לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Poets Gone Wild



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018

סימנים


גופי סימנים של אחיזה וציפורניים ושיניים ודיו שחור של מלאכה. אין יוקרה בהלכה שלנו, בטקס החייתי בו את לי לקורבן ואני לך לנזיר חרזן שנחשף לגופך המפוסל והרך וחושב רק איך לחבר לו בית.

אני אתמול, אני מחר, אני קיץ שעבר, אני בכל העולם ואני טיפש וקטן וחסר זהות משלי, רק רסיסים של משמעות שלא חקרתי עד הסוף.

הכל הולך יותר מדי טוב בכדי לשכנע אותי, קשה לקנות אותי בנחמות זולות, בנצחונות מוחצים, קשה לי לקבל את זה שפתאום אני הלחמניה הכי חמה בשוק המניאטורי שלי, שוק הבשר, המניה הכי צומחת והפרח הכי רקוב בגן.

קשה לי לשכוח ולסלוח לי שנתן כל כך הרבה קרדיט לכולם, שבטח ולקח ללב יותר משנדרש, שלקח יותר מדי לגוף, שברח יותר מדי רחוק ושנעשה כל כך שקוף עד שאי אפשר לפספס אותי כעת.

אי אפשר לפספס אותי כי אני יודע בדיוק מה שאני עושה, בדיוק איפה לגעת, את מי לסובב, מאיפה ללחוש לך ואיפה לפלוש לך וכמה לדרוש ממך שלא תוכלי לסרב.

קשה לי לסלוח על כל הספקות שהטלתי בעצמי, ועל זה שנפלת בפח והאמנת שיש בהן ממש, שלא הבנת שבלעדיי זו גזירת נדודי עולם, בלי הסדר שלי זה כמו בלאגן שלם ובלי ה'בוקר טוב' שלי עדיף שהיום כבר יסתיים.

אני יודע עכשיו שזו לא התנועה או הנקודה בה נגעתי כמו שזו המחשבה שנלווית אליי כשאני לוקח בעלות עלייך, הכוונה הכנה של הבוז בעיניים, הזלזול העמוק בתפקיד הקטן שלך כאן, האוויר הדל שהקציתי לך לקבל לריאות, הצביטה בפטמות, הסטירה המבישה לפנייך היפות והזעופות והבדל שמקפד את חייו על הישבן שלך, לכל הרוחות התמונות רצות וקופצות כמו הילדה ההיא שרקדה על הדשא כאילו אף אחד לא מסתכל.

 

נכתב על ידי firing squad , 17/7/2018 11:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טוב אולי קצת


אני מלא בנחת, דווקא כשהנחתי את דעתי ושחררתי מצאתי את עצמי שאהבתי, אני שהזנחתי כשנאבדתי בין התעלות התת קרקעיות של רזי הרגש והשפל.

התחבטתי שוב ושוב עם ליבי שלא חשב להפסיק למרוד בי ולפעום בקצב נגדי לשלי, כחבלה לדבריי ושלשלאות לרוחי הכבדה, כי היא כבר ממזמן ישנה, רוח פרצים ופריצויות שלא נדע.

את היית מצחקקת עכשיו ממבוכה, או אולי מבושה עמוקה, סביר להניח משהו בין לבין, כי את יודעת בדיוק כמוני כשאני מנכס לך מילים גדולות כמו "אלמותי" ו"קסום" ו"מאולף" זה תמיד הרבה יותר מהמילה הגולמית, הפיטם המקולף. לב ליבת כל החשבונות הלא פתורים, עם עצמי, איתך ואיתך, גם איתך שם בתחתית השרשרת שמעלה אבק. הוא מכביד לי על הנשימה.


זה תמיד גדול יותר מסתם שני גופים וכלב, שני גופים וחדר, גוף אחד ואישה. זו שפה קדושה, הטיימינג המחורבן שחשבתי לעלות שלב, להגביר הילוך ולקחת אותך למסע הצלב בשם הצבע שלי, זה רק כותרת לחולשה. כל כך הרבה צבעים הרגשתי, חלקם מלטפים ומשתעשעים עם הרעיון, וחלקם עושים בו שפטים, צבעים נעימים לצד צבעים אחרים, כאלו שמעירים בך זכרונות ישנים, ציורים על גבי ציורים של הדחקות וקרעי רעיונות עושים את זה שוב ושוב ושוב


היה לי משהו חשוב להגיד ואז נזכרתי בתקליט שאומר בריפיט לט איט ליט אה ליטל ביט, וויט אאוט איט דר איז נו גילט ואני מחליט לנחם את עצמי בשאלה האם אני איפה שבחרתי להיות או שמא החיים כמו החיים שהם צוחקים בשלהם...

נכתב על ידי firing squad , 15/7/2018 23:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קטנה


השפתיים שלך יושבות עליי טוב.

מבט ממך מבדיל בין קודש לחול, קורא לי לאסוף אותך, לקחת ולהניח על הקרש הכי קרוב למחנה. לפרוס אותך כמו מפה, כמו תשובה לשאלה, כמו מנה הגונה לרעב שלא שבע מן העופרת בשדה הקרב. מודה ששכחתי איך זה מרגיש, הציד האיטי, המרומז, המהוסס, המכונס איש איש בחסות עצמו, עם כל המשקל וכל כבודת הדורות וכל הסודות הכמוסים והשתיקות הטובות. השתיקות שבחובן טומנות "מאיפה באת לי", "איך זה שהכל כזה נכון".

זה נכון, אין לי שום ספק כשזה הדבר, המתח באוויר והטעם הספציפי שלא מתפרש לשני פנים וההתקשחות הרב מערכתית, כי כשאני מתקשח זה לא מסתכם לפה או לשם, זה בכל מקום מוטמע בתנועת היד המרפרפת, הלומדת את חולשותייך, מנגנת על הרעד המהדהד בתחתית הבטן, מתחקה אחר הילדה האבודה שאת, זו שהיית ושתהיי כשאסיים.

 

ואני רק רוצה עוד ועוד יותר נמוך, יותר דמעות, יותר רוק, יותר ביזוי, יותר אותך סמוקה בכל הגוף כשאני נעשה חצוף והרבה הרבה פחות אצילי ממה שהתרגלנו להיות, כי האמת נגלית לעיני סדינים וציפיות.

 

את קטנה ובכל זאת בכל מבט את מתכווצת קצת יותר, בכל הוראה את נעשית יותר משוחררת כאילו מקבלת בהדרגה את הסדר הראשוני שהבגדים נהגו לדכא, ועכשיו הם אינם, ואת עוד כאן וכל הקלפים על השולחן.

בעודך מוטלת לשולי המערה אני בוחן את גופך ועיניי מכתרות ולא מותירות לך סיכוי להגן על החן, אני חושף את עורך ומתבונן ומתכוון לכל הרגשה שזה מעורר בך, על כל הספקטרום מן הקל אל הכבד.

את קטנה כשאת מטפסת עליי ונושכת לי בכתף ומחבקת חזק חזק שלא אעזוב, והוא כבר מחזר אצלך על כותלי הבטן, מבקע אותך בעודך קופצת ומייללת, מתפרקת ויורדת.

את קטנה כשאת שואלת על מה אני חושב, כל כך קטנה שאני לרגע חושב לשתף, אבל ברגע האמת מחייך ומלטף.

 

נכתב על ידי firing squad , 14/7/2018 15:44  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  firing squad

בן: 24




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לfiring squad אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על firing squad ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ