לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זהו סיפור על חיי אדם בוגר שכל חייו התהפכו עליו בפחות משנה אחת כשנטייתו המינית מתגלה לאישתו. הסיטואציה המטלטלת מביאה אותו לחשוב איך כל זה התחיל, מה היה ואיך זה השפיע עליו בכל מהלך חייו.

כינוי:  bi or one

בן: 54

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2018

התחלה או סוף?


העצים הירוקים חולפים במהירות משני צידי הדרך שעולה לירושלים. הכביש החדש מתפתל בין הוואדיות ונכנס לפתע למנהרות חדשות שנפתחו לא מזמן. אוגוסט. חם. ברכב המיזוג עובד מעולה, הידיים על ההגה, אצבעות יד שמאל מלפפות את הטבעת המוזהבת שעל האמה שלהן, המוח חוכך ושואל אם להסיר את הטבעת או לא.

לפתע, האמה מוצאת עצמה בתוך הפה, השיניים אוחזות בטבעת הנישואין המוזהבת, ושולפות אותה מהאצבע שאותה עיטרה כבר 27 שנה.

יד ימין ממוללת בטבעת, והראש לא בטוח אם להחזיר לאצבע או להניח בצד. הרכבים חולפים ביעף, הנוף הציורי, של עצים בגוונים שונים של ירוק, חולפים מול העיניים ובצידי הרכב. המוסיקה מרגיעה והמחשבות מפליגות 28 שנה לאחור.

קו 480, מהתחנה המרכזית הישנה של ירושלים עוזב את התחנה וחולף על פני תחנות הדלק שביציאה מהעיר. האוטובוס גולש במורדות הרי ירושלים לעבר העיר הגדולה. והסיבובים מאלצים אותנו להתקרב אחד לשנייה, ולהיצמד. הידיים אוחזות והשיחה קולחת. חוויות שבוע הלימודים באוניברסיטה והמצב בין החברים הרבים היו חלק מהשיחה כשלפתע שלפתי את המשפט שבא מעומק הלב: "תתחתני איתי?" הרעש של נוסעי האוטובוס מתערב עם רעש המנוע והרוח שבחוץ ונעשה אילם. האוזניים כרויות ולא שומעות כל רחש מסביב, רק מצפה לשמוע תגובה לשאלה.

האוטובוס שועט לתל אביב. האוויר בחוץ הופך לח יותר וצלול פחות.

הרכב גומע את המרחק אל מרכז הבירה, כאילו כלום לא קרה, כאילו כלום לא התרחש והשתנה בכל השנים האלו. הראש התחיל לקלוט את הסימבוליות של הורדת הטבעת, 27 שנים אחרי, בדיוק באותו המקום שבו הוצע לענוד אותה.

נסגר מעגל.

מערכת יחסים זוגית שידעה הרבה עליות ומעט ירידות, נתקלה בתהום עצומה שלא ניתנת לבלימה ולא הותירה כל ברירה אלא להיפרד ולהתחיל את תהליך הגירושים. פירוק של משפחה, שהייתה מלוכדת ונבנתה באהבה גדולה ובעמל רב, הוא משהו מכביד, קשה, לא מתעכל שגורם לחשוב על כל מה שעשיתי שהוביל לזה. האם האשמה רק בי? האם הייתי יכול לעשות משהו אחרת? אפשר להילחם בזה, לצאת מזה? למה הפתק בכותל לא עזר? איך יוצאים מזה? כל כך הרבה שאלות ואין תשובות ברורות. לא עד שהגעתי לחניון העצמאות במרכז הבירה. ובטח שלא במהלך שני הערבים של פסטיבל הבירה, עם הדוכן של העבודה, ההופעות החיות, הדוכנים של יצרני בירה בוטיק והאווירה הירושלמית הייחודית והמיוחדת. רק האצבע החשופה מטבעת, נותרה מיותמת, ובוודאי שלא הבינה למה עכשיו היא לא עטורה ונראית בדיוק כמו שכנותיה. 
נכתב על ידי bi or one , 12/6/2018 12:37   בקטגוריות אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , גאווה , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לbi or one אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על bi or one ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ