לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

28




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

2/2019

מצברוח!


 התיישבתי בקופי בין שעל olympic - כביש ראשי. זה קטע .

 

רגע בוא נעצור להגיד תודה.

שמתי לי את השיר the only one של הבלאק קיז. זה שיר מעולה. תודה על התה מאצ'ה - האמת שהוא ממש טעים. מפתיע.

אז תודה!

תודה על זה שיצאתי מהבית.

קלטתי פתאום משהו.

הנה, עוד תנודה במצברוח.

בהליכה לכאן מהבית של קלי וג'ף (הליכה של עשר דקות) הקלטתי לעצמי דיבורים וחשבתי על תנודות המצברוח, חשבתי על הימים האחרונים, על ימים מבואסים ואז פתאום על ימים רגועים ונעימים ואז עכשיו שוב ימים שהרגשתי אבודה, פסיבית, מבואסת, עייפה, מאוכזבת, מתוסכלת, עצובה.

והנה התיישבתי פה בבית קפה ואני כבר מרגישה איזו רגיעה.

יכול להיות שזה באמת  פשוט זה שיצאתי מהבית.

חייבת לזכור את זה.

כשאני בבית אני כלכך נתקעת.

אין לי שם מרחב

הכל לוקח לי זמן

ואני לא מצליחה פשוט להתיישב עם עצמי.

לא מרגישה מאה אחוז בנוח, מן הסתם, זה לא הבית שלי.

גם אם אני מאפשרת לעצמי להרגיש בנוח לפעמים אני חוששת שבעצם אני מפריעה קצת או תופסת להם מרחב.

לפעמים הם עוברים ואז מדברים.

קשה להתרכז.

אני עייפה נורא

זה בטח גם המחזור

היה לי שעון לשמונה וחצי והתעוררתי בעשר וחצי-11.

השינה הייתה לא נוחה על המזרן אוויר - יוצא ממנו האוויר בלילה ואני מתעוררת לנפח, ובבוקר אני מתעוררת practically on the floor.

 

יש לי מונולוג להכין להיום , לא למדתי אותו בע"פ, לא עבדתי עליו, לא ניתחתי אותו.

אני אכתוב לה עכשיו שלא אעלה איתו.

זה לא סוף העולם.

התנהלתי לא נכון

הרגשתי רע ונתתי לזה להשתלט עליי.

וזה פשוט מה שקרה.

אז זה מבאס

אבל זה לא סוף העולם - ובעיקר - לא צריך לתת לזה כוח ומשמעות כמו שאני כנראה עושה.

לא צריך לתת לזה את המשמעות הגורלית של:

אני לא חרוצה מספיק.

אני כישלון.

אני לא עובדת מספיק קשה.

אני לא לוקחת אחריות על עצמי ועל החיים שלי.

 

זה לא אומר את כל הדברים האלה!

זה פשוט מה שעשיתי

וזה אולי לא אידיאלי או לא מה שרציתי,

אבל זה מה שיש.

זה מה שקרה, וזה לא חייב להגיד עליי כלום!

זה פשוט מה שקרה.

אלה ימים שעוברים ואלה החיים וזה הכל.

הימים עוברים,

אנחנו המצאנו מה זה יום ראשון ויום שבת ויום חמישי ויום רביעי והגדרנו שבוע וחודש ויום ושנה.

 

עוד דבר ששמתי לב

כשאני עצובה

כשאני מאוכזבת מעצמי על זה שלא עבדתי מספיק,

וליאור נניח אומר לי - בסדר, לא נורא, כולה מונולוג שלא עבדת עליו. אז לכי תעבדי עליו, או שלא.

וזה כל מה שזה.

ממ

מתנגן 

The Breeze  של Dr Dog שאני לא מכירה,

הקול שלו קצת מזכיר לי את הקול של ההוא מווילקו

אבל בכל מקרה

זה שיר יפה.

בקיצור.

שמתי לב.

שברגעים שאני מרגישה שההתבאסות שלי על החוסר פרודקטיביות שלי - היא לא מוצדקת, כלומר אפשר פשוט לשחרר אותה ולהגיד אוקיי לא עבדתי לא נורא מה הלאה מה עכשיו. אני מחזירה לעצמי את הכוח שלי.

אז במקום לעשות את זה אני מחפשת איך להצדיק את המצברוח שלי.

ואז אני חושבת לעצמי - כן אבל עוד דברים כואבים לי.

כואב לי על אבא.

הדבר הזה לא פתור והוא נוכח והוא כואב לי והוא משפיע עליי.

וזה מנגנון מעניין.

להצדיק את הבאסה שלי.

להצדיק

זה כמו

העניין הזה של

attachment לסיפור.

הסיפור שלי - הסיפור העצוב שלי - להיקשר אליו להיצמד אליו ולתת לו להצדיק את כל מה שלא מסתדר בחיים שלי.

במקום 

לא לתת כוח לסיפורים האלה 

לזכור שהם רק סיפורים.

 

אוקיי התעסקתי לרגע בדברים אחרים.

אוי התחיל עוד שיר נחמד.

סיימתי את המאצ'ה.

הרגשתי גם נורא נורא עייפה.

אתמול עשיתי יוגה חמה עם עידו וזה היה דווקא נפלא.

כי לא עשינו ממש כלום.

הייתה מוסיקה חיה, בחור שניגן בגיטרה ושר, בהתחלה זה היה מדהים כשהוא התחיל לשיר אני התחלתי לבכות כי הוא שר משהו יותר שבטי והשתמש בכל מיני תדרים של הקול שלו וגם איזה כלי נגינה מאוד תדרי, ואז הוא התחיל לשיר כל מיני אינדי חח שגם היה חביב, אבל פחות:) וגם לא הצלחתי לשמוע את ההנחיות של המורה.

אבל עדיין

הרגע הראשון היה מדהים

הייתי בחדר חם ונעים

וידעתי שעכשיו אני מטפלת בגוף שלי

וזה היה לי נעים

והמוסיקה הייתה נעימה

ופשוט בכיתי לרגע

מעצב, והכרת תודה , בו זמנית.

בכל אופן

אחרי זה הייתה לי עדיין בחילה ענקית

מהאובר של מקודם

ואולי גם מהחום של היוגה

אבל פשוט יש לי פה בחילות שלא עוברות

אני רוצה גם לנסות לשים לב לאיך שאני אוכלת

לאכול פחות דברים

ולאכול פחות באופן כללי - לא להפציץ את הגוף שלי כמו שאני רגילה

ולאכול לאט

 

וואו

אני כל הזמן רוצה לישון

העיניים שלי נעצמות

בקיצור

זה רק החיים

אי אפשר לשפוט כל הזמן

אי אפשר לתת משמעות להכל

ולהתעצב מהכל

אי אפשר 

חבל

 

עכשיו ליאור אומר לי

תמשיכי לחיות

תמשיכי לזוז ולחיות תוך כדי

גם עם כל מה שעובר עלייך

וזה נכון

למרות שהיו לי רגעים שחשבתי לעצמי הבוקר

אני פשוט רוצה ללכת לישון היום בשמונה ולא לעשות כלום ופשוט לישון טוב הלילה ולהעביר את היום הזה

חשבתי לעצמי

אולי הגוף שלי פשוט ממש מבקש ממני לנוח

ומבקש ממני להתייחס לכל מה שבתוכי

אבל הרי כל מה שבחוץ

מעורר את כל מה שבפנים

ולהיפך

כלומר

הכל

זה מה שבפנים

התגובות שלנו

פתאום התחשק לי לחזור לקרוא בספר על הרוחות

spirit

למרות שהפסקתי לקרוא אותו בניו יורק כשהוא התחיל לדבר על נשמות אבודות ועל נשמות שהמסלול שלהן הולך לאיבוד והן מרגישות שמשהו רע קורא להן, כלומר שקוראים להן לעשות משהו רע

וזה לא רציתי לקרוא חח

במיוחד עם ההגעה לבית של קלי וג'ף

אבל אולי שבוע הבא או משהו

 

בכל אופן..

אי אפשר לתלות את ההתנהגות שלך בתנאים חיצוניים

אני כל הזמן חושבת - כשיהיה לי מרחב משלי

אני אתנהל יותר טוב

נניח בקושי עשיתי פה יוגה כי אין לי ממש איפה

במיוחד עכשיו ששמו לי את המזרן אוויר שתופס את כל החדר 

מקודם דווקא עשיתי קצת מתיחות יוגה כשהיה קצת יותר מרחב

עכשיו אין מרחב

ואני מנסה לעבוד במטבח אבל לא מצליחה

אז אני אומרת לעצמי

טוב

כשיהיה לי מקום משלי

אבל האקטיביות לא באה מאיפה אתה פיזית

זה נכון שסביבה עוזרת

תכלס סביבה עוזרת

אבל האקטיביות שלי, אם כך, צריכה להגיע מ- אני אחליף סביבה כדי להיות פרודקטיבית, בסביבה אחרת

ולא

אני פסיבית כי אני במקום שאין לי בו מרחב

אז-

אם כך-

צאי למרחב משלך

צרי לך מרחב

זו האחריות שלך ואך ורק שלך

ואולי גם האכזבה והתסכול מזה שאני לא עושה את זה

כל זה הופך ללופ אחד גדול של מיש מש של רגשות 

על רגשות

כלומר רגשות על רגשות - אני לא עושה משהו אז אני מרגישה לגבי זה משהו ואז אני מרגישה משהו לגבי זה שאני מרגישה משהו

לא מאפשרת לעצמי להרגיש דברים אז אני כועסת או מאוכזבת

כי אני מרגישה מבואסת ממשהו, ואני חושבת לעצמי, למה אני מבואסת.

בקיצור.

אני קצת לא בפוקוס אבל זה העניין פחות או יותר.

 

על מה אני רוצה להגיד תודה.

על זה שמחר קלי וג'ף נוסעים ואמנם בחמישי אני כבר עוברת לדירה של ליאור ושלי לשלושה שבועות

אבל גם היום מחר כיום שבו יש לי ספייס משלי זה נחמד

ואני אוכל לישון אצלם במיטה שזה נחמד

אז תודה על זה שהחל ממחר יש לי מרחב משלי...!

תודה על זה שאני פוגשת את רון מחר כי זה טוב, אני מקווה שדברים יתחילו לזוז.

 

עולות לי מחשבות קשות ואני מבקרת את עצמי ומודאגת מהחיים

כשאני מרגישה ככה

מקודם למשל נזכרתי בזה שיכלתי לטוס לאל איי בשביל ההשקה של הספר יאנג הוליווד שבו אז סידר שאהיה חלק ממנו

שזה דבר ממש טוב

ולא טסתי

ולכו תדעו מה היה יוצא מזה

אבל מה - איזו משמעות יש למחשבה הזאת?

כל זה היה כבר

וזה לא משנה מה היה יכול להיות מזה

כי זה פשוט לא קיים

למה ללכת לשם?

ועוד הזדמנויות יגיעו והחיים ממשיכים לזוז ולזרום

מממ

פתאום בא לי להקשיב לאברהם היקס אשכרה חחח

אולי אני אשים לי איזה משהו , נראה אם יצא לי משהו טוב

 

15:32

התחלתי לכתוב לפני איזה שעה

ואיזה עשרים דקות או חצי שעה עכשיו

לא ממש עשיתי שום דבר:) וניסיתי להקשיב לכל מיני אברהםים אבל לא היה משהו ממש שדיבר אליי

עכשיו התחלתי להקשיב למשהו על over thinking

מרגיש לי נכון בשבילי

אקשיב.

 

אני כה עייפה.

זה מה יש.

יאללה, אעצור פה בינתיים.

אחזור לכתוב אם יהיה לי משהו חיוני להגיד.

 

לב.

 

נכתב על ידי HADY_yaya , 13/2/2019 00:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



9:40 בבוקר, יום שני, לוס אנג'לס. (שבוע וחצי מאז שהגעתי)


היי.

אני כותבת בבוקר זה כי קמתי

ולבי כבד ודופק

אני חושבת שזה כי 

ראיתי באינסטגרם

שרון (הסוכן שלי) פרסם משהו על משהו שקורה , לא יודעת,משהו שמצטלם, אין לי באמת מושג

בטח יש שם שחקנים שלו

או משהו בסגנון. לא באמת יודעת.

ואז

זה מצחיק

באופן אוטומטי

התחלתי להיכנס לאנשים שהוא תייג לראות מי הם

עכשיו,

ממש עשר דקות קודם

אמרתי לעצמי

אוקיי,

כבר monday

אני פה כבר שבוע והוא לא דיבר איתי

וזה בסדר, זה לא משנה, לא צריך להיכנס למחשבות ותחושות- כי - גם אני לא דיברתי איתו

ואני רוצה

ללמוד לפעול

כמו הבנאדם שאני רוצה להיות

ואני רוצה להיות

בנאדם שמתקשרת עם הסוכן שלה...! שאומרת לו מה היא רוצה

שלא מרגישה לא נוח להגיד - היי, מה קורה, בוא ניפגש

והקשבתי לג'ו דיספנזה אומר 

שרוטינת הבוקר שלו

הוא מאפשר שעתיים למדיטציה

שבה

הוא חושב - מי הבנאדם שהוא רוצה להיות היום

ומי הבנאדם שהוא לא רוצה להיות היום

הוא נותן זמן לעצמו להיות מודע לדפוסים שלו - להפוך להיות התודעה שמתבוננת בדפוסים הלא מודעים

כדי להתנתק מזה

ואז לייצר מחשבות ודפוסים חדשים

של הבנאדם שהוא רוצה להיות

והוא לא קם מהמדיטציה

עד שלא מתעוררות בו התחושות 

של הבנאדם שהוא רוצה להיות

עד שהוא לא מרגיש

כמו הבנאדם שהוא רוצה להיות.

 

ומצחיק ניסיתי לחשוב עם עצמי - אוקיי מה הבנאדם שאני רוצה להיות הייתה עושה היום.

קודם כל ישר עלו לי משימות, כלומר דברים שאני דוחה - חשבתי לעצמי אוקיי הבנאדם שאני רוצה להיות - תדבר עם רון, תשלח מייל לסוכנת באיטליה, ותסגור את ענייני הכסף עם הסבלט.

וזה קטע כי זה סתם משימות 

זה דברים לארגן

זה להיות מעשית או להיות מאורגנת ומסודרת ולא שכחנית.

אבל אני מניחה שאולי חלק מזה 

מהדחיינות שלי

באמת לפעמים מקשה עליי.

אבל סתם.

בקיצור.

הלב שלי קצת דפק

והבנתי שעוד משהו שעושה לי את זה - את המועקה והכבדות וכו'

זה ההסתכלות - מה אנשים אחרים עושים, מה המסע של אנשים אחרים

הסתכלות החוצה

אז חשבתי לכתוב לי רגע

כדי לנסות להבין עם עצמי

איזה בנאדם אני רוצה להיות

מי הבנאדם שאני רוצה להיות היום.

אני יודעת שמאוד חזק אצלי - לדעת מה אני רוצה, וללכת על זה.

אני מרגישה ששניהם מאוד מאוד מטושטשים.

 

אני רוצה להיות בנאדם שקשוב לעצמו

קשובה לעצמי

שליווה עם כל מה שהיא מגלה

כלומר, מתבוננת ומקשיבה לכל מה שיש בפנים

נותנת מקום

מכילה

מקבלת

את עצמי.

את כל מה שיש.

מקשיבה לעצמי

מרגישה את עצמי

מבינה מה אני רוצה.

אני רוצה להיות מישהי

אני

מישהי 

שמכירה ברצונות שלה

מרגישה אותם

יודעת מה היא רוצה

מרגישה נוח עם לרצות דברים

ומרגישה נוח וכוח ושמחה ללכת אחרי הדברים שהיא רוצה, לעשות למען עצמה.

לא מתביישת לפעול למען עצמה.

עושה למען עצמה בחופש ובקלילות לב ובשמחה.

מישהי ששמחה להבין את הרצונות שלה ושמחה ללכת אחריהם.

אני מרגישה ראוייה לכל מה שאני רוצה.

ועל כן אני הולכת ומשיגה את כל מה שאני רוצה.

 

קשובה לעצמי

יודעת מה אני רוצה

הולכת על מה שאני רוצה

מרגישה ראוייה

עושה כל מה שאני רוצה

מקבלת הכל - שפע - כי כל השפע הזה מגיע לי

יודעת שהשפע הזה מגיע לי

שאני ראוייה

שזה טוב לרצות כל מה שאני רוצה

שאין מה להרגיש אשמה על רצונות

שאין מה לברוח מלהסתכל פנימה

מסתכלת פנימה עוד ועוד

באהבה

בקשב גדול.

 

מישהי שנהנית מהחיים

נהנית מתקשורת עם אנשים

נהנית להסתובב בעולם

נהנית לעשות

 

אני מקבלת אודישנים ואני עובדת עליהם הרבה - כי זה משהו שאני רוצה לעשות 

אז לבי פתוח וכל כולי מושקעת בלעבוד על מה שאני אוהבת

ועל מה שמגיע לי

ואני חופשייה

אני חופשייה באמנות שלי

אני יודעת שאני מדהימה, מיוחדת, ייחודית, אמיתית, מעניינת, מצויינת

כי אני אני

אני מביאה משהו שרק אני מביאה ואף אחד אחר לא מביא

ואני אינטליגינטית ועמוקה ומעמיקה

אני רוצה להעמיק בעצמי עוד

אני מרגישה כאילו יש בי איזה מעיין ענק של תבונה

שמשום מה

זה כאילו הוא נעול

כאילו הוא קיים רק החוצה

או אפילו לא רק החוצה

הוא לא קיים כשאני מנסה להבין מה אני חושבת על דברים

או אפילו לנתח דמויות

או שזה לא נכון שהוא לא קיים

אני מרגישה שאני נועלת אותו

כאילו אני מפחדת

כלומר, ברור שאני מפחדת

חח

אני מפחדת לטעות

אני מפחדת שאני לא יודעת

אז אין מה לפחד

אין דבר כזה לטעות

אין דבר כזה נכון לא נכון

אין דבר כזה לא יודעת

זה בדיוק זה

זה בדיוק אי היכולת לבחור

לכאורה

מה שאני מונעת מעצמי

מה שמנעתי מעצמי

זה לבחור

זה להרגיש מה אני רוצה

להקשיב פנימה

להרגיש

ולבחור.

ובגלל זה אני גם לא "בוחרת" מה אני חושבת על דברים

אני כאילו נועלת את מעיין התבונה שלי

כי אני מפחדת להקשיב ולבחור.

אז כבר לא.

אני פותחת את הדלת למעיין ענק ואינסופי של תבונה יפהפייה שזורמת בתוכי.

אני מקשיבה באומץ ובוחרת.

אני בוחרת.

הגיע הזמן לבחור.

לבחור בעצמי.

אני בוחרת בעצמי 

ואני בוחרת לבחור.

אני לא חושבת אם משהו הוא נכון או לא נכון

אני יודעת שאין דבר כזה נכון או לא נכון

יש רק להקשיב ללב.

והלב 

הוא מחובר למשהו גדול ורחב

לתבונה אינסופית

לזרימה אינסופית

שהיא רק אהבה וכנות ואין בה טעות או לא טעות.

אלה הן רק מילים והגדרות שהוספנו מתוך פחדים ונסיון לצמצם את הרוחב הזה. הvastness

 

אז אני עכשיו הולכת להתיישב ולעשות מדיטציה

ולהרגיש אותי

חזקה

בוחרת

יודעת מה אני רוצה

קשובה

קשובה ללב

לאינסטיקטים 

למעיין התבונה שבי

ראוייה

ראוייה כלכך - יפהפייה ועוצמתית וראוייה לכל הטוב והאהבה שיש.

 

הנה,

זה היה טוב לכתוב.

 

בדיוק אתמול קראתי איזה קלף טארוט כזה-

שדיבר על להקשיב פנימה

על journaling - כלומר כתיבה ביומן

כדרך להגיע לנפש

לקול הפנימי

ופעם באמת הרגשתי תמיד הרבה יותר מחוברת ושליווה אחרי שכתבתי

כלומר תמיד הרגשתי ככה אחרי שכתבתי

פשוט פעם כתבתי יותר

הגיע הזמן לכתוב כל יום

בוקר וערב

ואז גם לכתוב מה אני רוצה

מה המטרות שלי.

 

אני רוצה לנתח טקסטים ולהשתפשף יותר 

לשים לב למה אני מרגישה

ומה אני חושבת

ולקחת בחירות

ולשחק

ולעבוד על האנגלית שלי

ואני רוצה לקבל תפקיד בתקופה שאני פה!

אני רוצה שמשהו מפתיע וענק יקרה בזמן שאני פה - משהו נפלא - שקשור לקריירת המשחק שלי

משהו נפלא שישנה ויהפוך את הכל לטובה

משהו שאני אגיד - תודה על כל התקופות שעברתי עד עכשיו

הנה

סופסוף

משהו מדהים ונפלא וענק קורה.

אני רוצה להיות מופתעת

זה יכול להיות בכל מדינה ובכל תחום

אני רוצה שזה יהיה משהו ענק שירגש אותי לעשות

שאני ארגיש ראוייה לו (לא כי הוא "קטן" ...ולכאורה ארגיש שזה "למידותיי")

אלא משהו עצום! 

תפקיד מדהים וענק!

כסף מדהים.

משהו מרגש.

משהו מרגש ויפהפה.

אני אקבל אותו באהבה.

אני פותחת את ידיי ולבי .

 

אז אני רוצה לקבל תפקיד מדהים

ואני רוצה להנות מהזמן שלי פה

אני רוצה לראות אמנות

אמנות עושה לי טוב

אני רוצה לראות סרטים 

רגע

זמן הווה

אני רואה סרטים נפלאים

הצגות נפלאות

כדי להעשיר את עולמי ולפתוח את ראשי ולבי

אני קוראת דברים מדהימים

אני פוגשת אנשים מדהימים וחווה חויות מדהימות ופותחות 

אני רוקדת

אני מזיזה את הגוף שלי

אני שומעת מוסיקה נפלאה

מוסיקה שנכנסת ללבי כמו פעם

שמזיזה לי את הגוף

אני מטיילת בטבע

אני מבשלת

אוכלת בריא

התקופה הזאת באל איי היא תקופה חשובה ומשמעותית ויש לה השפעה גדולה ונפלאה עליי.

 

ועכשיו אלך לפתוח את הfortune cookie שאני שומרת כבר איזה שבוע

כי לפני שאמדוט

בא לי לראות מה כתוב שם :) חח

 

והנה מה שכתוב 

you will have an exciting addition to your life

by being the warm person you are

 

יופי.

מעניין מה המספרים שיש על הפתקית תמיד, אומרים

06.12.21.26.36.23

 

אולי זה המספרים לשים בלוטו חיחיחי

 

טוב יאללה

עכשיו

מדיטציה.

 

10:07 

להתראות 

אהבה.

 

נכתב על ידי HADY_yaya , 11/2/2019 19:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



inner child


השעה היא 21:51 

אני רואה שהשעון בבלוג הוא קשור לישראל

אני באל איי

ממ

מעניין מתי כתבתי פה לאחרונה

אסתכל אחרי זה 

רק רציתי לכתוב 

שעשיתי inner child visulization

סופסוף חזרתי לסקסיסולמאסטרקלאס 

למודול השלישי

וכמובן שכל הזכרונות מיואב ואבא וכו'

ונזכרתי 

יש את הזכרון הכי חזק שהוא תמיד עולה - הבריכה

ומעניין שפתאום נזכרתי גם בפעם ההיא

שאיתמר היה חבר שלי

והוא ידע על יואב

ואבא הציע שנלך לים

וידעתי שגם יואב יהיה

אבל הפעם חשבתי לעצמי - יש איתי מישהו

מישהו שהוא לצדי ואנחנו נוכל להיות ביחד

חשבתי לעצמי - סופסוף אני אוכל להיות חזקה מול הדבר הזה

סופסוף אני לא אהיה לבד

הרי תמיד נשארתי לבד

כולם היו ביחד

כולם היו ביחד מלוכדים ושמחים ורק אני מדוכאת בצד

ואז חשבתי - אני אהיה עם איתמר ואני אראה להם שאני חזקה ואני יכולה להתמודד ואני גם בסדר

ואז כמובן

מה קרה

איתמר האידיוט הזה

הלך ושיחק עם יואב ואבא וכולם

כדורעף או משהו

ואני 

וואו

אני הרגשתי כלכך זועמת

כלכך נבגדת

כלכך פגועה

כולם בגדו בי באותה תקופה

אבא כלכך בגד בי

אבא פשוט לא הבין מה הוא עשה

אני כלכך כועסת עליו ומרחמת עליו בו זמנית

אני מרחמת עליו כי אני מרגישה את המחיר שהוא משלם על זה עכשיו

אבל אני כלכך כועסת 

הוא כלכך פגע בי

כל מה שהייתי צריכה זה מישהו שידאג לי

והוא כלכך פגע בי.

ממש בגידה. בגידה כלכך כואבת.

בקיצור איתמר גם בגד בי

הוא הלך ושיחק איתם והשאיר אותי לבד

ואני נכנסתי לים

ןאני זוכרת שצרחתי בים

או שדיברתי לעצמי עמוק בתוך המים

והתרחקתי

ואז הוא בסוף בא אליי

כשהוא ראה שאני לא באזור

והוא קרא לי

והתעלמתי או משהו

אני חושבת

ואז ממש צעקתי עליו ובכיתי

והוא התנצל

אבל זה לא משנה.

זה היה כלכך כואב.

ופתאום חשבתי איזה קטע

שאני כלכך אוהבת מים

אני כלכך אוהבת להיות בים

או בבריכה

בעיקר בים ובמקורות מים טבעיים

אבל בקיצור במים

ואיזה קטע ששני זכרונות מאוד כואבים שלי מתקופה מאוד מאוד כואבת וטראומתית

הם זכרונות במים.

אבל זהו.

 

ואמרתי לילדה הקטנה שבי

שהם כולם מטומטמים

ושאני מצטערת שזה מה שהיא צריכה לעבור

ואני מצטערת שהיא מרגישה שלא דואגים לה, אבל הם באמת מטומטמים

ושהיא תהיה בסדר, היא חזקה

ושהיא לא חייבת להישאר במקומות שרע לה

גם אם עכשיו היא מרגישה שהיא חייבת ושאין ברירה

שהיא תדע

שהיא לא חייבת

שהיא חזקה

ושהיא יכולה ללכת ממקומות שרע לה בהם.

וזה דבר כלכך גדול וחזק אצלי.

וזהו כבר עשר אז אני אשים נעליים ואלך לגל. (אני עוזרת לה בבוקר לצלם אודישן אז הולכת לישון אצלה שזה נחמד כי אישן במיטה)

יאללה.

ביי.

לילה טוב ותהליכים טובים.

 

הדס הקטנה

האמת

כמה הייתי רוצה לפגוש את הדס הקטנה

זה קטע

כי היא לא הייתה כזאת קטנה

היא הייתה בת 13

שזה כבר ילדה חצי נערה

וכשאני מדמיינת אותה אני מדמיינת אותה קטנה יותר

אותי

אבל אני באמת רוצה לתת לה חיבוק ולהגיד לה שאני אוהבת אותה והיא נפלאה והיא חזקה והיא תהיה בסדר.

וזה מה שאמרתי לה...

טוב.

להתראות לבינתיים.

21:58

נכתב על ידי HADY_yaya , 10/2/2019 07:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  HADY_yaya




הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHADY_yaya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על HADY_yaya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ