לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מורדות הרים


כינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2018


אני נלחמת. 

השמיים עדיי, אני נלחמת נאבקת בידיים מדממות ועיניים מסונוורות אני נלחמת בשביל להישאר  

נלחמת בדמעות כל שעות היום. שלא ייפלו, שלא תימלט מעיני איזו דמעה סוררת. אני נלחמת לתפקד, קמה בכל בוקר ומשמשת פונקציה בחברה. אני נלחמת על העתיד וממשיכה לרקום תכניות ולקדם ולהתקדם אני נלחמת אני נלחמת אני נלחמת לא לאבד. 

אבל זה כל כך קשה. המועקה הזו היא כבדה יותר משאני מסוגלת לשאת וזו נפילה מתמשכת ואני כבר איבדתי כל רצון להיאחז או להיתפס אני באמת רק רוצה שייגמר כי אני לא יכולה יותר אני לא יכולה יותר להילחם אני לא יכולה יותר לשאת את החיים לשאת את המוות.

אני אוחזת את ההגה בעוצמה ומפרקי האצבעות כבר לבנים ואני לוחצת על הגז וממהרת להסיר את הרגל מהדוושה כי אני נלחמת ונלחמת כדי שהם לא יידעו כדי שהם לא יסבלו. האירוניה 

אני חושבת שאני קרובה לסוף יותר מתמיד 

אני חושבת שזוהי צרחה אחרונה בטרם אשתתק 

נכתב על ידי , 27/5/2018 19:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של זורי ב-27/5/2018 20:28
 



על שולחן הניתוחים


זה מרגיש כאילו 


הם קילפו לי את העור מעל שולחן הניתוחים, תחת אור ניאון צורב. 


זה מרגיש כאילו הם מחטטים עם סכינים בתוך הבשר החשוף, מביטים באיפוק לנוכח הגידולים והזוהמה שמצאו ומתלחששים בידענות מעל הראש שלי הראש הער והמודע. 


"תמשיכו" אני אומרת. תמשיכו לחטט ולחתוך ולפצוע והשאירו אותי שם להירקב בתוך שלוליות הדם שלי. כי רק ככה אני יודעת, רק ככה אני מסוגלת. החרא חייב לצוף, המערכת מטבעה להתבלגן ולהסתבך כמו עשן כמו מערבולת. קחו את גופי את נפשי את תודעתי והשתעשעו בה כראות עיניכם, ואני אמשיך לגנוח מעונג מאולץ ואספר לכם כמה שהכל נעים וטוב. כי רק ככה ותמיד בסוף ככה


 


העצם תקועה לי בגרון ואני משתנקת. זה כל כך מעייף ואני לא בטוחה  מה אני הכי צריכה כרגע, אולי רק לחזור לנשום שוב. 

נכתב על ידי , 25/5/2018 14:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שקט כאן.

סף דלתי יתום מאורח, אין ולו רוח שתדפוק על החלון.

הכל שקט הלילה, והסערה מפעפעת.היא בוערת בתחתית השכבות ואני יכולה לשמוע אותה מכחכחת בגרונה כמו מתכוננת לצרחות נוספות.

האוויר מתוח, השניות שחולפות לא מפחיתות את הדריכות. הן זולגות וזולגות להן מרכיבות באיטיות דקות ושעות והנצח שתחום בסיבובים של שתים עשרה נקודות הוא מביט בי בשיעמום. המזדרון ארוך ואפור ואני מהלכת לאורכו בצעדים כבדים. יש הרבה רעש בחוץ ובפנים דממה. איזה פער. איזה חבל.

יש משהו טרגי ויפהפייה באבדון ואני מחייכת לעצמי ואף אחד לא רואה ולא שומע כי מי מסוגל לראות ולשמוע? אז יש לי אותי בחדר ואני בשלבי ריקבון מתקדמים ואולי נצח יעבור בעוד השלמת המחוג את צירו ובנתיים התולעים ימשיכו לאכול ולכרסם לשובע, רק שיגיעו כבר ללב וייגמרו אותו כי זה המקום שהכי כואב. 

נכתב על ידי , 23/5/2018 21:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Guru ב-24/5/2018 09:54
 



לדף הבא
דפים:  

29,065
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא',ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א',ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ