לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נפילה סדרתית


חיי עם טכיקרדיה תנוחתית

Avatarכינוי:  פּוֹצִית

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2018

הפּוֹץ והתמנונית.


 

אם יש משהו ששכחתי לגבי הפרעת האכילה, זה את איך שהימים מרגישים כמו חודשים. מצבי הרוח הם רכבת הרים ואני עוברת כל כך הרבה בפרק זמן נורא קצר. אבל למרות שאני כבר עמוק עמוק בזרועותיו של התמנון, ולמרות שאין לי כוח לחוש הומור (עם 600 קלוריות ליום והתעמלות אינטנסיבית יש כוח בעיקר לבכות ולישון) ובעיקר למרות שלהפרעת האכילה אין שם שדומה לפלוץ, אני אנסה להקליל את הסיפור הזה עד כמה שניתן.

 

מה שהזוי זה שכבר הגעתי למצב שאני בו היום בעבר, ולקח לי איזה שנה או שנתיים להיות במצב כזה פח, ברמת הלפורר ולהחביא אוכל, ברמת הקפוא לי כל הזמן, באסה כללית, עצבנות וביצ'ינס (נשבעת שזה תסמין ושזו לא אני) והפעם הגעתי למצב הזה בתוך בערך חודשיים. כאילו מאז האבחנה של הפּוֹץ, בום, טראח! משהו נדפק לי במוח והחלטתי שאני שמנה. לא ירדתי הרבה במשקל מאז, 4 קילו בערך, אבל הקצב הולך ומתגבר. אמא שלי בנתה לי תפריט של 1000 קלוריות כדי לנסות ולהעלות את הצריכה שלי בהדרגה. בינתיים אני לא עומדת בו, אפילו לשמור את ה600 יציב מתחיל להיות קשה מדי.

 

ובתכלס אני גם לא כל כך רוצה, עדיין לא מוכנה לעלות בחזרה. למעשה הBMI שלי תקין לחלוטין, אני עומדת על 20. (ואני כבר מקבלת הערות של "רזית יותר מדי" באיזה שהוא קטע) אני סך הכל רוצה להגיע ל18.5, על הגבול כזה. בא לי עוד קצת רווח בין הירכיים, עוד קצת בליטה של עצם הכתף,עוד טיפה צלעות וטיפה של עצם האגן ודי. אני נורא רוצה לרדת חמישה קילו ודי. אני יודעת שזה מרגיש "ודי" רק כרגע, ושברגע שארד אותם אני ארצה עוד חמישה ואז עוד עשרים וחמישה ובסוף מלאך המוות סוף סוף יגיד לי "הא! Busted!" 

 

האמת היא שזה לא כל כך מרחיק לכת כמו שזה נשמע (למרות שאין לי תוכניות עם מלאך המוות לשנים הקרובות, תודה). על פי הסטטיסטיקה שמצא מחקר בארה"ב, כשליש מהחולים באנורקסיה ימותו מהמחלה או מסיבוכים שלה (אפילו שנים אחר כך), כשליש יחיו עם המחלה כל החיים ויהיו להם כל הזמן רגרסיות, וכשליש יתפקדו באופן נורמלי וישארו "נקיים מסם הרעב". אז הסטטיסטיקה לא לטובתי. למעשה גם עם הפּוֹץ הסטטיסטיקה לא ממש לטובתי. במיוחד השילוב הנחמד הזה של הפּוֹץ עם התמנונית, אם אני לא אצליח לעצור את ההחמרה של התסמינים אני עלולה חלילה להיות מרותקת לכיסא גלגלים (למרות שאולי את זה האוסטיופורוזיס יעשה). אני לא יודעת למה אבל נורא קל לי לראות שחורות לאחרונה. 

 

מה שכן, אם נגזר עליי לחיות ככה, בעליות ומורדות כל הזמן, ולהיות השליש השני שכביכול זכה לחיות אבל עם התמנונית לנצח רק אני והיא, וואלה זה מפחיד אותי יותר מלמות. 

נכתב על ידי פּוֹצִית , 11/8/2018 19:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפּוֹץ והמתגנבת למסיבה.


 

טוב אז זה כבר נהיה דפוס, הבלוג הזה כבר מזמן לא מדבר רק על הפּוֹץ. הפרעת האכילה מגיעה כל פעם למסיבה למרות שאף אחד לא מזמין אותה. אז במקום להילחם בזה, אני אומרת אוקיי, יאללה, גם ככה כל הסיפור הזה הוא מסיבת תה מטורפת אז למה לא להזמין את מלכת הלבבות (היא כלבה אבל היא באה לבד גם ככה, מליפיסנט סטייל). אבל אם היא כבר באה הפרוצה, אז מקומה כאן צריך להיות כמו של הפּוֹץ. עם מקומות להתבכיינות פה ושם, רצינת רק כשכבר אין משאבים להומור, אבל ברוח כללית של הומור עצמי. או לפחות שם שדומה לפלוץ. למעשה להפרעת האכילה שלי יש שם, קוראים לה אנה (השם המלא שלה רשום במערכת) אבל זה לא שם מצחיק, זה שם טעון וכבד ולא דומה לפלוץ בכלל. אז איך אני אקרא לה? זה צריך להיות שם שמאפשר גיחוך. הצעות יתקבלו בפלוץ. כאילו, בברכה.

 

היא לא סתם כלבה שמתגנבת למסיבת תה שהיא בכלל לא מוזמנת אליה, היא גם גונבת את כל הפוקוס. אין לי בכלל זמן או פנאי להתעסק בפּוֹץ בגלל שכל כולי מרוכזת במה יש לה להגיד (מעט מאוד דברים טובים) והפּוֹץ המסכן, לא מקבל שום תשומת לב מצידי וזה בכלל לא הוגן. כאילו התעלפתי איזה שלוש פעמים היום, מגיעה לו איזו מדבקה על החולצה לפחות, לא? אבל לא, המתגנבת (ככה נקרא לה עד שיבוא שם יותר טוב) מתפרצת לחגיגה ואומרת "1200 קלוריות ביום? הא! תעשי את זה 800 וגם זה כי אני נחמדה, ותפוררי כל מזון שמתפורר כדי לא לסיים מהצלחת, בכלל, אסור לסיים מהצלחת!" ומה עושים כשכזאת בריונית צועקת עלייך באמצע מסיבה? לא נעים, לפחות עד שתלך נעשה מה שהיא תגיד. ואז היא דוחפת לך פתק ש"אף פעם אל תאכלי כשאת לבד כי זה מיותר, תשמרי את זה לזמן שאת צריכה להוכיח שאת אוכלת. ותנסי גם ללעוס ולירוק, זה שוס, זוכרת? מהזמנים הטובים?" אז מה תעשי? תזרקי את הפתק לפח בפנים שלה? תשמרי את זה בכיס ותהנהני יפה. לא נעים.

 

ומה עוד יותר פאדיחה? שהיא באה לבקר לרב בחורות רזות. לא כל כך ברור לי מה היא עושה אצלי. כאילו זה מצחיק, עניתי באתר של מרכז החלמה מהפרעות אכילה על שאלון אבחון עצמי להפרעות אכילה (וגם הייתי אצל פסיכיאטרית שאמרה אותו דבר, אבל זה מפוקפק כזה, פףף, דוקטורים, מה הם מבינים) ועניתי על כל קריוטריון לביקור מאנה מלבד תת משקל. "נטייה חמורה לאנורקסיה נרבוזה". יש לי BMI די מביך של 20. עם כמות נאה של מסת שריר שכלולה שם, אבל עדיין. ורק העובדה שהיא באה לבקר גורמת לי לרצות להכיר מחדש את 16-17 ככה, מקום טוב קרוב לשאול. כי כאילו, מי נמצאת במצב נפשי כמו שלי כשהיא לא בתת משקל? אקוורדדד.

 

איזה מזל שלא נכנעתי לדחף להקיא היום, תכלס אין לי מקום לעוד מתגנבת למסיבה, פוסטראומה יושבת על שני כיסאות ודיכאון וחרדה הביאו שקי שינה.

נכתב על ידי פּוֹצִית , 10/8/2018 17:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפּוֹץ והשדים.


 

אז היה לי היום בינג' רציני, ואני לא מדברת לא על אוכל ולא על סדרה. אני לא יודעת איך זה קרה ולמה, אבל פשוט מצאתי את עצמי זוללת טינספו ופרו אנה (אם אתם לא יודעים מה זה אומר, תשאירו את זה כך) באיזה בינג' היסטרי עד שלא נותרה לי ברירה אלא לדלג על ארוחת צהריים. אולי אני אשקול אותה מחדש יותר מאוחר, לא בטוחה כמה אמונה יש לי בזה. אז הבינג' הזה עורר בי איזה קריז מטורף לסם שלי, להרעבות ולהתעסקות האובססיבית במשקל ובאוכל, כאילו ממש רצון פיזי שהבטן תהיה ריקה ולסחרחורת של רעב וכו וכו'. ובקריז הנחמד הזה למדתי שאני לא יכולה, פשוט לא יכולה להיות אנורקסית שוב, לא משנה כמה אני ארצה.

 

משתי סיבות. הראשונה היא שאי אפשר to unlearn את כל מה שלמדת בטיפול. כן, יש מעידות, יש נפילות, הרבה, וקשות. אבל פשוט אי אפשר לשכוח שצומות יכולים להרוס את המטבוליזם, ושלא לדבר על הנזק הבלתי הפיך, זה יכול אשכרה לגרום לי להשמין אם אני לא אתמיד. ואם כבר מדברים על התמדה, סיבה מספר שתיים. זה כמו שאיש שהיה בריא והשתמש בסמים, ונגמל, חלה במחלת לב ורוצה לחזור להשתמש בסמים. ויצפה שזה יהיה בדיוק כמו בפעם הראשונה. לא, חמודה. הפּוֹץ הזה, האיום, הנורא, לא נותן לי להיות אנורקסית. אני לא יכולה לעשות ספורט באופן אובססיבי, כי אני פשוט אאבד הכרה מאוד מהר. יש ימים שאני לא יכולה לעשות אפילו כביסה. כמובן שהאימונים 4-5 פעמים בשבוע על האפוקליפטיקל גורמים לי לרצות עוד, אבל בינתיים לא נתתי לעצמי לדחוף את עצמי הרבה מעבר לגבולות היכולת. (אני לא יכולה להתחייב על כמה זמן זה ישאר כך). בנוסף, תודות לפּוֹץ, יש אנשים סביבי 24/7. אי אפשר להיות אנורקסית תחת השגחה.

 

אז אני נאלצת להדחיק את הרצון להרעיב את עצמי ולשרוף קלוריות שלא צרכתי, אני בטוחה שאני לא נשמעת מסכנה כל כך מהצד. אולי זה אפילו נשמע כמו צד חיובי לפּוֹץ, אבל מבחינתי, כרגע, בשעה-שעתיים-יומיים הקרובים זה סוף העולם. זה כנראה יעבור, יחזור לקופסא קטנה בתוך המגירה שבתוך הארון שבמחסן של הראש. אבל כשכולאים שד סופו להשתחרר, והוא משתחרר כועס. במקום מלאך ושטן, יש לי שני שדים על הכתפיים, יש לי פּוֹץ, שדורש את הדרישות שלו, ויש לי איזו ספק הפרעת אכילה ספק אנה ספק געגוע דהוי מהעבר, שדורשת את שלה. שניהם אוכלים לי את הראש, מנסים לגרום לי לרחם על עצמי, מנסים לטשטש את כל מה שכבר השגתי וכל מה שנשאר לי להשיג. 

 

אין לי מושג איך אני לא מוותרת ואיך אני ממשיכה. אולי זה החוקים הקטנים שאני מרשה לעצמי להציב לעצמי, לפחות 5000 צעדים ביום, שלוש פעמים בשבוע לפחות 8000 צעדים, עד 1200 קלוריות ביום ולא יותר מ350 קלוריות לארוחה, ללא אוכל אחרי 7 בערב ואף פעם לא לאכול אם הבטן לא מקרקרת. החוקים ה-יחסית-לא-מגבילים האלו מאוד נוחים לשמירה, מאוד נוחים לתירוץ (חייבת להישאר פעילה בשביל השיקום מהפּוֹץ וארוחות גדולות גוררות עילפון, אסביר למה בהזדמנות) ומאוד לא "אנורקסיים". הם שומרים אותי באיזה מקום נוח שבו יש לי שליטה אבל אני לא מרעיבה את עצמי. יחד עם זאת הירידה במשקל נעצרה, למרות האימונים על האליפטיקל ולמרות ההגבלות באכילה וזה נורא מתסכל. כנראה שההגבלות שלי גרמו לאיזו האטה במטבוליזם, אבל עם כמה שזה מבאס אני לא יכולה לאכול יותר. 

 

מתחילה טיפול פסיכולוגי ביום שני בגלל הלחץ מהמשפחה. מעניין מתי יימאס להם ממני כבר. מתחשק לי לשים הכל הכל הכל בתוך המחסן ובתוך הארון ובתוך המגירה ועמוק בקופסא הקטנה ולא לפתוח את השדים האלה יותר בחיים.

נכתב על ידי פּוֹצִית , 8/8/2018 20:36  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפּוֹצִית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פּוֹצִית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ