Poetic Tendencies

אני מתכווצת
יום אחד אהיה כל כך קטנה
שתוכל להניח אותי בכיס חולצתך
ובישיבותייך כי רבו אשן
ולעיתים אצייר
ולעיתים אכתוב
ולעיתים אשיר
ולעיתים אעלה מופעי בובות
וכולם בשפה של זעירות

עד שיום אחד איעלם
אתה תחשוב שהנחת אותי במקום הלא נכון
על מדף הספרים
בארון הנעליים
לצד המיטה, בתוך המנורה
ואולי תחשוב שלקח אותי אחד החתולים
והניח בפתחו של ביוב
וזמן מה אתה תחפש

אבל אני אהיה נעלמת
כי נשאו אותי הפיות

המושך בחוטיי - דמו בראשו
וגם מחוץ לגופו
שכן אינני שעשוע
חוטיי זהב ונחושת וארגמן ושני
שזורים באריג הלבן
התלוי בחדר עתיק ונרקב
מואר בקושי מחלון צר
משוך בחוט ואיפרם לאט
משוך בכנף האריג ופרוש
מפרש לבן עוטה בליל צבעוני
צבעי אדמה ואוויר
צבעי ים ואש
קצוות פשתן, משי, כותנה, צמר
וכל העולם כולו באריג
תמונות זעירות שכולאות את הנצח
ממוסגרות ומתערבבות זו בזו
משוך את המפרש וראה את העולם
והישמר שלא יקרוס מעליך
ותטבע בתוך נהר של חוטים ופז

כן, נעלמתי. לא רק אני, גם כל השרת של ישראבלוג ושלל בלוגים מלאים, גדושים, ממולאים בדוחק.

כאלו הם חיי כעת. מלאי דוחק. הלוואי ואסיים כבר עבודותיי. מה נותר לי? רק לכתוב לכתוב לכתוב.

עזבו, כמו השרתים, גם אני חזרתי, ויש בפי שירה.

אעלה משהו עוד מספר דקות.