לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Science has made us gods even before we are worthy of being men

כינוי:  Infected mushroom.

בת: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

דפיקה באמצע הלילה


אתמול חזרתי דיי מאוחר מיציאה עם חברה

היה קצת מוזר לחזור איתה לקשר אחרי שנתיים, נתקלתי בה במקרה ברחוב.

וקצת עוד יותר מוזר לראות איפה היא היום

אני הייתי ה"בעייתית" מבינינו,היא הייתה זו שהיה ברור שהיא בדרך הנכונה.

ובאותו היום כשחיבקתי אותה לשלום הרגשתי עליה פרפר וקפיץ.החיוך שלה הסביר מספיק.

לא ציפיתי שזה המסלול שהיא תתפוס. אבל ממתי יש לי חברים עם חיים נורמטיבים גם ככה.

קצת אחרי שחזרתי שמעתי דפיקה בדלת

פתחתי והוא עמד לו שם

"אני לא רוצה לריב יותר,סליחה" וחיבק חזק

צריך לתת לו שם, נו שיהיה סניה

לא זכור לי שכתבתי כאן על מה שקרה בלילה של ה"אכפת לי ממך יותר משאכפת לך מעצמך".

חברה הגיעה אלי דיי בהפתעה לשבוע, ביום הראשון שיצאנו לקחתי אותה לפאב שמבלה בו כמעט כל לילה לאחרונה. להיא מספיק 2 צ'ייסרים והיא מאבדת את זה לגמרי,ובנוסף הטיפשה לקחה עוד כמה הפתעות ואיבדה את זה אפילו יותר.

היא אף פעם לא באה אלי בשבילי,היא באה בשביל זין.

איכשהו את כל הגברים שנמצאים בחיים שלה היא הכירה דרכי או ביציאות איתי,נו,לפחות אני מביאה מזל למישהו.

בכל מקרה,באותו הערב היא התחילה להתחרמן על הבר עם הגבר האקראי הראשון שפנה אליה. זה היה מביך אבל לא אמרתי כלום. כשכמעט הגיע הבוקר והיה הזמן ללכת היא כעסה עלי בטירוף שאמרתי שצריך ללכת משם, שאלה אם זה מתוך קנאה.

ואני גחכתי לעצמי מבלי לספר לה שלפני שהבחור ההוא פנה אליה הוא פנה קודם אלי.

ההיא התמסכנה כל הדרך,פלירטטה עם עוד כמה בדרך

ואני בעיקר אמרתי לעצמי שאני לא צריכה את זה שוב ושבבוקר אשלח אותה הביתה.

ביום למחורת ההיא סרבה ללכת וביקשה סליחה. סניה הגיע בערב לתת לי משהו שקנה לי לדירה ומפה לשם שאלתי אותו אם יש לו מישהו לסדר לחברה כי אני רוצה קצת שקט לכמה שעות. וההוא הציע שיביא חבר ונצא ארבעתו לאותו פאב אהוב שלי.

ראיתי כבר איך הערב הזה נגמר. אבל זה היה בלתי נמנע.

הגענו לפאב,שתינו ואז סניה קלט כמה מטומטמת החברה שהבאתי ודפק מבט של "עכשיו אני מבין אותך".

הלכתי לשירותים וכשחזרתי סניה והחברה רבו, היא אמרה לו שהוא קר כלפי(?) ושיהיה פחות אדיש,וההוא אמר לה לסתום את הפה ולא להתערב. ואז שניהם לחשו לי באוזן דברים שלא הבנתי וגם לא ניסיתי להבין. אני כבר ידעתי לאן זה הולך.

החברה הילדותית החלה לומר בקול" בואי נהנה אני ואת,לא צריך אותם" ואז נישקה אותי על הבר.

ואו ואו ואו.. בואי נעצור כאן... I dont like pussy,u know det

ואז ראיתי את המבט של סניה, עקרב מתחמם בשניה מהסיבות הרלוונטיות.

והחבר שהביא איתו כמעט ירק את הויסקי הפלצני שלו מההלם.

הוא אמר לי "טוב,סיימנו להיום. ד"ש לאח ולאבא שלו"

*אה כן,גיליתי לפני כמה ימים שיש לי אח,האבא מהמשפחת אמנה יצר קשר וסיפרתי לסניה.

וההערה הזאת שלו הייתה כל כך לא במקום וכל כך הדליקה אותי.

אמרתי לו לבוא החוצה לדבר ולהסביר על מה הוא אכל סיבוב פתאום.

וההוא פתאום נזכר שמפריע לו שאני יודעת שיש לי אח ואני לא ממהרת להיפגש איתו.

סליחה באמת שזה קשה לעיכול. 

אבל מה הקשר עכשיו? מה נזכרת בזה כאן ועכשיו. למה? 

רצית ללכת?קום ולך,אבל למה לערב את הנקודה האישית המזורגגת הזאת.

ואז הוא החליט שאם אני לא ממהרת להיפגש עם האח אז אולי המצאתי את זה.

התעצבנתי,פתחתי את הטלפון,נתתי לו את המספר של האח ושל האבא ואמרתי לו שאם הוא כל כך רוצה,שידבר איתם הוא.

בזמן שנעלמנו אני וסניה בחוץ והתווכחנו, החברה נשארה בבר עם חבר של סניה ואכלה סטלה שחורה,כשחזרנו ראינו אותה בוכה לחבר של סניה ועושה דרמה על.. כלום בערך.

אמרתי לה שתתאפס על עצמה ושהכל בסדר,שלא נעלמתי לשום מקום ושתלך לשטוף פנים.

ההיא נכנסה לבר ופשוט הקיאה בכניסה

Oh,fuck me

לא יודעת מה החברה אמרה לחבר של סניה, אבל היא כל כך התמסכנה לו שההוא פשוט בטוח עכשיו שאני השטן.

עם סניה גם לא נגמר טוב כי ככל שהמשכנו להתווכח הוא אמר עוד ועוד דברים פוגעים, אני זוכרת שנתתי לו כאפה ולא מהסוג המלטף.

ההוא רצה להחזיר אותנו הביתה ואני סירבתי ללכת איתם. נשארתי בבר ושתיתי.

נתתי לסניה את המפתח לדירה שלי והייתי בטוחה שהם הלכו ושמו בדירה את החברה.

אבל לא,הם היו בחוץ וההיא המשיכה לבכות. 

הברמן האהוב עלי בנתיים שאל אותי מה קרה ואני רק ביקשתי עוד ויסקי, פתאום סניה נכנס ואומר "מה,זה הזין הבא שלך?" 

Oh fuck u u stupid asshole

סניה והחבר נסעו,אני נסעתי בנפרד עם החברה הביתה.

שכל הדרך בכתה והתמסכנה לאנשים זרים באוטובוס, אני יושבת מטר ממנה והבת זונה אומרת לאנשים "חברה שלי נטשה אותי לבד ואני לא יודעת איפה אני או מה לעשות"

שתקתי וחייכתי, אבל, יבת זונה מאיפה האומץ?

בשלב מסויים היא דיברה עם איזה נרקומן שהציע לה להצטרף אליו,ומשם פשוט החזקתי אותה כל הדרך לבית וספגתי קיא שלה ומה לא. בזמן שהיא בטלפון בוכה לאקס שלה שהשארתי אותה לבד ושהיא לא יודעת איפה היא עכשיו. 

חתיכת פסיכית את בדירה שלי ואת מעזה ללכלך עלי כאלה שקרים?

הלכה התיישבה באיזו פינה חשוכה במטבח על הרצפה והמשיכה לספר שקרים בטלפון. 

איבדתי את זה ואני בהלם איך לא באמת הרבצתי לה. אמרתי לה לקום ולקחת את הדברים שלה וללכת.

"דברי איתי כשאני אסיים לדבר בטלפון"

לא,תקומי עכשיו תקחי את הדברים שלך ותלכי

וההיא מתעלמת.

נשמתי נשימה עמוקה,סגרתי לה את המזוודה, תפסתי אותה ביד ואמרתי לה שאני לא רוצה לראות את הפנים שלה יותר.שתצא, לא רוצה לדעת שהיא קיימת

וההיא צעקה לעבר הטלפון "איה מה יש לך למה את מרביצה לי"

הו,ביצ' אם הייתי מרביצה לך לא הייתה לך הזדמנות לשאול מה יש לי.

והייתי כל כך שיכורה,שלהרביץ יכל להיות כל כך פאקינג מספק באותו הרגע. אבל לא,איפוק,חחח.. איפוק.

וככה פשוט משכתי אותה לעבר הדלת ואמרתי לה לצאת.

בידיעה בטוחה שיש לה לאן ללכת,כי משום פאקינג מה עוד אכפת לי.

אז זהו.זה מה שקרה בערב של ה"אכפת לי ממך יותר משאכפת לך מעצמך"

כשסניה בא למחרת התווכחנו על כל מה שקרה לפחות שעה

הוא אמר שלא אכפת לו מהחברה המטומטמת, שאם לא היא אז כנראה כל זה לא היה קורה.

הבהרתי שלחברה אין קשר ליציאות המסריחות שהוא דפק לי באותו הערב וההוא הסכים והתנצל. 

והוא רק המשיך לומר שהוא מופתע מעצמו, ושאני משהו מיוחד שהוא לא יכול לוותר עליו, ושאני מטומטמת אם אני חושבת שהגיוס שלי מפריע לו, שהוא יחכה.

בכנות, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שבזמן שאני נעלמת לחודש הוא באמת יחכה לי. וההוא אמר שאין לו בעיה להסתובב עם גו פרו 24/7 אם אני לא מאמינה.

נע אני לא כזאת פסיכית, פשוט מתקשה להאמין. 

סגרנו את הפינה והעברנו את רוב  הלילה ערים, לא שתינו בכלל ולמען האמת היה לי יותר כיף משהיה לי איתו אי פעם.

אין לי מושג לאן כל החרא הזה מתגלגל או איך אני אמורה להגיב, אם בכלל כדאי לזרום עם מה שקורה או לא.

מצד שני fuck it

למה כל קשר בחיים שלי חייב להיות מסובך ומורכב 

ויותר מזה, למה אני עוד שואלת

 

נכתב על ידי Infected mushroom. , 13/12/2018 10:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אכפת לי ממך יותר משלך אכפת מעצמך"


וכך עוד אחד הלך

לא שאני מבינה למה זה בכלל היה אמור לשנות משהו

קיבלתי את הרושם שכל מה שאנחנו עושים זה להשתכר ולשכב, גם אם לא הייתי מתנגדת למעבר לזה.

היה לי בראש דיי ברור שבעוד כמה ימים אני אתגייס והוא כבר ימשיך בשלו לאתגר הבא.

אז למה זה משנה למי אכפת יותר? 

אם לי היה אכפת מבן אדם שלא אכפת לו מעצמו זה רק היה נותן לי דרייב להישאר.

אז איך זה שכולם עוזבים בגלל זה?

 

 

נכתב על ידי Infected mushroom. , 12/12/2018 14:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבל עד אז,עוד ויסקי בבקשה


עוד 22 יום לגיוס

אני יודעת שאני אצטרך להיכנס למאבקים בשביל לקבל מה שאני רוצה, אין ברירה אחרת ואף אחד לא יעשה את זה בשבילי.

חברים מהמרים תוך כמה זמן אמצא את עצמי בכלא/עריקות

אבל אני לא מרגישה שיש לי כרגע את הכוחות להיאבק, בשום דבר ובשביל כלום

אני אפילו לא מסוגלת להיאבק בעצמי בשביל עצמי.

ובמקום לעשות עם עצמי משהו בנתיים אני פשוט בדירה, אני ואלכוהול.

ימים כאלה גורמים לי להגיע למסקנות משעשעות

למשל, אם הייתי מתה כאן בדירה, מי היה שם לב?

חברים כבר התרגלו שאני לא עונה ונעלמת לפעמים,זה כבר לא מרגש.

עם סבתא שלי אני כבר לא בקשר כמעט בכלל. אולי הודעה אחת לשבועיים.

 אולי הבעל דירה ישים לב אם לא אפקיד לו שכירות ויבוא לבדוק מה קורה.

חחח..בטח כבר הייתי נרקבת עד אז.

מהעבודה סוג של התפטרתי/פוטרתי. דיברתי "לא יפה" ללקוח מאוד מטומטם ומזלזל.סך הכל שאלתי אותו שאלה רטורית אבל הוא היה טיפש מכדי להבחין גם בזה. אז החליטו שאני עצבנית ושכדאי שאסיים לעבוד להיום. אז הלכתי לתמיד.

אני לא יודעת לומר אם כבר עבר לי מהאקס, עדיין יש לי צביטה בלב כשאני חושבת עליו.

כשרצות לי בראש תמונות שלו עם מישהי אחרת

כשאוכלת אותי תחושת הפספוס הזאת.

אבל זה כואב פחות עכשיו. וזה גם לא משהו שאני יכולה להרשות לעצמי להמשיך להתעסק בו.

אין סיבה, אין בזה תועלת. קשה לי לקבל את זה אבל זה כבר מתחיל להיכנס לראש.

 

התחלתי בימים האחרונים קשר עם בחור בגיל של אמא שלי.

הוא אחד הדברים היותר יפים שראיתי בחיי

הכל התחיל מישיבה ספונטנית בחמישי בפאב אחרי העבודה ונגרר לדירה שלי עד מוצש.

הוא אולדסקול ופשוט נוטף ממנו סקס אפיל.

ג'נטלמן מכבד ודואג, ואז נכנסים למיטה

ושם זו כבר חיה אחרת, ואת זה הכי אהבתי. שנינו נדלקים מכאב, שאנחנו גורמים אחד לשניה

כשאני מנשקת לו את השריטות על הגב הוא קורא לזה "הציורים שלך"

וכשאני שותה בבוקר ויסקי במקום קפה הוא לא מטיף מוסר כי הוא עושה את אותו הדבר בדיוק. מצד שני רוצה שאתאפס על עצמי.

הוא נותן תחושה שאיתו הכל בסדר ובטוח, גם כשאני יודעת שבסדר ובטוח.

יש בו משהו מאוד אבהי ומגונן וזה מרגיש טיפה יותר מידי. נו בוודאי יש לי דדי אשיוז כלשהם, אבל אני לא יודעת איך לאכול עכשיו את ההתנהגות שלו.

זה חום מטורף אחרי שיצאתי לא מזמן מקשר ממש קר.

הוא גם בא אתמול ותיקן לי כל מיני דברים בדירה מבלי שאבקש בכלל.

בקיצור, הוא גבר,גבר אמיתי בעיני.

 

זה אמור להפריע לי? כן, אני מניחה שכן. בכל זאת,הוא התגרש השנה ויש לו ילדה בת 9.

האם זה באמת מפריע לי? לא, אני לא לוקחת את זה ברצינות,כיף לי וכיף לו ואין שום ציפיות לא מצידי ולא מצידו, זה פשוט נוח כרגע.

בגדול אני צריכה לשכנע את עצמי להפסיק לשקוע במחשבות לא מועילות על דברים שלא ישתנו לעולם ולהתחיל להנות ממה שכן יש לי וממה שאני יכולה להכניס לחיים שלי.

אבל עד אז, עוד ויסקי בבקשה

 

 

נכתב על ידי Infected mushroom. , 3/12/2018 10:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לInfected mushroom. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Infected mushroom. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ