לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018


 

 

איזו תחושה של לשחות באוקיאנוס של כלום. הייתי כל היום במיטה.

 

הודעתי לבוס בבוקר שאני חולה, כדי שלא יעשה לי את התרגיל שתכנן וישלח אותי לפגישה, שאמר שישלח אליה מישהו אחר.

 

יצא סוף שבוע ארוך.

 

 

שמתם לב שהחזאים המנוולים הפסיקו לדווח על מזג אויר חם במיוחד, כמו שהיה אתמול ושלשום, ובמקום זה הם מדווחים רק על "עליה קלה בטמפרטורות"? מענין אם זו איזו הנחיה שמישהו הנחית מלמעלה.

 

נראה שהימים הולכים ומתקצרים יותר ויותר מהר. פתאום בשבע כבר יש חושך. עוד כמה שבועות והחוכמולוגים יעבירו לשעון חורף, ואז בכלל יהיה חושך בשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים.

 

אתה מסתכל על העיר הזו מלמעלה ורואה שאנשים לא באמת חיים בה. הם לא יושבים במרפסות, בחצרות, או על הגגות. חפורים במאורות שלהם. זה לא כמו ניו יורק, או איים ביוון, בהם כל גג הוא מושא למסיבה.

 

 

לחיים ולקיום אין משמעות.

כמו משחק מחשב, בו אתה חופשי לעשות מה שבא לך, אבל שום דבר מזה לא ישנה אחרי שתכבה את המחשב. זה באחריותך למצוא משמעות בחיים שלך. אולי תנסה לצבור כמה שיותר כסף, כמו במונופול. ואז תהיה מאושר. או תעצב את המלונה שלך. או תתכסה במותגים. או תתמוגג מאיזה חתול.

 

מה אם המח שלנו יכול להמציא לנו אין סוף "יעדים" ו"מטרות" לכבוש? ולמה אין גברים בתחרות התעמלות אומנותית עם סרט, וחישוק, ואלות?

 

 

 

 

נכתב על ידי גכעמדכעמדכמ , 13/9/2018 18:45  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  גכעמדכעמדכמ





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגכעמדכעמדכמ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גכעמדכעמדכמ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ