכזו טבעיות, שהם לא מצליחים להסביר את ההבדל. אבל אני מפספסת כל הזמן. ואז הנורא מכל קרה - הם התחילו לדבר על מישהו שלא נמצא. בניסיון להסוות פאניקה בעזרת עקיצה (אה! אז זו הסיבה!) הערתי שאני מעדיפה לרכל על מישהו שגם אני מכירה. ואז פתחתי את הטוויטר של טראמפ, לפני שהם התחילו להרגיש באמת לא בנוח, מה שהיה שובר אותי. 
כולם התפזרו, ויצאתי לתפוס מונית. הוא ירד, ועם הריחוק הזה הציע ליפול אצלם, או להמשיך את הערב. הו, הבחור השני בטוח לא יתנגד, ויש יותר סיכוי לתפוס מונית בזמן הליכה לכיוון הדירה שלהם, אז אמרתי "אם הבחור בעד, אשמח עוד לשתות קצת". כמובן שהוא היה בעד. 


לא היתה מונית.


עלינו לדירה, הפעלנו סרטון יוטיוב. ואז אדם2 הלך לחדר שלו, אחרי שטיפה עקצתי אותו (אופס), וחזר בבוקסר, רק כדי לקחת את הטלפון שלו. 
אני לבד בחדר בסוף הערב עם  בחור שכן מעוניין בי, ואני לא. הכנסתי את הטלפון לטעינה וקפאתי. קפאתי כמו בגיל 18, כשהגבר השלישי בחיי היה המנהל של הבר שעבדתי בו, שיום אחד במקום להקפיץ אותי הביתה לקח אותי אליו והפעיל סרט אימה. זה לא אונס אם את לא מתנגדת. מאיפה לו לדעת שאת לא יודעת איך?


בבית הייתי מחבקת את הכלבה וחוזרת כמו מנטרה שאני בת 25 וגרה לבד. יכולתי לחבק אותו ולעשות את אותו הדבר, כנראה, והוא היה מרגיע אותי ומזמין לי מונית. אבל לא טניה, ובטח שלא רות לא יודעות לקבל עזרה מהסביבה. זו הקללה שלי, אני לא משדרת מצוקה נכון


 


מי שכן יודעת זו אלה, החשפנית. אלה, לא לפלרטט! הבחור נחמד, תתחשבי בו. כי כן, אלה היא זו ששולטת בסיטואציה. 
"אני צריכה להוריד את הכלבה. אתה מתכנן לישון בקרוב? אין לי סוללה"
לבחור לא היה אפילו מושג מה קרה בראש שלי בזמן שהסרטון סיים להתנגן. לקום מיד כשהשותף הלך היה משדר המנעות, והוא לא עשה שום דבר שמצדיק את זה. 
"נופ, זה השעות שלי" הוא ענה תוך כדי שהוא כבר מגלגל
אם הייתי במצב נורמלי הייתי בוודאי נהינת מחברתו, אבל הייתי שרויה בפלשבק כפול. למזלי אלה חשפנית כל כך גרועה, שלא היה צורך אפילו בריסון. 


לבסוף יצאנו, והוא ליווה אותי לרחוב ראשי, כי התעקשתי לתפוס מונית. גט טקסי לא לוקחים נסיעות במזומן בחגים בגוש דן, ואני עובדת במזומן.


 




 


למחרת חזרתי ממשמרת עם שלל מהטובים שהיו לי. בפייסבוק חיכתה לי הצעת חברות מאדם2.


אני ארשה לעצמי להיות דרמטית (בבלוג שלי עצמי, כן) 
בזמן שהחזקתי ביד הוכחה 4 ספרתית לכך שאנשים נהנים מחברתי, קיבלתי אישור לכך שאין מישהו שסולד ממני.


קטרזיס


חיבקתי את הכלבה, אחרי החג הנורא הזה. אחרי הפעם הראשונה שחזרתי לבית שגדלתי בו מאז התפרץ הPTSD, והניסיון שלי לברוח שהפך לעינוי בפני עצמו, ופרצתי בבכי. היא לקקה לי את האף
"אני בת 26 וגרה לבד. אני בת 26 וגרה לבד. אני בת 26 וגרה לבד....." עד שנרדמתי. 
ולראשונה מזה יותר מדי זמן לא היו לי סיוטים. 
ולא רציתי יותר לחתוך.





 עריכה:
ברור שאני לא הולכת לעשות כלום עם הבחור שמטרגר אותי. וגם אם לא, הוא שותף של ידיד שכנראה נמשך אלי, למה שאני אעשה למישהו דבר נורא כל כך?

 


 


 

נכתב על ידי unpredictability , 13/9/2018 15:11  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של kazan ב-14/9/2018 08:24



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לunpredictability אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על unpredictability ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ