לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

28




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2019

יום חמישי, 16:59. מחר ליל הסדר. אני כבר בת 29. לא מצליחה להתעורר בבקרים.


העייפות הזאת היא מאוד קשה.

אמא שלי תמיד מגיבה לזה שאני לא מתעוררת בבוקר כ- 

טוב, כשאין למה לקום זה יותר קשה לקום.

אבל לפעמים יש לי דברים לקום.

או,  לפעמים אני מכוונת-

אני רוצה לקום בבוקר כדי לעשות את המשימה הזאת.

למשל הבוקר הייתה לי משימה לראות את הסרט האיטלקי כדי לעבור על התרגום, ואז ללכת לפגישה בבנק ב11:20.

בסוף בקושי התעוררתי ב9 וחצי ואז ליאור הציע לי לתת לו חיבוק במיטה ואז נתתי לו חיבוק וכבר נרדמתי עד 11.

אני כלכך עייפה בבקרים.

אני בכלל,

בחלום, הייתי רוצה להתעורר ב6 וחצי בבוקר (אפילו קודם, אבל אני מנסה להיות "קצת ריאלית", למרות שבמצב שלי גם 6 וחצי זה לא ריאלי)

בקיצור

הייתי רוצה לקום ממש מוקדם

לעשות לפחות חצי שעה יוגה אם לא יותר

לשתות מים

לעשות מדיטציה או איזה ויזואליזציה (מצחיק אותי לתרגם את זה ככה.)

ואז להתחיל את היום שלי והמשימות שלי וכו'.

 

שבוע שעבר כשהייתי כלכך עייפה והיו לי מצבי רוח כל הזמן. ליאור אמר שאולי העייפות והרצון לישון, זה קשור למצב נפשי.

כלומר, הוא קורא לזה דיכאון

אבל לי מאוד מוזר להשתמש במילה הזאת,

דיכאון,

כמשהו שקורה פתאום לכמה ימים - אני בדיכאון כמה ימים.

מרגיש לי מוזר.

זו מרגישה לי מילה מאוד גדולה דיכאון.

ואולי אני כן חוויתי את התחושות האלה.

אפשר לומר שבכל התקופה וההתמודדות עם אבא הייתי בדיכאון, ואז בהחלט כשהפסקתי לדבר איתו אז זה נהיה הרבה יותר קיצוני וחזק לתקופה של חודש-חודשיים שבאמת לא הייתי מסוגלת להזיז את עצמי והרגשתי רע כל הזמן וללא ספק זה היה דיכאון.

אבל סתם למצבי רוח או קושי.. לקרוא דיכאון..

הייתי קוראת לזה דכדוך. תכלס. חח.

או

וובכן..

זו ללא ספק תקופה מאתגרת.

תקופה של כמה שנים.

ויכול להיות ש,

it's taking it's toll.

 

יש המון פחד.

פחד אינסופי.

פחד וחוסר מעש.

חוסר מוטיבציה.

חוסר רצון לחיות.. כלומר יש גם המון רצון לחיות.

אבל גם המון..

תחושה של אכזבה..

תחושה של אכזבה מהחיים ומעצמי.

וזה די מוזר להרגיש ככה בגיל כזה.

ואני מבינה שאני אולי לוקחת השראה גם ממה שאני רואה על אמא שלי

או מאיך שאני תופסת את אמא שלי.

תכלס אמא שלי עשתה הרבה שינויים.

היא עשתה שינוי ענק בהתנהלות שלה בקשר שלנו - דבר שהציל את הקשר שלנו.

אמנם תמיד אהבתי אותה הכי בעולם והיא אותי והיה בינינו קשר נפלא

אבל הוא גם היה חונק מאוד בהמון מובנים

כלומר

יותר נכון

כל מה שהרגשתי ממנה

ואיך שחוויתי אותה תלותית ומדוכאת

כשהרגשתי שאני צריכה לעשות איתה דברים כדי שהיא תעשה משהו

וואו

הנה

הכאב הזה עולה.

הזכרון שלה באיזו חופשת פסח כשאני הייתי בחופשה מהצבא

והיא אמרה לי שיש דברים שהיא רוצה לעשות

ואין לה עם מי לעשות.

כמו ללכת למוזיאון וכאלה.

וזה קטע.

וואו אני בוכה.

כי 

כנראה

שהיא פשוט

הייתה מאוד בדיכאון באותה תקופה.

והתקופה הזאת כנראה חלפה.

כלומר, היא כנראה למדה איך להתמודד ואיך להיות חכמה יותר כלפי עצמה.

ואז גם כלפיי.

אבל בזמנו

זה היה כלכך כואב

כלכך כואב

שהיא אומרת לי דברים כאלה.

ואני מרגישה בו זמנית את האחריות של לדאוג לה ושהיא תהיה שמחה

ובו זמנית את הכאב הגדול העליה

ואת הכעס

את זה שאני לא רוצה להיות מה שמציל אותה

אני לוקחת על עצמי את האחריות הזאת

ושונאת את האחריות הזאת בו זמנית.

 

אז בקיצור.

אימא שלי השתנתה המון.

 

אבל עדיין אני רואה את כל הדברים שהיא לא הצליחה לשנות.

ואני מפחדת ש

אלה הם החיים.

 

 

 

עצרתי לרגע לכתוב.

זה מצחיק.

יש לי חברה בפייסבוק 

היא הציעה לי מזמן חברות

ואישרתי אותה

לא יודעת למה אפילו

ורק בשנה שנתיים האחרונות התחלתי לשים לב למה שהיא מפרסמת בפייסבוק כי היא מפרסמת כל מיני דברים בסגנון שמעניין אותי.

מדיטציות וברוס ליפטון וכו' וכו'.

ואני 

נכתב על ידי HADY_yaya , 18/4/2019 15:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  HADY_yaya




הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHADY_yaya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על HADY_yaya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ