לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Lost In Wondeland




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

8/2018

לשבור את המעגל


מתוך סרטון של מל רובינס:
הסיבה שאני לא משתנה היא כי אני לא חושבת שאני ראויה לזה. 
כשהייתי ממש תקועה- הייתי מוצפת בשנאה עצמית. מלאה ברגשות נחיתות, ובושה, וכל הרגשות האפלות האלה. 
אם את בנאדם חכם, ונבון, ויש לך רשימה של דברים שאת רוצה להגשים, אבל את לא עושה אותם בשיטתיות- אז מתחת לשטח יש איזשהו סיפור על עצמך שאת ממשיך לספר לעצמך. אולי היתה לך מערכת יחסים מתעללת, עם בנזוג, או מערכת יחסים מתעללת בתור ילד, עם ההורים שלך. אולי גרמו לך להרגיש חסרת תועלת, וחסרת משמעות, ועד היום לא התגברת על זה. 
אם יש הרס עצמי, הוא בדרך כלל נובע מזה שמה שהיו עושים לנו פעם- אנחנו עושים עכשיו לעצמינו. ואנחנו עושים זאת בגלל שזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים. 
אם כל הזמן אמרו לך שאת חסרת תועלת, ואת אפס, ואת לא שווה כלום, ואת לא תצליחי, באיזשהו שלב זה משהו שתתחילי להגיד לעצמך. אפילו בלי לשים לב. המחשבות האלה יתחילו לחזור על עצמן בראש.
יש סיבה למה אני הורסת לעצמך- למה אני לא מוצאת זמן לעצמי, ולמה אני מוותרת והורסת לעצמי (לשים לב, זה רק לעצמי לא לאנשים אחרים) 
כי יש הרגשה בתת מודע- שאני לא חשובה. 
הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה, הוא רק דרך פעולה. כי אפשר לעשות את כל התוכניות שבעולם, ולתכנן עד מחר את כל מה שארצה להשיג ומה שאעשה, אבל עד שלא אראה את עצמי מממשת את התוכניות שלי, אני אמשיך להרגיש לא חשובה. כל עוד אני לא עושה- אני מעצימה את ההרגשה שאני לא שווה את זה. 
כשמישהו מובס פסיכולוגית- הוא מרגיש חסר ישע, מסתובב במקום, תקוע, מפקפק בכל דבר, מרגיש שהוא לא יכול לסמוך על אף אחד ועל עצמך.
כל הדברים האלה הם ביטוי להתעללות נפשית, כי הוא מאבד את הכוח שלו. 
ובאיזשהו שלב אני מתחילה להרגיש מיואשת מהחיים כי אני לא מצליחה לראות את עצמי מתקדמת הלאה. 
אפילו הדרך שבה אני מדברת על עצמי, כבר הותאמה לביקורת עצמית. הכל בא בתנאי, ועם ירידות והשפלות.
הדרך לשבור את זה היא דרך פעולה: לבחור תחום בחיים שאני יודעת שצריך לשנות, ואני יודעת מה הפעולות שאני צריכה לבצע (אבל לא מבצעת) ובמשך שבוע, כל יום, לעשות משהו שקשור להתקדמות שלי.
לקרוא מאמרים, לתרגל, וקבל השראה, לחקור. 
אני צריכה להתחיל לשבור את המעגל- להוכיח לעצמי שאני כן יכולה, למרות שבראש יש לי את המחשבות השוברות של- זה לא שווה את זה, את לא תצליחי, אל תנסי בכלל, בשביל מה זה טוב לך, כדאי לך לוותר כבר עכשיו כי זה לא משנה מה תעשי וכמה תשקיעי את לא תצליחי בכלום. 
אין לי בריון בחיים שמדכא אותי ושובר אותי- יש לי את העצמי. במחשבות שלי יושב הבריון הזה. בראש שלי, דופק כל יום מבפנים באגרוף ובועט בי וצועק עליי שאני לא שווה כלום. 
אני צריכה ללכת נגד הקולות בראש, כדי לראות שאני מצליחה לזוז קדימה. שאני מצליחה לעבור בסבך הזה של המחשבות שעוצרות אותי במקום, כמו ענפים או שורשים, שמושכים אותי אחורה ומקבעים אותי למקום ולא נותנים לי אוויר לנשימה ומקום לתזוזה. ועם כל צעד, אולי אני אתחיל לראות שהדרך לאט לאט מתפנה, וכל צעד יהיה יותר קל מהצעד הקודם. אני צריכה לראות הוכחה פיזית שאני יכולה לדחוף את עצמי קדימה, כדי לא לשמוע כמה ביקורתית אני כלפי עצמי. 
ובחיי כרגע, אין אף אחד שמדבר עליי ככה, כמו שאני מדברת אל עצמי. היה לי המזל לפגוש בנזוג שרק אוהב ומעריך ומנסה לרומם אותי. 
ולפעמים כשאני מתפרצת ומדברת בטון תקיף, ביקורתי, כועס, מאשים ומגעיל- זה הקול הפנימי, שיוצא החוצה. 
כמו עוד אישיות, שבדרך כלל ממלמלת ולוחשת בתוך הראש, ומעבירה ביקורת פנימית, מתפרצת החוצה, והוא יכול לראות הצצה של האישיות המגיעלה הזאת, שלפעמים מתנפלת גם עליו. 
וכמו שאני לא שומעת לפעמים את הביקורת העצמית (כי זה כמו לחשושים ברקע, שם מאחורה, שאני לא באמת שומעת, אבל הם מטפטפים לאט לאט לתודעה ולהרגשה), אז לפעמים אני לא שומעת גם את הטון כשאני מדברת איתו. או עם אנשים אחרים. המפלצת הזאת משתלטת על הגוף שלי ועל הדיבור שלי, ואני לא שמה לב. לפעמים יכולות לעבור כמה שעות, עד שאני פתאום אבין איך דיברתי ואיך הגבתי. כי אני לא שומעת את הטון הזה. אני רק יודעת שאני עייפה, או עצבנית, או מתוסכלת. 
ואולי אם אני אבקש ממנו לציין בפניי את הטון שלי, כשאני מדברת ככה, עם הזמן, אני אפסיק להתעצבן על זה שהוא מעיר לי על הטון, ואני אתחיל להבין- הו. הנה, אני מדברת בטון הזה, ואני צריכה להפסיק כי הוא לא שייך לפה. ואני לא רוצה לדבר ככה איתך, ותודה לך שאתה אומר לי ולא כועס עליי על זה שאני לא צודקת. 
והדבר העיקרי שקשה לנו לקבל- זה שאת השינוי קל יותר לעשות עם עזרה של אחרים. אנחנו מנסים להשתלט על הכל לבד, ולהתמודד עם הכל לבד, אבל על ידי קבלת עזרה, ושיתוף, יהיה יותר קל להשתנות. וגם זה לא ירגיש בודד כל כך. 
וזה הקישור לסרטון: https://youtu.be/5caPXr-8zME?list=PLkUqz3tMKw6J-9eOBOld4HRMWACbe6T9K

נכתב על ידי Lost In Wondeland , 4/8/2018 13:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Lost In Wondeland




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLost In Wondeland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lost In Wondeland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ