לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Lost In Wondeland




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

8/2018

פרוקרסטיניישן


עוד סרטון של מל... 
במשך המון זמן, אני מתכננת תוכניות, עושה רשימות, מציבה יעדים, ולא מבצעת כלום.
קמה בבוקר, כולי מלאת אנרגיות "הנה! היום זה היום! אני אחזור מהעבודה, יש לי רשימה מסודרת של מה שאני צריכה ורוצה לעשות, אני אתיישב, אעבור על הרשימה, ואתחיל לעשות ולבצע, שורה אחר שורה! היום אני אעשה אתזה! יש לי מוטיבציה, יש לי מרץ! אני על זה!"
ואז, אני חוזרת הביתה. לא מסתכלת אפילו על הרשימה, רק זוכרת שהיא שם, וכבר מרימה ידיים. הולכת לישון, או צופה ב4 פרקים רצוף של הסדרה המטופשת שאני רואה. ואז מגיע הערב, וצריך להכין ארוחת ערב, ולאכול, ולנוח, ואולי לסדר קצת, ואז כבר אני נכנסת למיטה, ומתחילה לשנוא את עצמי.
הנה, שוב לא עשית כלום. את עצלנית, את לא יוצלחת, כל החיים אני מבזבזת על שנצים או על סדרות טלויזיה מפגרות. מה, את סתומה? למה לא עשית את מה שאמרת שתעשי? זה הרי בשבילך! איך תתקדמי אם לא תעשי כלום.?? וואי כמה שאת עצלנית. ולוזרית. ומעפנה. 
אז קודם כל, עכשיו שבת בצהריים, ואני כה גאה בעצמי, שאני מול המחשב, כותבת כבר פוסט שלישי, במקום להיות זרוקה על הספה כמו תמיד מול הטלויזיה. וזה מה שמל אמרה בסרטון:
הפרוקרסטיניישן, ההתמהמהות, היא צורה של הורדת לחץ זה לא קשור כלל לעצלנות. יש את זה לאנשים הכי עסוקים (סטודנטים, יזמים, אנשי עסקים)- והסיבה שהם מתמהמהים היא כי יש להם המון על הכתפיים. המון רעיונות, המון מטלות, המון דברים לעשות, בתחומים שונים, וצריך איכשהו לתמרן בין כל הפעולות יחד. וזה יוצר לחץ. 
הצעד הראשון- הוא להבין למה אני לחוצה. מה בחיי גורם לי ללחץ. ולהודות בזה. יש דברים שמלחיצים בחיים. כמובן. 
וזה מחשבות טורדניות שלא עוברות. אני סוחבת מעליי מין ענן שחור של מחשבות מלחיצות על זה שאני לא אצליח, ואני צריכה לעשות מיליון ואחד דברים ואיך אפשר לעשות את זה, וכל היום אני מתעסקת במחשבות האלה, אפילו אם זה בתת מודע- זה עדיין יושב מעליי, ומלחיץ אותי. וזה כל הזמן שם. 
ואז, אני חוזרת הביתה, אחרי יום עבודה, שבתת מודע אני לחוצה מכל מה שצריך לעשות, ואני מסתכלת על הרשימה שעשיתי לעצמי של דברים שאני צריכה לבצע והמוח שלי צועק- את רצינית איתי??? את רוצה שנעשה את כל זה??? אני עייף מלחשוב ולדאוג כל היום!!! אני צריך סרטונים של חתולים! אני צריך הפסקה! 
ואז עוברות שעתיים, אחרי שישנתי, או ראיתי כמה פרקים של הסדרה, ואני חושבת על הרשימה של מה שאני צריכה לעשות ו"לא עשיתי כלום! אני לוזרית! איך בזבזתי כמה שעות שהיו מועילות לי, בהתעסקות בשטויות במקום להתקדם!!" 
ההתמהמהות היא תוצאה מלחץ. אני נותנת לעצמי הפסקה, ממש כמו לצאת להפסקת סיגריות. 
הצעד הראשון הוא לסלוח לעצמך. אשכרה לתת לעצמך שיחת מוטיבציה. "תראי, אני מבינה. אני פישלתי. אבל זה בסדר. אני לחוצה מכל זה, אבל אני אעשה את מיטב יכולתי." 
צריך את היכולת להבין שהנה- זה שוב הלחץ הזה, שמכביד עליי, והוא דופק אותי ולא נותן לי לפעול כדי להתקדם, כדי להוריד את אותו הלחץ. 
ההתמהמות היא הרגל. הסיבה היא לחץ- אני לחוצה, והתוצאה של זה- צפיה בסרטונים בפייסבוק, או גלישה באינסטגרם, או בהיה בסדרה. 
אז צריך למצוא הרגל חדש. כשאני מתחילה להרגיש לחץ- להגיד הו, הנה הלחץ שלי שוב, ואני אגיד לעצמי- אוקיי. את עושה את מיטב יכולתך, זה בסדר. אנחנו נעשה קצת היום." ואז בעצם אני אעשה טקס התחלה. טקס התחלה הוא משהו שדוחף אותך להתחיל. 
להגיד לעצמי, אוקיי, הנה הלחץ, זה בסדר, אני סולחת לעצמי, ועכשיו אני אעבוד רק 5 דקות. אעשה את הדבר הראשון ברשימה, רק למשך חמש דקות.
והסיכוי, שאני אמשך לזה, ואמשיך לעבוד, הוא 80%. אני לא באמת אפסיק אחרי 5 דקות. אבל רק היית צריכה למצוא את הדחיפה הזאת, את הצעד הראשון לפעולה. 
צריך לשבור את הקשר בין הטריגר- שהוא לחץ, לבין התוצאה- שהיא התמהמהות. 
וכל פעם שארגיש לחץ- תהיה לי בחירה. להבין הנה, זה הלחץ שוב, ואז לקום ולעשות משהו במשך רק 5 דקות. 

נכתב על ידי Lost In Wondeland , 4/8/2018 14:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לשבור את המעגל


מתוך סרטון של מל רובינס:
הסיבה שאני לא משתנה היא כי אני לא חושבת שאני ראויה לזה. 
כשהייתי ממש תקועה- הייתי מוצפת בשנאה עצמית. מלאה ברגשות נחיתות, ובושה, וכל הרגשות האפלות האלה. 
אם את בנאדם חכם, ונבון, ויש לך רשימה של דברים שאת רוצה להגשים, אבל את לא עושה אותם בשיטתיות- אז מתחת לשטח יש איזשהו סיפור על עצמך שאת ממשיך לספר לעצמך. אולי היתה לך מערכת יחסים מתעללת, עם בנזוג, או מערכת יחסים מתעללת בתור ילד, עם ההורים שלך. אולי גרמו לך להרגיש חסרת תועלת, וחסרת משמעות, ועד היום לא התגברת על זה. 
אם יש הרס עצמי, הוא בדרך כלל נובע מזה שמה שהיו עושים לנו פעם- אנחנו עושים עכשיו לעצמינו. ואנחנו עושים זאת בגלל שזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים. 
אם כל הזמן אמרו לך שאת חסרת תועלת, ואת אפס, ואת לא שווה כלום, ואת לא תצליחי, באיזשהו שלב זה משהו שתתחילי להגיד לעצמך. אפילו בלי לשים לב. המחשבות האלה יתחילו לחזור על עצמן בראש.
יש סיבה למה אני הורסת לעצמך- למה אני לא מוצאת זמן לעצמי, ולמה אני מוותרת והורסת לעצמי (לשים לב, זה רק לעצמי לא לאנשים אחרים) 
כי יש הרגשה בתת מודע- שאני לא חשובה. 
הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה, הוא רק דרך פעולה. כי אפשר לעשות את כל התוכניות שבעולם, ולתכנן עד מחר את כל מה שארצה להשיג ומה שאעשה, אבל עד שלא אראה את עצמי מממשת את התוכניות שלי, אני אמשיך להרגיש לא חשובה. כל עוד אני לא עושה- אני מעצימה את ההרגשה שאני לא שווה את זה. 
כשמישהו מובס פסיכולוגית- הוא מרגיש חסר ישע, מסתובב במקום, תקוע, מפקפק בכל דבר, מרגיש שהוא לא יכול לסמוך על אף אחד ועל עצמך.
כל הדברים האלה הם ביטוי להתעללות נפשית, כי הוא מאבד את הכוח שלו. 
ובאיזשהו שלב אני מתחילה להרגיש מיואשת מהחיים כי אני לא מצליחה לראות את עצמי מתקדמת הלאה. 
אפילו הדרך שבה אני מדברת על עצמי, כבר הותאמה לביקורת עצמית. הכל בא בתנאי, ועם ירידות והשפלות.
הדרך לשבור את זה היא דרך פעולה: לבחור תחום בחיים שאני יודעת שצריך לשנות, ואני יודעת מה הפעולות שאני צריכה לבצע (אבל לא מבצעת) ובמשך שבוע, כל יום, לעשות משהו שקשור להתקדמות שלי.
לקרוא מאמרים, לתרגל, וקבל השראה, לחקור. 
אני צריכה להתחיל לשבור את המעגל- להוכיח לעצמי שאני כן יכולה, למרות שבראש יש לי את המחשבות השוברות של- זה לא שווה את זה, את לא תצליחי, אל תנסי בכלל, בשביל מה זה טוב לך, כדאי לך לוותר כבר עכשיו כי זה לא משנה מה תעשי וכמה תשקיעי את לא תצליחי בכלום. 
אין לי בריון בחיים שמדכא אותי ושובר אותי- יש לי את העצמי. במחשבות שלי יושב הבריון הזה. בראש שלי, דופק כל יום מבפנים באגרוף ובועט בי וצועק עליי שאני לא שווה כלום. 
אני צריכה ללכת נגד הקולות בראש, כדי לראות שאני מצליחה לזוז קדימה. שאני מצליחה לעבור בסבך הזה של המחשבות שעוצרות אותי במקום, כמו ענפים או שורשים, שמושכים אותי אחורה ומקבעים אותי למקום ולא נותנים לי אוויר לנשימה ומקום לתזוזה. ועם כל צעד, אולי אני אתחיל לראות שהדרך לאט לאט מתפנה, וכל צעד יהיה יותר קל מהצעד הקודם. אני צריכה לראות הוכחה פיזית שאני יכולה לדחוף את עצמי קדימה, כדי לא לשמוע כמה ביקורתית אני כלפי עצמי. 
ובחיי כרגע, אין אף אחד שמדבר עליי ככה, כמו שאני מדברת אל עצמי. היה לי המזל לפגוש בנזוג שרק אוהב ומעריך ומנסה לרומם אותי. 
ולפעמים כשאני מתפרצת ומדברת בטון תקיף, ביקורתי, כועס, מאשים ומגעיל- זה הקול הפנימי, שיוצא החוצה. 
כמו עוד אישיות, שבדרך כלל ממלמלת ולוחשת בתוך הראש, ומעבירה ביקורת פנימית, מתפרצת החוצה, והוא יכול לראות הצצה של האישיות המגיעלה הזאת, שלפעמים מתנפלת גם עליו. 
וכמו שאני לא שומעת לפעמים את הביקורת העצמית (כי זה כמו לחשושים ברקע, שם מאחורה, שאני לא באמת שומעת, אבל הם מטפטפים לאט לאט לתודעה ולהרגשה), אז לפעמים אני לא שומעת גם את הטון כשאני מדברת איתו. או עם אנשים אחרים. המפלצת הזאת משתלטת על הגוף שלי ועל הדיבור שלי, ואני לא שמה לב. לפעמים יכולות לעבור כמה שעות, עד שאני פתאום אבין איך דיברתי ואיך הגבתי. כי אני לא שומעת את הטון הזה. אני רק יודעת שאני עייפה, או עצבנית, או מתוסכלת. 
ואולי אם אני אבקש ממנו לציין בפניי את הטון שלי, כשאני מדברת ככה, עם הזמן, אני אפסיק להתעצבן על זה שהוא מעיר לי על הטון, ואני אתחיל להבין- הו. הנה, אני מדברת בטון הזה, ואני צריכה להפסיק כי הוא לא שייך לפה. ואני לא רוצה לדבר ככה איתך, ותודה לך שאתה אומר לי ולא כועס עליי על זה שאני לא צודקת. 
והדבר העיקרי שקשה לנו לקבל- זה שאת השינוי קל יותר לעשות עם עזרה של אחרים. אנחנו מנסים להשתלט על הכל לבד, ולהתמודד עם הכל לבד, אבל על ידי קבלת עזרה, ושיתוף, יהיה יותר קל להשתנות. וגם זה לא ירגיש בודד כל כך. 
וזה הקישור לסרטון: https://youtu.be/5caPXr-8zME?list=PLkUqz3tMKw6J-9eOBOld4HRMWACbe6T9K

נכתב על ידי Lost In Wondeland , 4/8/2018 13:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה עומד מאחורי זה


כבר תקופה אני נאבקת עם עצמי, בכל מה שנוגע לאלכהל ולאיבוד שליטה. 

אני נשבעת לעצמי שלא אגע יותר, אבל כשמגיע הסוף שבוע, אני פשוט שוכחת את כל ההבטחות, וכוס גוררת כוס, ובקבוק גורר בקבוק...

ואז מתעוררת בבוקר במיטה, חלק מהפעמים אפילו לא זוכרת מה קרה בלילה שלפני או איך הגעתי למיטה. 

וכל השבת מלאה בבחילות ובשנאה עצמית והלקאות עצמיות. 

 

אז גם הפעם זה קרה. 

ביום חמישי, זה נגמר ב3 חצאים 

ובשישי, זה הגיע ל3 חצאים ושליש. 

 

אז כמובן שהתעוררתי הבוקר באותה הרגשה- קצת בחילה, הרבה כאב ראש, כאבים בכל מני מקומות בגוף (סתם הרגשה של זקנה), והרבה שנאה עצמית.

"הנה. שוב לא עמדתי במילה של עצמי. איך אמרתי שאני אשתה קולה או סודה ובסוף זה נגמר בכמעט 2 ליטר. אין לי עמוד שדרה, אני אפס, אני כלום. מה עם הדיאטה, בשביל מה עשיתי את זה" - וכל שאר מחשבות משמחות על הבוקר. 

במיוחד כשזה קורה ב7 בבוקר כי אני פשוט לא מצליחה לישון.

 

אבל אז, פתאום מחשבה חדשה דפקה בדלת של ההנגאובר שלי. 

אבל, נהנת, לא? בחמישי, זה היה יום הולדת של חבר. היו מעל 25 איש, חלקם חברים מאוד קרובים שלי, שבזמן האחרון לא יוצא להפגש כי לכל אחד יש את החיים שלו. אז, בחמישי היה לי כיף ושמח. זה רע? 

ובשישי- ישבנו במקום קסום ויפה, מלא באורות מנצנצים ומוזיקה, עם חבריםקורבים, ובעיקר חגגנו את הקיץ. זה רע? 

 

נכון, הייתי צריכה להגביל את עצמי לכוס אחת, אבל לא יצא. אז שבוע הבא ייצא. 

 

וגם, התחלתי לחשוב למה אני בכלל שותה. מה עומד מאחורי זה, מה הצורך? 

והשתיה היא פורקן בשבילי. זה סם שמחה. אני לרגע, לערב אחד, שוכחת את כל השנאה העצמית, ואת הביקורתיות, ואז המשקל, ומרגישה הכי שמחה וסקסית ומצחיקה ושנונה בעולם.  שוכחת את כל הלחץ ועצבים והכעס. כמובן שזה לא תרופה, אבל זה משכך את הכאב ואת הצעקות שיש לי בראש.

 

אז איך אני יכולה לכעוס על עצמי על הרצון להיות, ולו לכמה שעות, שמחה וחופשיה מכל זה? 

נכתב על ידי Lost In Wondeland , 4/8/2018 12:11   בקטגוריות מחשבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Big Small Thoughts #1 או עכבר ירוק


באחת השיחות האחרונות עם חברה, היא אמרה לי את הדברים הבאים:
הדרך להוריד פוקוס ממה שאת רואה במראה זה להפסיק להתרכז במה שאת רואה במראה, ולהתפקס פנימה. וברגע שתביני שיש בך יותר מאיך שאת נראית, שתאהבי את האופי שלך ושתאהבי את מה שאת עושה, ותהיי גאה באומץ שלך, את תראי שהפוקוס מהדימוי גוף יירד".

 
כמו שנאמר- אי אפשר להפסיק לחשוב על פיל לבן על ידי להגיד לעמצך "אל תחשבי על פיל לבן."
הדרך היחידה להפסיק לחשוב על פיל לבן היא להתרכז בלחשוב על עכבר ירוק! 

הראש לא מכיר את הפעולה "לא לעשות משהו". איך דבר כזה "לא לשנוא את הגוף שלי" כי ברגע שזאת המחשבה השלטת כל מה שזה אומר לך שאת שונאת את הגוף שלך. צריך לחזק את המחשבות באופטימיות. רק חיוב, רק כן, רק טוב. 
אבל הוא כן יכול לשאול, מה עוד יש בי?
באופי, בכשרונות, בהומור, במסירות, באלף דברים.
מה עוד אני, חוץ מגוף.
האם אני מכלול של דברים שחלקם הם אחלה דברים?
איזה דברים בא לי להעצים בעצמי? אולי קלילות? אולי להחליף מחשבות שליליות בחיוביות? אולי לדמיין כמה כיף איתי בקבוצה? כמה אני חסרה אם אני לא באה למפגש? את היצירתיות שלי? את ההתמדה שלי? את ההתפתחות הרגשית שלי? 
מי את חוץ מהגוף?
ומי היית רוצה להיות? 
וזה לא סותר. לפתח את עצמך ולראות את כל שאר הדברים שיש בך, לא סותר להיות בתהליך של הורדה במשקל.
אבל זה לא מה שצריך להגדיר אותי. ההגדרה שלי היא לא "רזיתי או לא". 
הרי אף חבר או חברה שלי לא מגדיר אותי לפי זה. לא בגלל זה אוהבים אותי.

דימוי גוף שלילי זאת מלחמה שלא תיפסק. כי גם אם נרזה למספר הזה שנרצה לראות על המשקל, אנחנו נהיה בלחץ לא להעלות חלילה גרם אחד. וזה אומר שגם אם מגיעים לייעד המבוקש, לא מפסיקים להתעסק במשקל. צריך למצוא עוד משהו להתעסק בו, עוד משהו להיות גאה בו. לא רק שיופיע על המשקל המספר המיוחל.

קשה לנו לדבר על עצמנו, להחמיא לעצמינו. לימדו אותנו להיות צנועים ואם את מדברת על עצמך דברים טובים ומתגאה בעצמך, אנשים יגידו שאת מתלהבת, חיה בסרט, מרימה את האף. 
אבל אם אנחנו לא יודעים להחמיא לעצמינו, איך נקבל מחמאות מאנשים אחרים? איך נאמין להם, אם אנחנו לא מאמינים בעצמנו? 
צריך לחשוב מעיניים של חברה, או של בנזוג. אם הם היו צריכים להגיד עליי דברים, מה הם היו אומרים? איך הם היו מתארים אותי? 
ובתור התחלה, להוציא את המילה "לא" מהלקסיקון. ולהגיד לעצמך, בשקט בשקט, את כל הדברים הטובים שאת חושבת על עצמך. להזכיר לעצמך שאת בנאדם טוב, את עולם ומלואו, ויש הרבה דברים טובים בך, ויש הרבה דברים להיות גאה בהם ויש לך את הזכות להרים את הראש ולחיות בסרט. ברי בסופו של דבר, זה הסרט שלי :) והחיים שלי.
ואולי בפעם המיליון שאני אגיד לעצמי את המילה הטובה, אני אתחיל להאמין בזה טיפ טיפה יותר. 


נכתב על ידי Lost In Wondeland , 4/8/2018 12:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Lost In Wondeland




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLost In Wondeland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lost In Wondeland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ