לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

מחשבות


 

מחשבות מהיום האחרון.

 

המצב העובדתי סביבנו משקף איזה שיווי משקל. אם זה התוצאות של ההצבעות בבחירות, סוג האנשים בהם אנחנו נתקלים בדייטים, המחיר שמוכנים לשלם לנו על רכב שרוצים למכור. העצות או הדעות שאנחנו שומעים. זה הכל שיווי משקל של כל העובדות שמשפיעות.

 

לכן אין תועלת במחשבה לפיה אם רק יותר אנשים היו הולכים להצביע אז התוצאות היו שונות, כי לאותם אנשים שלא הצביעו היתה סיבה טובה לוותר על ההצבעה (למשל, הם משוכנעים שההצבעה שלהם לא תשנה).

 

אין תועלת למחשבה שמאי שם, פתאום, תצוץ לנו דמות חלומותינו, או שאנשים יפי תואר מהממים שלא נתקלנו בהם עד היום יפלו עלינו.

אין סיבה לחשוב שעשר הטלפונים הבאים שיציעו לנו לקנות רכב, יציעו יותר כסף ממה שהשניים הראשונים הציעו.

 

אין סיבה שנשמע מהסביבה דעות או עמדות חריגות, מאלה שכבר שמענו - 

 

כל אלה, לא ישתנו אלא אם ישתנו עובדות יסודיות.

 

 

 

חשבתי גם על רגש האשמה. התחושה הקשה הזו שאנחנו מרגישים עם עצמנו, ושמהר מאוד אנחנו מבקשים להתנער ממנה, ומיד מוצאים צידוקים כדי להסיר מאיתנו את האשמה. הצד השני של אשמה הוא כמובן להיות שלם עם עצמך, לדעת שעשית טוב. אני חושב שאשמה מניעה את בני האדם הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים.

צריך לבדוק איך האשמה מתבטאת באופן פיזיולוגי במח.

 

 

 

היה לי חלום, לא חריג במוזריותו. משהו אחר היה חריג בו. 

חלמתי שאני משקיף על חצר אחורית ומוזנחת של איזה בית. זוג אנשים, גבר ואישה התרוצצו סביבו בבהלה, כאילו הם מכינים אמבטיה או מקלחת. פתאום הם רצו לצד אחד בחצר, ורגע אחרי זה האישה ילדה תינוקת, הרימה אותה, טפחה עליה, ורוקנה מהריאות של התינוקת מים.

הייתי מופתע לגמרי.

ואז התחלתי לחשוב, האם המח שלי חשב על התסריט הזה מראש, או שהחלום התחבר בזמן אמת מול התודעה, ואם כן, אז מאיפה הגיעה התחושה של ההפתעה?

 

 

 

 

 

נכתב על ידי גכעמדכעמדכמ , 14/11/2018 11:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמת כנופיות


 

 

מאפיות, וארגוני פשע, וחמולות, וכנופיות, ומליציות.

כך זה נראה כרגע. לא עוד המשטר הישן והטוב של דמוקרטיה, ומריטוקרטיה. 

אלא המשטר הקדום של חוסר סדר. חוסר בטחון. אדם לאדם זאב.

אם אתה לא שייך לכנופיה. אם אין לך ייחוס. אם אתה לא מחובר. אתה לא קיים.

הכל קומבינות, הכל היררכיה של משפחות פשע. יש את המאפיוזו הגדול. הסנדק. ויש סגנים, ודרגי ביניים, ומתחת כל מיני קופים.

חמולות שבטיות שנלחמות על טריטוריות ועל השפעה ועל משאבים.

הסדר החברתי של שיוויון הלך ואינו עוד. הכל אינטריגות, יד רוחצת יד, קריצות עין, הטבות למקורבים, סידור ג'ובים. פרוטקציות. וועדים. שקרים. פייק ניוז.

 

מבחוץ הדברים נראים נורמאליים. כל אחד לעיסוקיו. כמשסתכלים מקרוב מבחינים בכיעור. כל אינטראקציה עיסקית היא פתח להפרה, לתת פחות מידי, ולדרוש יותר מידי. חברה שבה כולם גונבים מכולם וכולם דופקים את כולם. ליברליזם זיוני.

אתה מסתכל על כל הרכבים החדשים על הכביש. חברות ביטוח. בנקים. קרנות פנסיה. הי טק. שמייטק. הכל קומבינות. משרות של שמונה אפס ארבע.

ככל שהרכב יותר חדש ומפואר, כך זה מישהו יותר דורסני, שדורך על כמה שיותר גוויות במשך היום. 

חתיכת זיפת קיומי.

 

נכתב על ידי גכעמדכעמדכמ , 11/11/2018 23:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזה יום


 

 

זה התחיל בזה שנשאר מעט מאוד חלב להכין קפה בבוקר.

 

אחרי זה הגעתי לעבודה. הבן של הבוס הגיע למשרד והטריד אותי עם שטויות של בן טיפש עשרה, שמחפש קיצורי דרך לעשות כסף.

בהתחלה הוא התענין וחפר לי בענין אתר אינטרנט לא חוקי בעליל. אחרי זה הוא המשיך לחפור בענין איזה עסק לרוכלות. מהר, הוא אמר, אני צריך לשנות את שם החברה שלי, כדי שתתאים לעסק, ותגיד לי מה אני צריך לעשות בענין רשיונות. 

כמו אמא שלו, גם לו צריך להסביר כל דבר 4-5 פעמים. ולאט. הוא מסתכל עליך במבט חלול, וחוזר על השאלה ששאל רגע לפני שהסברת לו לאט את התשובה. בסוף התפשרנו שהוא יבדוק איך הוא מקבל זיכיון לדוכן של מפעל הפיס.

 

באמצע היום הטלפון זמזם. הבחורה מאתר ההיכרויות שאלה על היום בערב. בהתחלה זה היה לדבר. 

בשמונה וחצי בערב זה היה אני 20 דקות ממך. אמרתי שנפגש עוד חצי שעה.

נפגשנו. היא נראתה כמו הצרות שלי. 10 שנים מעל גילה. בתמונות היא נראית אתלטית וונדר וומן. במציאות היא נראית כמו מסוממת מוזנחת כרסתנית.

היא רוצה קפה. עוד בטלפון היא הודיעה שהיא רוצה קפה. לא פאב. לא וויסקי. לא עראק.

 

מקפוצות התחת האלה שסופרות קלוריות ונשימות, ואסור להן להכניס לפה שום דבר אחרי שמונה בערב.

ראיתי שהיא מאוכזבת ממני. היא הגיעה עם נעלי עקב של 10 סנטימטרים ולכן עברה אותי בכמה.

בחנו את כל האופציות שהיו מסביב, ובסוף הפור נפל. נשתה קפה בגלידריה. ממול היה פאב שנראה כמו אוטובוס מקושט בפקיסטאן. הבטחתי לעצמי שאת כל הדייטים הבאים אקח לשם.

סיימנו את הגלידה בגלידריה, וגם את הקפה, הודיתי לה על ערב מקסים, לא לפני שכמעט נדרסה, והלכתי לדרכי.

מבין מאות הדייטים שהיו עד היום, זה ללא ספק מדורג בין 30 הגרועים. אם כי היו יותר גרועים, אני חייב לציין. היתה הבייב שכשהיא מחייכת חסרה לה שן, והיתה הבחורה שנפגשנו בים, והצלחתי למרוח לעצמי קרם שיזוף בעין כך שכל הדייט דמעתי. היתה האלכוהוליסטית שהגיעה מתנדנדת מהבית, שצריך היה לשאול את המלצרית אם הדייט לא התעלפה בשירותים. והיו עוד אי אילו חוויות, איך לומר, humbling.

 

 

נכתב על ידי גכעמדכעמדכמ , 11/11/2018 22:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  גכעמדכעמדכמ





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגכעמדכעמדכמ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גכעמדכעמדכמ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ