לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

28




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

9/2019

journal #5


פספסתי 3 בדרך

מתוכם ערב אחד הקלטתי לעצמי וידאו קטן בפלאפון

 

אני אחרי החתונה של עידו מהמשפחה

היום התחיל בנעימים ובנסיעה לחתונה הכל התחרבן

איך יכול להיות שהכל מתחרבן ככה?

הייתה לנו שיחה באוטו על עישון ועל התמכרויות

ואני אמרתי לליאור משהו על זה שגם אם אני לוקחת פה ושם שכטה זה לא אומר שאני מעשנת

כי הוא אמר שהוא סגר לעצמו את האופציה 

ואמרתי בסדר אבל זה כי אתה נגמלת

וחוץ מזה דיברנו על וויד

ואמא שלי תרמה מהתפישה שלה

ואמרה- כן אבל למי שיש אופי התמכרותי, או מי שהיה מכור, בגלל זה הוא צריך מאוד להימנע

אבל מי שלא היה מכור , זה שמעשן פעם בכמה חודשים לא אומר כלום

קיצר נהייתה שיחה מאוד אינטנס

ליאור היה אינטנס

אמרתי לו שזה שיש אמת אחת מבחינתו לא אומר שהיא תקפה גם לאחרים

זה שבשבילו זאת האמת לא אומר שזה נכון לכולם

הוא אמר שסליפרי סלופ זה מונח שהמציאו כי הוא נכון לכולם

הוא אמר שצריך להגדיר לעצמך כדי להיות בקשב

אמרתי לו שלא צריכה להיות לי אותה הגדרה לעצמי שהוא צריך כדי שאני אהיה בקשב לעצמי

הגענו לחתונה

והוא היה כולו עצבני

וגם אני

ואז הוא ממש היה עצבני ולא היה יכול לשחרר את זה והמשיך להסביר לי

ואמרתי לו שלא ניכנס לזה עכשיו ושפשוט נדבר על זה אחרכך

והוא אמר אין לי כוח להגיד עכשיו שלום לאנשים אני לא יכול אני מתוח

ואני אמרתי טוב אז תנוח או משהו והלכתי להגיד שלום לאנשים

וחשבתי לעצמי מה זה אין לי כוח להגיד שלום לאנשים

תתגבר על עצמך

ותגיד שלום לאנשים

הוא אמר לי שאני ואמא שלי התנפלנו עליו

אמרתי לו שזה לא נכון

שגם הוא היה מאוד .. בוא נאמר.. לא רוצה להגיד תוקפני

אבל כמו שהוא אומר שאנחנו "התנפלנו" עליו, אז גם הוא התנפל

וגם אמא שלי הייתה ממש בסדר היא ממש סתם דיברה בשקט

הוא אמר לי אתן שתיכן הייתן עצבניות כשנכנסנו לאוטו אני הייתי במצברוח טוב

הנה זה הדבר המאשים הזה

ואז בקיצור איזה שעה בחתונה הוא היה בצד בהתחלה ואז הוא נעלם

ואחרי איזה חצי שעה או יותר שלחתי לו הודעה איפה הוא והוא התחיל לסמס לי הודעות ארוכות כל מה שעל לבו

ןאמרתי לו זה לא מתאים עכשיו שתסמס לי כל מה שאתה מרגיש אני לא הולכת להסתמס איתך על זה, פשוט תירגע ותבוא לפה

זה לא ייאמן שכל זה היה

 

ובקיצור

אחרי שעה שהוא היה אי שם

הוא הגיע

 

והיה סתם, בסדר,

לא כייף

לא כלום

 

חשבתי על הקטע עם השבט

השבט של המדוכאים

או משהו כזה

שאני נשארת איתם

כמו עם אמא

כדי לא להשאיר אותה מאחור

כי היא השבט שלי

 

וחשבתי על זה שחתונות משפחתיות זה שיקוף מעולה לזה כי תמיד עצוב לי שאני רוקדת והיא לא רוקדת

והפעם אמרתי טוב יופי אני גמורה וחולה הפעם אני לא ארקוד

אני אהיה איתה

ואפילו לא חשבתי על זה ש- הנה זה טוב כשאני לא בטוב כי כשאני לא בטוב אני יכולה להיות איתה ושהיא לא תהיה לבד.

 

וחשבתי על זה שלפעמים אני מרגישה שגם ליאור משאיר אותי בשבט של המדוכאים ובגלל זה הרבה פעמים אני מרגישה שהוא לא טוב לי/ שאנחנו לא טובים אחד לשנייה.

זה מעניין.

זה מעניין למה אחננו בוחרים בני זוג ככה אבל חברים אנחנו לא. דווקא החברים הכי טובים שלי הם מאוד מרימים ומשמחים. 

אז למה בן זוג אנחנו בוחרים כמו הורה וחברים טובים לא?

 

ואז אמרתי לעצמי אולי זה לא נכון אולי ליאור לא משאיר אותי בשבט הזה

אולי אני יכולה לשנות בעצמי משהו בדינמיקה כדי שלא יהיה השבט הזה

אבל אני חושבת על כל הפעמים שהוא צריך אותי למשל עם המשפחה שהוא לא מרגיש בנוח אז אני צריכה להיות איתו

ובעצם לא מרגישה בנוח להיות חופשייה ולהיות בשלי בעולם

וכשהוא מבואס

הוא מתלונן המון

הוא לא שם לב

ואני חושבת לעצמי

אוקיי הוא סובל עוברים עליו דברים באמת מבאסים

אבל הוא לא מפסיק

ואז כשנעים

ודווקא יש מצברוח נחמד ורואים איזה משהו בטלויזיה

אז פתאום הוא אומר משפט- וואו כל החיים אני אתגעגע לנעורים שלי.

ואני חושבת לעצמי וואו.. אין רגע של שקט אין רגע של לא להתבאס על משהו...

וזה נכון שגם לי יש איזו נטייה כזאת

בגלל ההישארות שלי בשבט העצוב

אז אני גם נוטה לשם

אבל אני מאוד מנסה שלא

ואני גם המון פעמים לא שם

אבל 

אני גם רוצה מישהו

שלא ייקח אותי לשם כל פעם שאני לא שם

כאילו

כל פעם שאני מנסה להתמסר

שבועיים כבר שאני בחרתי

בי

ובו

וזה נעים

ואז משהו מפחיד אותי

וכן היו לנו ריבים קטנים או רגעים מעצבנים בשבועיים האלה

אבל התייחסתי אליהם כ- רגעים מעצבנים

ולא כמשהו הרה גורל

אבל אז אני רואה את הדברים האלה

ואני חושבת

זה

זה-

זה כן הרה גורל.

כי זה משהו שאומר שאני בוחרת מישהו שגם משאיר אותי בשבט

שגם איתו ההרגשה היא שלא יכולה להשאיר אותו לבד.

והאם זו פשוט ההרגשה האוטומטית שלי והיא לא בהכרח משהו שהוא מעורר בי?

אולי.

למרות שאני מרגישה שהוא יש בו המון דברים שהם טריגר מטורף לזה.

 

ואז אנחנו נוסעים באוטו חזרה והוא מתנמנם מאחורה ואמא שלי לא מפסיקה להגיד לי, אז תשתי תה כשתגיעי הביתה, אז טוב שיש לך מרק, אז אל תשתי היום יותר מדי, אז תשני בצהריים? או רק תנוחי? אבל אל תלכי לישון מאוחר מדי.

ואני חושבת לעצמי- תני לי לדאוג לעצמי

ואני יודעת שזה הכל מאהבה ודאגה

אבל זה גם

בלתי אפשרי

 

וכל הדינמיקות הלא בריאות והמחרפנות האלה

ואני רוצה פשוט להשתחרר מכולן

 

ובאמת רק להעביר את הזמן עם חברים

כמו פשוט ללכת לאסתי עכשיו ולהתפנן אצלה ולשתות אצלה ולנוח ולהרגיש את ערב יום שישי השקט שנופל על העיר ועדיין יש אור והשמש לאט לאט שוקעת ויש רוח נעימה.

ולא להרגיש את הכבדות האיומה הזאת על הלב ואת הדיכאון ואת כמה שלא נעים לי להיות ליד ליאור עכשיו.

שהוא בכלל נשכב במיטה כשהגענו הביתה

אתה הולך לישון?

לא אני נח.

אבל אני יודעת שהוא נרדם

ויש בזה משהו כלכך מדכא.

וחשבתי על כל הפעמים שהייתי צריכה לתחזק ולנהל ולדאוג שהכל בסדר.

ולסמס ולראות איפה הוא.

וחשבתי על זה שלא בא לי את זה.

בא לי בנאדם שפשוט נעים לו עם עצמו.

ושהוא לא צריך אותי.

ושהוא לא במשבר.

ושאני יכולה להיות חופשייה בנעימים

וחופשייה לידו

ובנעימים איתו.

ושתהיה לנו חברות נעימה ואוהבת

אבל לא איזו תלות מוזרה.

 

ואני מנסה

אני מנסה כל השבועות האלה להתמקד רק בטוב ובכמה הוא טוב ולראות את זה.

והוא באמת טוב.

אבל אז אני חולה ואני רוצה שהוא ידאג לי ויטפל בי.

ובסדר הוא היה בירושלים לא היה לו מתי ואיך לדאוג לי.

אבל כאילו

אני רוצה גבר

שידאג לי

שידאג לעצמו.

לא יודעת אין לי מושג.

 

פשוט עכשיו אני לא מרגישה בטוב עם היחסים שלנו.

ואני לא יודעת איך  להרגיש בטוב ואיך להתבונן על זה מנקודת מבט אחרת כדי להגיד - אוקיי יופי.

 

אני לא יודעת כרגע.

זה כל מה שיש לי לומר.

אני אנמנם קצת גם, פה על הספה.

לא בא לי לידו.

ואנחנו נוסעים באוטו חזרה ואני רק חושבת איזה אנרגיה כבדה האנרגיה המשותפת שלו ושלי.

 

אוף.

כבד לי הלב ממש.

 

וכבד לי ועצוב לי מחשבות על אבא ועל מלא דברים.

ואני לא משתפת אף אחד.

ואני כועסת.

ועצובה.

 

לא יודעת.

הכל פתאום צף.

עם החום והמחלה המזדיינת הזאת.

כנראה היה צריך להציף קצת דברים.

 

יאללה, אני אעצום פה קצת עיניים.

ביי.

 

17:51

נכתב על ידי HADY_yaya , 13/9/2019 16:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  HADY_yaya




הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHADY_yaya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על HADY_yaya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ