לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלום וברכה!




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

בולמוס\


תמיד היו אומרים לי לאורך הילדות "הכל זמני בחיים , הכל עובר" .
בהתחלה המשפט הזה היה מנחם אותי כאשר קרו לי דברים לא נעימים , הייתי שומרת על גישה אופטימית ואומרת לעצמי הכל זמני, גם זה יעבור .
בשלב מסויים הפכתי את המשפט האופטימי הזה ,המוטו של חיי ,לגירסה קיצונית ואפלה יותר , הרי למה להשקיע ולבנות משהו חדש, בסופו של דבר גם הוא יחלוף , חבל על המאמץ המיותר.
וכך הפסקתי לנסות , בנקודה הזאת בחיי ,חדלתי לחיות והמשכתי להתקיים .
ללא שום שאיפה או מטרה , שום חשק להתחלות חדשות, שום ראיה לעתיד .
מעבירה יום אחר יום . במיטה , בחוץ , יוצאת ,שותה, חוזרת, מקיאה ,מורעבת, בולמוס, מתביישת, שונאת, את עצמי.
-
בוקר . אין לי סיבה אמיתית להתעורר , אבל אני קמה , לא מצליחה לישון עוד .
יוצאת מהמיטה , מורידה את כל הבגדים ,נותרת ללא מלבוש פרט לתחתונים . מורידה גם אותם .
עולה על המשקל , 52.7. שיט עליתי. אוותר על ארוחת הבוקר ,לא מגיע לי .
מכינה קפה שוברת את הסוכרזית לחצי . איבדתי את התשוקה למתוק . 
מוזגת חלב , כמה שפחות חלב . אחרי כמה לגימות החלטתי שאקח פירכית אחת . 
הרי אם לא אכניס שום כלום עכשיו אשבר מאוחר יותר ואתחיל להתחרע על המקרר.
לאחר כמה לגימות נכנסת לשירותים, התרוקנתי , מרוצה , עולה על המשקל שוב , 52.5 - מעולה .
נוגסת בפרכית , טעים לי , מסתיימת מהר כל כך .מספיק. 
מסתכל החוצה , יום בהיר יפה היום , נלך נעשה סיבוב .
אני לא עובדת כבר תקופה . לא מזיז לי .
-
הייתי ילדה עם תאווה לחיים . הייתי בטוחה שאעשה הכל ואכבוש את העולם .
מה לא רציתי לראות איפה לא חשבתי לבקר . 
אהבתי לראות אהבתי לשמוע אהבתי להריח אהבתי לטעום . להכל היה צבע , יפה כלכך .
אני לא יודעת להצביע מתי הכל איבד כל טעם , מתי הברק בעינים נעלם והמבט שלי הפך כה חלול .
אף פעם לא חסר לי בטחון עצמי, גם כשעליתי במשקל , זה מעולם לא ערער אצלי משהו.
אמרתי לעצמי שזה לא ביג דיל, גם לא ראיתי את עצמי כ"שמנה" או אוובר וייט, תמיד הייתי קצת מלאה .
אף פעם לא מנעתי מעצמי כלום , האהבה הכי גדולה שלי הייתה לאכול ולהנות , הייתי נהנת מהאוכל , משהו שכבר הרבה זמן לא הרגשתי .
עולה על המשקל לאחר תקופה , 74 . שיט , מתי הספקתי לעלות כלכך . פאק . אך עדיין , לא ראיתי את זה כדבר נוראי . זה לא באמת הציק לי , אולי זה המספר הגבוה שנשמע לי מאיים .
טוב נוותר על כמה ארוחות . נישן במקום . נאכל אוכל מאולתר , מידי פעם ניכנס לחדר האוכל בשביל לראות את כל החברים , הסיבה היחידה שעוד נגררתי אחריה לחדר האוכל .
עדיין , למרות הוויתור החלקי הזה שלי , לא הרגשתי רעבה . ידעתי לתמרן את הקיבה שלי ולאכול כשנוח לי .
עליתי על פטנט חדש ,האמת שהסתבר שהוא חדש רק לי,פתאום שמעתי מאחת הבנות את אותו הפטנט,...כדורים משלשלים.
-
כבר מכיתה י לא גדלתי בבית , עברתי בין מסגרות , הוסטל,פנימיה ,. מעולם לא הייתי ילדה מפונקת ,
משהו בצורה שגדלתי בה , משהו שאספתי בדרך , אמא שלי מעולם לא חסכה ממני דבר ורק פינקה ופיטמה . על אף שלא דרשתי , אפילו לא ביקשתי .
בוקר , אחזור לישון , מזג האוויר משתולל בחוץ , אחזור לישון .
ככה אתחמק מארוחת הבוקר . אחר הצהריים , לא יכולה יותר . מילאתי מצבור שינה של שבוע . 
קר לי מידי בכדי להוריד את הבגדים , אך כמו שעון מעורר שמצלצל כל בוקר באותה השעה , אין לי ברירה , זה מחייב אותי , הדבר הארור הזה .
עולה על המשקל ערומה לחלוטין . לא יכול להיות . יורדת , עולה שוב , זה מתעתע בי .
50.5 - ואו , כנראה הבוקר הכי טוב שהיה לי מזה חודשים . עמוק בתוכי אני יודעת , כל גרם חדש שיורד , כל הפחתה נוספת רק מכניסה אותי עמוק לתוך זה . מעלה לי את המוטיבציה להמשיך
שחלילה אחזור למספרים הקודמים , הירידה הקטנה הזאת מעמיקה את הבור שאני נמצאת בתוכו , וממזערות את הסיכויים שלי לצאת ממנו .
-
איני מצליחה לעמוד בפני המראה של כל אותם המאכלים שיושבים לי במטבח , 
הצבע המרקם הריח מושכים אותי כמו מוטרפת , 
חייבת לטעום קצת מתוק קצת חריף קצת שונה ,
נמאס לי לאכול חפיסת פירכיות בטעם קרטון לאורך כל היום .
אמרתי לה שתפסיק להכניס לבית את כל הזבל הזה, אני אמרתי לה !
כאחוזת דיבוק נכנסת למטבח , המקום הראשון שאבדוק זה המקרר , נשארו שאריות של ספגטי , אכלתי , הכל. 
מחפשת עוד , על הכיריים יש סיר עם קציצות שקוראות לי רק לבוא לטעום , אכלתי יותר מחצי, 
יש גם חלה טרייה על השולחן , חלה זה בעייתי , קשה לפלוט לחם, לא עומדת בפיתוי . 
פותחת את כל מקומות האחסון האפשריים במטבח בחיפוש אחר מה עוד אוכל להכניס לפה כדי להשביע את הרעב שאחז בי, 
מצאתי חטיפים , אכלתי לפחות 3 שקיות במבה , ועוד 5 קערות קורנפלקס עם חלב , אוי ויש גם קרמבו , טוב אולי רק אחד , טוב עוד אחד , הפסקתי לאחר החמישי .
כאבה לי הבטן . חשתי בחילה . שנאתי את עצמי על חוסר השליטה הזה. מביטה בראי ורואה בהמה חסרת מעצורים . רואה את כל האוכל שהכנסתי לפי תופס מקום על גופי ומנפח אותו כבר עכשיו. 
כבר הפסקתי לרוץ לשירותים , מסגיר אותי מיד , אני עושה את זה בחדר , שמה מוזיקה גבוה , מוציאה את הכל , מידי כמה דקות רצה למשקל לבדוק כמה עוד נשאר לי לפלוט .
אמנם לא עבר זמן רב מאז שהחמירה המחלה , אבל אני מרגישה בשלב מתקדם , איני רזה עד פחד אך אני עיוורת , אובססיבית , פוגעת .
חולשה פיזית אפפה אותי ואיתה גם תשישות נפשית . 
איברי כאבו , הרגשתי איך השיניים הפכו לשבריריות ועלולות להתפורר מהמהלומה הקלה ביותר . הרגשתי את כובד העצמות והקושי לזוז , אך גם החשק לזוז אבד . הרגשתי כל מכה מהקלה ביותר כמו לאחר תאונה אימתנית . 
הפכתי לאדם עייף מדוכא חסר סבלנות , בעיקר שונא .
בעודי ממשיכה בהרגל המגונה שלי, במחלה הזאת , פולטת כל טיפת מזון שקיים בגופי ,עלתה במוחי מחשבה, 
באחד הימים ניהלנו שיחה אני והנשמה הכי קרובה לשלי כהרגלנו על החיים המוכרים, ובינהם עלתה התשוקה שלה לאלקלואיד טרופאני , או בשמו המוכר יותר קוקאין . 
תשוקה זו לא נחלקה עימי ,פחדתי ,התוצאות ההרסניות של הסם הזה,הוא יהרוס אותי , למרות הרצון העז להתנסות, תמיד היה בי הפחד מסמים כימיים שמשחקים לך עם מערכת העצבים . 
בעודי ממשיכה, נדלקתי ,החלטתי , אנחנו נלך על מתאמפטמין -קריסטל , פחות יקר יותר נגיש , ההתמכרות היא לא פיזיולוגית , לעזאזל עם זה , כבר לא אכפת לי .
בלי לחשוב פעמיים סימסתי לה, שיתפתי אותה ברעיון שעלה לי , היא התעקשה מעט על קוק אבל לאחר הסבר קצר על ההבדל בינהם היא התפשרה . 
עכשיו נותר לנו למצוא מאין , כמובן שזהו הסוד הקטן שלנו , "חיים רק פעם אחת " היא אמרה לי , אז יאללה אחיה אותם בקיצון עד תומם ,המוות כבר לא מאיים עלי. 
המחשבה עלי מסניפה את החומר העלתה בי זכרונות מהעבר הישן , תקופות טובות ופחות , 
את הריגוש, תחושת הסיפוק כשאתה חותך קשית , מישר שורות שורות שורות ושומע את נקישת הכרטיס בשולחן , מסניף , עד ששורף לך הנחיר ,אתה ממשיך עם השני ,שואף כל גרגר עמוק בפנים , 
הטעם שיורד בגרון, טעם תרופתי , לא משאיר שום גרגר מיותר , אוסף את היתרה עם האצבע ומלקק אותה כמו הגלידה הכי טעימה שקיימת, שחלילה לא יבוזבז .
המרץ שעולה לך בין רגע , הצורך לזוז, לדבר, לשתף, להרגיש , הרגשה צלולה מאין כמוה , הפחד , הפחד שיגמר ,שיעבור , ההרגשה שאחרי , דיכאון קודר.
לפעמים אני מרגישה כשוחה חזרה לחוף מבטחים , הבזק אור באפלה , לפעמים אני מרשה לעצמי להתנהג כמו כל אדם רגיל , להנות , אך רגעים ספורים אחרי ההלקאה העצמית ממשיכה ,
מדוע עשיתי זאת איך הרשתי לעצמי להנות , איך שיחררתי את המושכות חייבת להוציא , פה בבית עכשיו עוד מעט , חייבת לחזור לשליטה עצמית .
-
בתקופה הישנה הייתי מורדת , הייתי משוחררת עושה מה שמתחשק לי מה שבא לי רוח חופשיה , הייתה לי שותפה למסע , בעלת אותו האינטרס כמוני , להנות לאסוף חוויות.
היא לא באה מבית קל , בית מפורק האמא מטופלת במרכז גמילה האחים מפוזרים במשפחות אמנה והיא נודדת מבית לבית , מחפשת מקום חדש לברוח אליו ולגמור עוד יום בפינה חמה .
הכרתי כמעט כל מגירה בחייה , עברנו חוויות רבות יחדיו בין אם קשות ובין אם קלות , היא תמיד הייתה שם איתי בכל שלב , וגם אני שם איתה .
הכרתי אותה מהתחתית , נזרקת , שיכורה , דלוקה , בוכה , צוחקת ,עייפה,מנצלת , חוטפת , מרביצה , מתנהגת כמו חתיכת זונה .
רמת ההזות של החוויות שאספתי עימה לא אקבל מאף אחת אחרת . סיפורים שלא נגמרים וכל פעם עולה לי סיפור אחר שגורם לי לצחקק בשקט בלב .
לאחר התיכון חיינו השתנו , היא עברה לגור עם אימה המשתקמת בצפון ואני נשארתי במרכז , אורך חיינו לא הקצה לנו זמן רב למפגשים ולפעמים גם לא רצינו ,
מידי פעם נפגשנו לבילוי שתמיד היה נגמר אותו הדבר , שיכורות עלובות מחפשות את הדרך הביתה .
-
שלושה שבועות , שלושה שבועות לקח לי עד שמעדתי באותה הגומחה עם פני לדלי, אותה הגומחה שליוותה את דרכי עד כה .
כמו עכבר פגום שכלוא בכלוב ומסתובב לו יום יום בגלגל המעוות שמובנה עבורו, ככה אני מסתובבת באותו המעגל המעוות שמותווה בחיי.
-
לפעמים כשאני נשארת כולי לבד אני מתפללת בשקט לאני הפנימי שלי , לקצת נחת , בהתחלה הייתי שטופת דמעות , מתקשה להסדיר את הנשימה , מייחלת למוות קרוב , הכל רק לא להיות לבד מול הפחד הגדול ביותר שלי , עצמי.
נכתב על ידי פֶנִיקְס , 16/9/2018 14:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על הרס עצמי\


/

נכתב על ידי פֶנִיקְס , 13/9/2018 17:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



\


\

נכתב על ידי פֶנִיקְס , 13/9/2018 11:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפֶנִיקְס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פֶנִיקְס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ