לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עץהדקלים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2018

T


האמת, שלא חשבתי על זה כל כך כשהתחלתי. אני מודה שגם בזמן הכתיבה כאן אני כל הזמן חושבת על זה, זה לא יוצא לי מהראש. הכל שבור. בעצם, בסופו של דבר זאת שוב אני מול עצמי. זה לא משנה מה הוא אומר, ומה שהוא אומר תמיד משפיע על מצב הרוח שלי. לפעמים קורה לי שאני רואה ברחוב בחור שנראה מהגב כמו ת', ועוברת בי צמרמורת, ואז הבחור מסתובב וזה לא הוא. ואני ידעתי שזה לא הוא מלכתחילה אבל הראש שלי כאילו משתוקק לראות את הדמות שלו בכל מקום. זה קרה היום, בתחנת האוטובוס, היה בחור שדיבר בטלפון, גבוה, כתפיים רחבות וסנדלי שורש על רגליו. ואז הוא הסתובב אלי, וקלט שאני בוחנת אותו, ולא היה אכפת לי מה יחשוב אני פשוט ניסיתי ממש חזק לדמיין שזה ת'. ואז עליתי על האוטובוס, והתרופה שלקחתי החלה להשפיע, והייתי רגועה כמו שקט אחד גדול. ואין בראש שלי פחדים הכל טוב הכל מעולה. ושוב, זה לא יוצא לי מראש, אני רוצה לכתוב בשקט שזה לא יפריע לי, וזה לא הולך. אני יודעת שאני יכולה לבנות איזה קיר שאני רוצה, ואין משהו שיעצור אותי. זה לא שזה קורה לי פעם ראשונה, הכל בסדר אני חסינה. הכל נשכח פרח לי מהראש. יש בי כוח להצליח דרך כל דבר אני פשוט צריכה להבין שבסופו של יום זאת רק אני מול עצמי אין אף אחד אחר שם. אף אחד לא יחכה לי ולא יקח את כולי.






הוא פגע והוא שילם. לימדתי אותו לקח הו כמה שלימדתי אותו. זה היה מטורף. אני מצאתי אותו ברשת, הייתי תחת דמות אנונימית והתחלתי שיחה איתו. הוא היה סגור תחילה, ואז לאט לאט הוא נפתח אלי, בלי שום מושג שהוא מדבר איתי. הוא סיפר לי על הפנטזיות המיניות שלו, על הרצונות שלו, על מה שהוא אוהב מה שהוא שונא. הכי חשוב שהוא אמר שממש כיף לו לדבר איתי, בלי קשר כבר לאיך שאני נראית במציאות הוא סיפר לי שאין לו הרבה ניסיון עם נשים, מבחינה מינית ורגשית, והפנטזיות שהוא שיתף איתי היו מביכות למדי. אם הוא לא היה פוגע בי אז, הייתי זורמת איתו ולגמרי מקבלת את מה שהוא רשם, אבל המטרה שלי היתה לראות אותו מצד אחר ולפגוע ישירות בנקודה החלשה שלו, יחסים עם נשים והתדמית העצמית שלו מול העולם. כבר אז כשיצאנו, שמתי לב שיש לו בעיה עם עצמו אבל הכלתי וחיבקתי את זה (מה שאנשים מאוהבים עושים בעצם) אבל עכשיו לא היה לי כל אינטרס בזה. ואז לקראת הסוף כתבתי לו את האמת ושהוא אחד הגרועים. הרגשתי שסגרתי את המעגל הזה, כי הבנתי שגם כשהוא התכתב עם בחורה אחרת, שבפועל זו אני, הוא פיגר ברמה הרגשית הוא פשוט לא ידע להתמודד. והבנתי שהבעיה היא בו ולא בי. 

נכתב על ידי , 17/6/2018 22:10  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפשר לחזור לנענע את הגוף סוף סוף


אחלה זרמים שבעולם

אימא זרקה לכיווני פידבק חיובי פעם ראשונה מאז הרבה הרבה זמן וכשזה קרה הרגשתי גירוי נעים בתוך הבטן, כאילו בזק של הנאה. כנראה בגלל שזה כל כך נדיר. אמרתי לה "אימא אני לא מוותרת על להיות משכילה. אבל אני לא אתחיל ללמוד שוב עד שאעשה איבחון ואקבל תשובה מדויקת למה לא הצלחתי בלימודים מאז כיתה ב' בערך." זה כמו חתך עמוק מדי שלא יתאחה, אלא אם אני אשים תפרים עליו (אשיג את הציונים וההשכלה שאני רוצה). 12 שנים של כלום, שנים של אותו המשפט מפי המורים "את מסוגלת ליותר", כמה שניסיתי כמעט תמיד הבאתי תוצאות מאכזבות, עד שחשבתי שאני מקרה אבוד. ואז דיברתי עם כמה אנשים עם בעיות קשב וריכוז שלמדו איתי לפסיכומטרי, והם הרגיעו אותי, וגרמו לי להבין בשלושה חודשים האלה שלמדנו, שמותר להיות חריג בלימודים זאת לא היתה אשמתי שלא הצלחתי. זאת דרך חדשה בשבילי,והיא גורמת לי לחייך בתוך עצמי מאוזן לאוזן.


הייתי בדיכאון למשך חודש, ואפילו לא הבנתי את זה עד שזה נגמר, למרות שהפסיכיאטרית והפסיכולוגית אמרו לי זאת. הסביבה שלי היתה מבולגנת ברמה הזויה, הפסקתי לעשות כושר, יצאתי לאימון ונאלצתי לעצור באמצע כי הגוף שלי פשוט לא רצה להמשיך, שזה לא קורה לי. ישנתי כל פעם שהיתה לי הזדמנות, נמנעתי מלתקשר עם כל מי שקרוב אלי, חוץ מהאנשים בעבודה, כי בשביל להישאר בה אני חייבת לחייך חיוך צבוע ונחמד. נטלתי תרופות נוגדות חרדה שהפסיכיאטרית רשמה לי, לרמות שאני ממש נגד תרופות מכל סוג, אבל המצב פגע בתפקוד היום יומי שלי וכבר לא היה אכפת לי, הרגשתי שאני רק רוצה את המרשם לתרופה. והיום קמתי בבוקר, והכל חזר להיות רגיל למדי. העולם שוב מחייך אלי ממש מהשניה שפקחתי את העיניים, ב 9:40. אני מסובבת את ראשי להסתכל מעבר לכתף על החודש הזה, ושואלת "מה זה היה?!" אני לא חושבת שאני רוצה להתמודד שוב עם תקופה כזאת. 

 

 

נכתב על ידי , 16/6/2018 12:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קולות בראש שלי היום מחר תמיד




היא אמרה שהכל בסדר אצלי יש לי אוכל בית כסף לחיות והכל בסדר. והיא צודקת. אז למה הכל מרגיש כמו עיסה רקובה? אני לא צריכה רחמים או מילים לאוויר אני צריכה אותך. וכך קרה שאתה לא פה איתי עכשיו ובא לי לבכות כמו ילדה בת 4. כמה תרופות הרגעה אפשר לקחת , אם הן סתם מטשטשות לי את המציאות? לא יודעת בין אילו 2 דרכים לבחור. יש אחת ויש שניה שתיהן טובות. מעניין מה היה אם הייתי חיה רק על תרופות, זה פוגע במערכת העצבים? המוליכים העצביים נחלשים? הלואי ותמיד הייתי מטושטשת... הלואי ותמיד הייתי אהובה ומחובקת . גחליליות בראש שלי אומרות לי שלום אני לא פה אני מאוכזבת מהכל. ירידה חדה במצב, זה מה שגרם לפוסט הזה לצאת לדרך. אימה אימה אימה אימה. אני רוצה חיבה 

איפה החתול הזה עם הקולר שיושב ליד העבודה שלי וצופה על עוברי האורח? אני ממש מכבדת אותו, נראלי אחת משמונה הנשמות שלו, שלי. הוא מרשה לעצמו לילל על כולם סתם כי בא לו ולא מפחד

נכתב על ידי , 12/6/2018 21:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

גיל: 21




226
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס , זכויות אדם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעץהדקלים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עץהדקלים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ