לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מורדות הרים


כינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2018


חלמתי עליה הלילה. הפעם היינו קרובות, בדרך כלל אני רק מסתכלת עליה מהצד, היא ניצבת שם בשולי החלום בפנים בוערות ששורפות בדיוק כמו שבמציאות היא שרפה אותי. אבל הפעם היינו קרובות, במרחק נשימה, וכשכמעט ליטפתי את האצבעות הכתומות שלה היא נעלמה והמציאות שוב קטעה. 


לפעמים עוברים ימים שאני כבר לא חושבת עליה בכלל. זה כמעט ולא קורה, אבל יש ימים כאלה. וגם לילות. והבוקר כשעדיין יכולתי לחוש עליי את הילת נוכחותה הרגשתי שוב את אותן העוצמות והטלטלות ובעיקר את החוסר. זה מצחיק, כי דווקא היום עם כל הטכנולוגיה בכיס היא רק במרחק הקלדה אבל בכל פעם שאני נסחפת לחופיה אני יודעת שטביעה וחנק צפויים לי ואני חותרת בחזרה למעמקי הים שלי. ופעם זה לא היה קורה. לו היום הייתי מוצאת את עצמי מהלכת שם יחפה, אין סיכוי שהייתי חוזרת. אין סיכוי שהיה לי מספיק אוויר ואורך רוח בריאות כדי שאוכל להתעלות על עצמי, על האובססיה. 


אז חשבתי לי, כשהשמש כבר עלתה, כמה טוב לחיות ללא אותה העבת התלות, הסגריריות שיש בקשר אובססיבי ומוחלט, חיות פרטית שמותנית בחיות האחר, הקיום שלי שדבק בקיומה. זה טוב לחיות כדי עצמי ולא לתהות בכל דקה לא לצרוח את השם שלה לחרוט על מפרקיי. 


כן, זה מכבר שאני לא באותו מקום. ואני מאמינה שגם לא אחזור לשם, אולי במידה מסוימת, אבל לא כך. ובכל זאת, המחשבות עליה שבו להציף, ואני תוהה למה דווקא עכשיו. 

נכתב על ידי , 17/9/2018 18:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נגמר השבוע האחרון ברצף השבועות שספרתי בנשימה עצורה. הקיץ הקץ על שיגרת חמישה ימים תשע שעות 24 יממות מדי לילה. עופרה אומרת שאחרי החגים יתחדש הכל, והיא צודקת. הכל יתחדש וישתנה, והשגרה שמתנפצת ומתארגנת להתחדשות מאפשרת לי קצת מרחב נשימה. וגם העבודה החדשה שהתקבלתי אליה נותנת לי מעט מן טעם התקווה ואני חושבת שבאמת יש בכוחה להעלות את מניין אחוזי החיות. 


אז שנה נוספת נפתחת, והפעם בלעדיה. מי יודע את מי אאבד השנה. אמא מרבה לאחרונה להגיד "בלי נדר", כי מוות שקופץ בכזאת הפתעה מחייב איזה שינוי תפיסה ודריכות, לפחות לתקופה מסוימת עד שחוזרים לחול היום יום.


ואני דרוכה גם, ההמתנה מרגישה כנצח וה"כמעט שם" מכניס בי רוח חדשה. 


התעוררתי הבוקר במעין בלבול אחרי בליל חלומות טרופים ונאחזתי חזק בשמיכה עד שהתקרה שמעליי התייצבה. אי אפשר לדעת מה יביא איתו המחר, סבא אומר שזו החוזקה החשובה ביותר שנתן אלוהים ליצירו האדם, אז אני משתדלת לזרום עם זה. אשליית השליטה היא סתם מתישה אז קטונתי, נותנת לימים לסחוף אותי איתם. טוב שיש למה לצפות. 


 

נכתב על ידי , 8/9/2018 15:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היה אדם ואיננו עוד


מה הן הצווחות קורעות הלב, כשהגוף מורד אל הבור? היבבות לאורך ההספד,  הצער המר הזה, הגוש שתקוע בגרון? 

על מה למעשה האדם אבל?

אולי אנחנו רק פוגשים את עצמנו ואת דרך העולם. נשקף אלינו מבין תפילות האשכבה עתידנו הידוע מראש והנשכח במכוון. האם אנו בוכים על סופנו אנו? 

או שמא אנחנו כואבים את השינוי, את הבניית המציאות החדשה בתפיסתנו בלעדיה. להרכיב מחדש את העולם בלי נוכחותה וחיוכה. 

האם אני בוכה כי אדם שאהב אותי כל כך כבר אינו? 

אנחנו מספידים אותה ואת אהבתה הכל כך עצומה והאדמה שנותרה לי על היד עדות אילמת לכריעתי ארצה בתחינה שתשוב. 

האם בכלל אפשרי להכיל את המוות כחלק מהחיים? הרי הנצח הוא כל כך בלתי נתפס בתודעה והדממה הזו שנותרת לאחר שההמולה כבר מתפזרת והזר נותר לו מונח להרקיב עם הימים שעוד יעברו וגם השנים, עד שגם לא יוותר מי שיזכור. 

היה אדם ואיננו עוד. כמו דמות מספר שנסגר וחזר אל המדף. 

נכתב על ידי , 3/9/2018 05:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





29,456
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא',ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א',ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ