לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018


איני זקוק לתמיכה הזאת שביקשתי, רק למבט אוהב. רק להרגשה שאני שייך ובזאת לא חטאת. אני הוא זה שלא יכול לסבול בנפשי את כוחך ותמיכתך בי, עוד מההתחלה. הקשר שבינינו הוא קרמתי בהחלט ובזמן קצר יחסית הצלחת לעזור לי להתרומם מעט מעל לעננים. גם אם זו הצצה שבקרוב אצטרך לנחות ממנה, גם אם בקרוב ישויות הפיתוי יהממו אותי ואת חושיי ואת חשקיי, עדיין אני מודה לך על שהיית שם, סבלנית כמו שומרת סף קטנה. 

אני עדיין זקוק לתה. עדיין מחפש את החום. אבל החום יבוא מתוכי אם אחזיק בו. מגבלותיי הפיזיים לא יעצרו בי מלמצוא את הדרך על שמש לבי. אדרבא, את מגבלותיי הפיזים אהפוך לכלים; ארוץ ואתגשם. אוכל טוב יותר ואזין את תשתית נפשי. אעבוד קשה על השינה וכך אחזק את כוחות הרצון שלי. עם התחזקותם, אולי אוכל בחזרתי לארץ להמשיך הלאה. 

נכתב על ידי , 17/12/2018 07:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם היית מזמינה אותי לתה


הייתי אומר פנימה

לא

הייתי אומר פנימה 

זה רק תה

 

ובא. 

 

אם רק אני הזמנתי את עצמי לתה

ושמחת על בואי

ואמרת לי

כמה שקטה את כשאני שם

כמה קשה לך וכמה שונה נפשך לידי

כמה בטוחה את לידי, 

עדיין

זה לא היה משתווה 

לפעם אחת שתזמיני

אותי לתה. 

 

רצתי אחרי כמה חודשים טובים,  ההרגשה טובה. הריצה היתה קלילה ולא קשה. ההיילייט של הריצה לא היה כמה רצתי או באיזה קצב,  לא מרחק ולא מאמץ, אלא שמצאתי את עצמי מחדש. אם אתמיד אמצא את עצמי שוב באקטיביות בחיי. התעוררתי לדעיכה והדכאון האלה שעברו עליי מאז שעברתי לכאן, שהיה ממש מורגש וכואב בהתחלה אבל התמתן והנה אני מוצא את עצמי שוב מתחיל להרגיש בנוח עד האתגר הבא,אליו אולי אגיע מוכן, אבין את התנועה ואדע לאן לנחות. 

נכתב על ידי , 16/12/2018 23:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העצב היאוש הבדידות הכאב


דבר לא נעלם בדרכי הרוחנית. הכל שם, במלוא אנושיות הנפש. במלוא נפשיות האדם. הכל שם, מול עיני. לא מתקדם לשום מקום אלא נשאר שם. צומח בפנים כמו גדילן יפה שמתייבש בקיץ, שדה קוצים יבש שאם רק אעז, רגליי ידרכו על כל קוץ וקוץ שיעמוד בדרכי. אני נשרט בדרך. כל פצע הוא פצע מיוחד לי וייחודי בזכות עצמו. כל פצע יש לו צורה ועומק משלו, צורה ועומק שהם רק תמונה חיצונית למסע ולדרך בהם נוצרו.

הכל שם.

צערי שלי- שנולד מהאין הזה שנפער כשאני רואה מה רבה דרכי וכמה רחוקים ממני כל בני האנוש שאני יכול להחשיב כחברים, כאוהבים, כמה רחוק אני מכל מה שאני רוצה לגעת בו, כשאני מבין שהמגע והטעם והצליל והמראה של אישה אוהבת הם אשליה והקשר האמיתי נוצר רק במאמץ כביר שיכולותיי כה רחוקות ממנו- הצער הזה... אם רק יכלתי למצוא דרך, חבר, מורה. 

יש לי אחת כזו. כשהיא מביטה לי בעיניים היא נדמית לי כמלאך. מורה. אהובה. רחוקה. קרובה. לא הבטתי אליה רבות אבל כן מצאתי אותה בתוך לבי, מהר מאוד, בתחילת שנה שעברה. 

וגם אהובות חיי, כולן חיות בי, כולן חברות טובות למסע המתיש הזה, כולן היו שם ברגעים מסוימים של חיי הארציים כדי לחזק אותי ולעזור לי להתכוונן מעלה כשעמדתי ליפול לתהומות. הן היו מלאכיות. 

הדרך הזאת כואבת. היאוש הזה כואב. הבדידות הזאת כואבת.

אלי, אני רוצה לישון. אני רוצה להתפשט אל עבר היקום ולהתערסל בחיקו.

אני רוצה שבזמן זה גופי ירגיש בטחון. חום. אני רוצה להכיר את הידיים והחזה והרגליים שיעטפו את גופי בזמן הזה, אני לא רוצה עוד במסע הזה, אני לא רוצה להתפתח לשום מקום אם זה אומר לוותר על החום הזה ברגעי הקור האלה. 

נכתב על ידי , 15/12/2018 23:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 27





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגביע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גביע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ