לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פשוט חיי

אני שופכת, בלי סינונים או התלבטויות. נראה מה ההרפתקה של חיי תביא לי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

5/2018


אז וואו...

האמת שהרבה קרה בזמן שלא כתבתי. אבל בניהם, יש לי עבודה!

אכלתי במסעדה עם אבי, ובזמן שהייתי שם שאלתי בדרך אגב אם הם צריכים עובדים (כן, אני שואלת בדרך אגב כל מקום שאני נמצאת בו אם הם 

צריכים עובדים) והם אמרו שכן. אמרתי להם שאני קטנה אבל הם אמרו שזה בסדר... אז בום בום בום! חודש אחרי ראיון עם מלצרית,

בום! ראיון עם בעלת העסק. בום! זמן ניסיון, בום! משמרת ראשונה.

היה לי ממש כיף, עובדת בטירוף. מרגישה בכל צעד שאני עושה משהו לעתיד שלי. 

משקיעה ומתקדמת, עושה משהו לחיים שלי... עסוקה. 

כן, אני מלצרית.

אבל האמת שממש מתגעגעת לאנשים, לחברה. מחר משמרת שניה ביום ירושלים ואין לי תוכניות וזה מבאס

כי זה לא חדש. האמת שלא התכוונתי להיות כזאת מבאסת אבל אני בבאסה. ממש שמחה שאני עובדת אבל כבר כמה זמן?

אני מבינה שאני צריכה ליצור מציאות ולא לחכות שיפעלו בשבילי וככה אני עושה במשך כבר יותר מחצי שנה.

אבל אני כבר מרגישה שאני לא שווה את זה יותר... למרות שאני יודעת שאני כן, שירדפו אחרי. שירצו אותי. בזכות האישיות שלי

כי אני חסרה אם אני לא שם. סתם.... קצת בבאסה 

נכתב על ידי tori_sharon , 12/5/2018 20:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לימודים חלק 3


עדיין איתי? ארוך הא? ואני משאירה חלקים ענקיים בחוץ. מנסה לכווץ את רוב חיי לתוך קטעים מתומצתים

כשבעצם כל דבר משפיע על השני והרביעי והחמישי.... וגם בחזרה לראשון

כיתה ז בית ספר חדש, אמרתי די. אני לוקחת את עצמי בידיים ומתייצבת דוגרי מול עצמי ומול העולם עם אמת.

אני רוצה להצליח, רוצה לגדול ולהיות בנאדם טוב, ואני מסוגלת.

תחילת כיתה ז? פצצה, באמת שהייתי חננה למופת בכל מובן מדהים של המילה.

מאיות במבחנים, השתתפות ודעה בשיעורים, חברה טובה ומשכילה גם כן. הייתי פתוחה ואמיתית עם המורים והם ראו את הרצון שלי לטוב

אז הם גם אהבו אותי. אבל ההגעה? אעה... אחלה! קצת מפספסת יותר מפעם בחודש אבל זה בסדר, הכל טוב.

סוף כיתה ז? כבר התחיל להיות זוועה, כי שינוי? זה משהו שמאוד קשה לעשות בבום. 

זה לא היה רק להגיע ללימודים, זה היה לשנות את כל מציאות חיי מהחלק הכי קטן של החיים שלי ללמידה חדשה של דברים יותר רציניים.

כיתה ח התחיל גם לא משהו, אבל אני בנאדם עם מלא תקווה, אז היו קצת טירטורים אבל החזקתי מעמד עד הרביעית-משם ספירלה כלפי מטה.

אבל יש לי פוטנציאל ואמונה ורצון, ככה שלמרות סוף שנה לא משהו במובן ה"חפיף" של המילה קיבלו אותי לאולפנה טובה, טובה מאוד.

וגם לשם נכנסתי עם תקווה אבל זה היה נורא. 

בנות באו למקום הזה עם בסיס בנוי. בנות באות עם הליכה לישון בצורה קלה, הרי לישון. מה הבעיה? אכילה, שתיה, הגעה... פשוט מציאות

שאני לא יודעת למה הייתה בשבילי בלתי נתפסת. אני לא אומרת שאין עוד אנשים שקשה להם מהבחינה הזו אבל באולפנה הזו הייתה מטרה להתחיל לענות על שאלות שהיו לבנות.

עד עכשיו הבנות הקשיבו לחוקים, ועושות אותם כטבע שני-עכשיו הם רוצות לברר למה? למה לעשות אותם?

ואני כבר עברתי את השלב של הלמה, היה לי מובן אחרי מסע של בירורים, הרפתקאות ונפילות ןיכלתי לענות על הרבה מהשאלות שם.

חכם שומע פעמיים, ואין לי בעיה אפילו יותר! אבל הייתי צריכה את האיך. האיך הפשוט בלי חשבון ובלי מקום לתירוץ ועם הרבה הרבה השגחה.

כמו ילד בן שלוש, אומרים לו ללכת לצחצח שיניים-הוא הולך. ואם לא? מכריחים ו"מאלפים" אותו עד שזה נהיה טבע שני, אחר כך מחנכים

ומסבירים ומעמיקים מדוע ולה זה שווה. מבינים את הבעיה? 

ובאמת שניסיתי, התסכול המטורף הזה שאת רוצה בטירוף, בטירוף! כל יום עם תקווה מחודשת, ולא משנה איזה משברים את עוברת את מעודדת את עצמך שוב ושוב אבל איכשהו? עם כל הטוב, את עדיין לא מצליחה.

ובסוף, יצא שאני פשוט לא באה, בהתחלה לא הבנתי מה הבעיה ועכשיו שכן (יש!) אנחנו מחפשים מקום.

מקום שיכיל ויקיף, יתן לי את האילוף הזה אבל לא במקל, גם עם גזר. ולמרות זאת ברמה לימודית גבוהה, עם אומנות, ודיבור רציני, קליטה ומרחב להבנה-כןכן, יחד עם כל הנוקשות חייבים עם מרחב להבנה.

שאלות מישהו? :)

נכתב על ידי tori_sharon , 5/5/2018 22:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למודים חלק 2


אז כיתה ט, 

התחלה חדשה. התחלה חדשה ממה?

חזרה להיסטוריה... זיכרון מוקדם-יום ראשון לגן חובה, אני מטפסת מעל הגדר שהקיף את הגן ורצה הביתה בכל כוחי.

אנחנו גרים במקום קטן, כך שזה לא היה מסוכן. למה ברחתי? אני לא זוכרת... אבל אני כן זוכרת שאמא קנתה לי ביצת הפתעה של קינדר

ולקחה אותי חזרה לגן. מאז אני זוכרת איך שאף פעם לא הייתי מגיעה בזמן לגן, הייתי צריכה להיות שם עד השעה שמונה? זה אף פעם לא קרה.

ואיזה בעיות עשיתי לאמא המסכנה שלי... מנסה לארגן עוד שני צוציקים מתחתי ולרוץ בעצמה בזמן לעבודה אבל פשוט לא אהבתי ללכת,

המורה הייתה מתוקה ברמות, הילדות? אדירות, ואני הייתי חברותית ויצירתית בטירוף. הילדה האמריקאית היפהפיה והמתוקתקת.

הייתי ממציאה סיפורים, על העבר שלי, העולם סביבי, והאמינו לי! כי קצת האמנתי בסיפורים שלי בעצמי. הקסם היה מסביבי,

 שלטתי במזג האוויר... הייתי נסיכה, היה לי כוכב ביד שניתן לי מתנה. שיקרתי שוב ושוב כדי לייצר לעצמי מציאות אחרת.

כי כן, היה לי קשה להיות ילדה חדשה וקצת מוזרה. 

אז חזרה ללימודים, לקצר תקופה ארוכה (בשבילי) עם הרבה סיפורים ומקרים התחלתי יסודי עם תקווה ורצון להצלחה,

ובגלל שהייתי חכמה היה לי קל וכיף. לימודים זה מדהים! למרות זאת הייתה לי בעיה עם המסגרת. נהייתי יותר ויותר גרועה בעניין של הגעה בזמן, 

או הגעה בכלל!

היו קטעים שהתחלתי להיות חולה. לפעמים באמת, לפעמים בשקר. אבל הרבה. רק כדי לא להגיע.

ובאמת שהיה לי טוב, אנשים מסביבי הם מדהימים. 

בכיתה ו כבר היה ממש גרוע, לא הייתי מגיעה בקלות יותר משבוע. זוכרת אפילו חודש שהייתי "און אוף" הרבה פעמים.

ולאורך כל הדרך ניסו לעזור לי עם טבלאות ופרסים קטנים. יחס עדין, או תקיף... שום דבר לא עזר. 

גם הייתי נורא עצמאית, ולא כל כך רציתי להקשיב. לא בהכרח ממרדנות, פשוט כי עשיתי כל כך הרבה לבד, שהיה לי קשה הרעיון

שעכשיו יתחילו להגיד לי מה לעשות. 

 

נכתב על ידי tori_sharon , 5/5/2018 21:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  tori_sharon

גיל: 16




הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtori_sharon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tori_sharon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ