לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

עוד


עשן עשן ואין אש.

נגמר לי קצת מהברייקפסט. יותר מדי ערסים. אתמול זה הרגיש כמו חפלה בקלרה. נדדנו לספוטניק והיה דווקא בסדר, החזיר לי את האמון התקליטן הנחמד שסימפל טכנו וריהאנה. אני צריך להתרגל לעובדה שהריח הטרי והממכר של הגשם התחלף פה לריח חריף של שתן ואשפה שעומדת ומסריחה ברחובות. 

היא צחקה על האף הנשרי שלי ואני צחקתי על הגבות שלה, למרות שככל שהסתכלתי עליהן הבנתי שהן מבין הדברים שהכי עשו לי את זה בתווי פנייה. מעניין אם גם אצלה זה התרחש ככה. הרגשתי שהלילה לא אצליח לתפקד, שאין לי שום חשק בעליל. בקטע מוזר חששתי ממצב אינטימי איתה. אבל הגוף לא שואל את המוח שלי יותר מדי שאלות, אני בריא והכל עובד ולכן דברים קרו. התקשתי להירדם על המזרן הקשה שלה. הגעתי לשיעור עם אותם הבגדים, נסיתי לתפוס כיסא רחוק, שלא יריחו את העשן והסיגריות שנדבקו לכל חלק בבגדים לשיער ולעור שלי. 

אני מנסה להאט את הקצב, אבל אני חושב שהתמכרתי לתחושה חדשה. אולי העובדה שאני הולך לטחון עבודה בסופש מניעה אותי לנצל כל לילה חופשי שיש לי. 

נכתב על ידי , 15/11/2018 21:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבזק


ישבנו בבר על הרחוב והסתכלנו על המסות של האנשים שרצים מקצה לקצה. זה הרגיש לי קצת כמו יום כיפור. איזו עיר משוגעת שחיה בתוך השיגעון של עצמה, כועסת על דברים שקיימים רק בתוכה וחוגגת חיים שקיימים רק בתוך מחוזותיה. חלקנו שולחן עם חבורת בנות שנראו משועשעות, בעיקר מהגברים שהשתתפו במירוץ, והתחילו לדרג גברים שחלפו על פניהם עם עיניים פקוחות וחדורות מטרה. לא יכלתי שלא לפלוט צחוק שאחת מהן נתקעה במבטה על הישבן של גברבר צעיר שחלף מהר. היא הסתכלה עליי והסמיקה. לאחר כמה רגעים היא ביקשה מצית והתחלנו לשוחח. מפה לשם מסתבר שהבחורה השקטה בחבורה שלה, שישבה בקצה השולחן, פגשה אותי בהודו באיזו עיר קטנה בצפון. היא התעקשה שהיא מכירה אותי מאיפושהו. ואז אמרה שלא זיהתה אותי בלי הזקן הגדול שהיה לי אז, אבל כשהיא הזכירה לי מאיפה אני מכיר אותה, חזרנו לאותו רגע נחמד.

אני בדיוק חזרתי עם שותף שהיה לי באותו הזמן לאותה עיר אחריי שבועיים בכמה כפרים קטנים, כדי לסמס למשפחות שהכל בסדר ולתכנן קצת קדימה. נכנסנו לחנות מוצרי חשמל שבחור צעיר ניהל, הוא אהב מאוד מוזיקת ראפ ושחורה, ולי היה אייפד שלם בכל הטוב שהוא רק יכל לדמיין. מהר מאוד התחברנו והוא נתן לי להשתמש בווייפיי שלו בחינם בתמורה. לקראת שקיעה נכנסו לחנות שתי בחורות מלאות באבק דרכים בעיניים כבויות. נראה שעבר עליהן יום קשה והן ניסו לתפוס מרחק אחת מהשנייה. הסתכלתי עליה והיא עליי לכמה שניות, כמו שבדרך כלל קורה בין ישראלים שמזהים תווי פנים של דוברי עברית, ואז היא שאלה אם יש כאן אינטרנט. אמרתי שכן והיא מיהרה להתקשר לאמא שלה. אחרי שיחת טלפון מקוטעת בוואצאפ שהשאירה אותה יותר שבורה ממה שהייתה היא שקעה בסמסים ובדמעות. התיישבתי לצידה והצעתי לה ולחברה שלה לבוא לשתות איתנו תה לא רחוק. היא אמרה שאין לה הרבה זמן כי הם תכף ממשיכים בג'יפ. והיא מצטערת על הרגע שהיא בחרה לעשות את הטרק הזה בטיול מאורגן כזה דחוס ולחוץ בג'יפ. נסיתי לשכנע אותה לרדת מזה, ולהצטרף אליי. לשלם את היתרה ולעשות את שארית הטרק בטרמפים איתנו. לא אשכח את הניצוץ בעיניים שלה, כמה היא רצתה באמת ובתמים לסמוך על אדם שהכירה רק לכמה דקות ולתת בו את כל אמונה, אבל לא באמת יכלה. כי הטיסה שלה לארץ תצא בעוד שבועיים, והכל כבר מתוכנן עד הפרט האחרון. ואפילו לא טרחנו להחליף פרטים. אבל חיבקתי אותה והחזקתי לה את היד ואני חושב שזה הקליק הכי מהיר שהיה לי עם בנאדם עד אז. הרגשתי שיכלה להיות שם חברות מאוד טובה. והיא נעלמה מהחנות. אחרי שבוע היא נעלמה ממחשבותיי והפסקתי לחשוב עלייה.

ואז אתמול בערב זה חזר והציף אותי. ואמרתי לה ששבוע שלם התהלכתי עם התמונה הזו בראש של הבחורה היפה שבכתה לי על הכתף אחרי חמש דקות של היכרות. והעיניים שלה התחילו לנצנץ שוב, כמו באותו רגע שזכרתי אותה. והיא נראתה כמעט אותו הדבר, רק שבטח עברו עלייה חיים רבים מאז אותו יום לפני כמעט 3 שנים. סיפרתי לה מה המשכתי לראות באותו טרק והתענייתי בחוויות שלה. והיא סיפרה לי שכשהיא נחתה בארץ אחת החוויות הראשונות שהיא חלקה עם חברות טובות שלה היה אותו יום בחנות החשמל בעיירה הקטנה בהודו. 

החלפנו טלפונים ונפרדנו בחיבוק ארוך. 

 

נכתב על ידי , 14/11/2018 20:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אופוריה


ויש רגעים שהמסך האפור מתמסמס ואני שמח ורוצה שהשמחה שלי תדביק גם אנשים אחרים

ואז אני נזכר בזורבה היווני ומנסה להיות כמה שיותר כמותו. שזה אומר לקום ולעשות מעשה, לא למחוא כפיים מהפינה. 

לתפוס את הזרקור ולכוון אותו על עצמי, לטוב ולרע. כי בני אדם צריכים דוגמא אישית כדי להשתטות בעצמם ולעיתים אין לי שום בעיה להיות הראשון שמחליק מול כולם, זה שנופלים לו המכנסיים ורואים לו את הבוקסר עם הלבבות. 

ולפעמים אני נתקל בקיר כזה של חוסר רצון לקחת קצת מן השמחה הטהורה והנאיבית שלי וזה גורם לעין שלי לקפוץ ללא רצוני. אנשים כאלה אני מוחק מיד. אז ניערתי את ד' והוא נדבק בעצמו. אבל העיניים שלו עדיין חיפשו הובלה אז לקחתי פיקוד ונטמעתי בין קבוצת אנשים שלא דיברתי איתם במשך כל הלימודים. הוא עשה בעקבותי את אותו המהלך בקבוצה אחרת. במהרה איחדנו בין שני הקבוצות. והלכתי להרים לכולם צייסרים. ובינתיים הם העבירו שני ג'וינטים אחד לכל כיוון במעגל. ושהתיישבתי לקחתי את שניהם וטחבתי אחד בכל מרווח בין אצבעות הידיים, שילבתי את שתי הכפות והנחתי על הפה, כמו שלימד אותי הבחור ששכחתי את שמו מהגסט האוס בשבוע השני שלי בהודו. שאפתי ארוכות והרחקתי את כפות הידיים. עננה גדולה הוצאתי מתוך הפה. העיניים שלי עיקצצו. הרמתי עם כולם צייסר ובתוך כמה רגעים לאחר מכן כבר הייתי ברקיע אחר. וכל הערב רציתי מוזיקה, רציתי לרקוד, רציתי ליילל אל הירח המלא בדיוק כמו זורבה שקיפץ בין הסלעים על החוף בים האגאי. 

ובאותם רגעים מאסתי בלהיות "מפעיל השמחות" והתכנסתי בתוך עצמי. נתתי למחשבות לצוף בנהר האינסופי ודגתי את המובחרות ביניהן, מתענג עליהן ומחייך לעצמי. ובמזל הצחוק שפרץ מתוכי הגיע בתיזמון טוב לסיפור מצחיק שאחד מהיושבים סיפר. נהייתי אדום מרוב צחוק. ואם יישאלו אותי מהי ההגדרה לאושר, זה כנראה היה אחד מהם. 

אנחנו לא צריכים הרבה, באמת שלא.

 

נכתב על ידי , 12/11/2018 20:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 25





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGrinko אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Grinko ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ