לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm a fountain of blood in the shape of a girl


Avatarכינוי:  טיפשונת עם בלוג

גיל: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019


לא הייתי ולא אהיה מצולמת בתמונות מחזור של סוף כיתה י"ב בבית ספר אלטיסטי בתל אביב (וזה היה המסלול שלי, בעצם)- מערכת החינוך בישראל הקטנה בעטה בי במכוון או לא במכוון מכל מסגרת חינוכית שהייתי בה. גם בחינוך הממלכתי וגם בחינוך המיוחד. זה מדכא, מעצבן, ובשורה התחתונה מעורר בי קנאה להתבונן מהצד על בוגרי התיכון בשכבת גילי שזה מכבר עם תעודת בגרות מלאה, מדים וכומתה ותלם שמתחילה בצורה כביכול נורמטיבית, כשבינתיים אני עסוקה רוב הזמן במאמצים לאחות את השברים שהופיעו במהלך השנים ולהתמודד עם תהפוכות נפש שלי ושל אחרים, סוחבת על גבי את הכאב והמרירות שלי ושל הסביבה הקרובה שלי (בפרט של המשפחה שלי), ובאופן אוטומטי כמעט אני מגיעה למקום של רגשי נחיתות ורחמים עצמיים על גורלי המר ו"אובדן" או "פספוס" הנעורים שלי (כפי שאבא שלי כל כך אוהב להגיד). אני אשמח להשתחרר מהמקום המתמסכן הזה אבל נראה כאילו עוד לא מיציתי אותו. אין פה נקודה. סתם ככה החלטתי לקטר.


 


אבל האמת שהכל בסדר וכמעט תמיד אני נוטה להניח שכשדברים מסתדרים מדובר במצב רוח קיצוני שאני שרויה בו שמתקשר בדרך כזאת או אחרת למצב נפשי רעוע, והפעם אני מטילה ספק גדול בתיאוריה הזאת. שום היפו-מאניה או אופוריה חריגה או תקופתית, ואני לא יודעת איך לעכל את זה. איך חיים בלי דיכאון?

נכתב על ידי טיפשונת עם בלוג , 8/10/2019 19:33  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,992
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפשונת עם בלוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפשונת עם בלוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ