לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

28




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

7/2019

2 בלילה.


בסלון 

על הספה

(הספה המקוללת... כמו שקראנו לה בחודשים האחרונים... כלומר, שאמרתי לליאור שאני רוצה להחליף אותה כבר כי היא ספוגה באנרגיות לא טובות)

הכל חשוך סביבי ורק האור של המחשב

זה קצת לא נוח בעיניים

 

הייתה לנו שיחה מעצבנת במיטה

הכל בסדר

הוא גמור מיום ארוך

אני שאלתי אם יוכל להקליט איתי כמה דקות סצנות

אני מנסה משהו חדש

החלטנו שאנחנו יותר לא מצלמים ביחד אודישנים

שזה טוב

לשים גבולות

להפריד בין האישי לבין המקצועי סו טו ספיק

וכשחשבתי על האופציה של להקליט אודישנים - כלומר להקליט את השורות של האדם השני ולצלם פשוט מתי שרק ארצה, לבד

זה עשה לי טוב

תחושה של עצמאות

של חוסר תלות.

אבל אני רוצה להתנסות בזה, וסתם שאלתי אם יקליט איתי, חשבתי שזה ייקח כמה דקות

ואז ניסינו להקליט

ואז התזמון לא יצא מושלם

ואמרתי לו עזוב אני אקליט לבד

כי קלטתי שפחות נוח לי להקליט איתו

וגם הרגשתי את האנרגיות שלו כנראה

רק עכשיו אני מבינה את זה

שמרגישים את האנרגיות

כלכך חזק

בלי לדעת אפילו

משהו פתאום מרגיש פחות נוח

אבל גם , באמת, בשבילי, הרגשתי שיותר טוב לי להקליט לבד

למצוא את הקצב שלי בזמן שלי 

להקליט את השורות של הבנאדם השני כמו שאני רוצה

אבל הוא התעקש על התזמון

ואז הוא לא ידע שיש 3 סצנות

והוא התעקש לעבוד על זה 

וזה לקח כנראה איזה שעה בסוף

או חצי שעה

לא יודעת

אבל זמן מה

ואז הוא היה מבואס

האנרגיות היו למטה

הרגשתי אותו

הוא התקלח

אני אכלתי פרוסת לחם

והוא נרדם על הספה

ואמרתי לו 

בוא לישון

כי על הספה הוא נרדם גם

והוא אמר שהוא רק רוצה קצת זמן לנוח, קצת זמן של משהו שהוא לא עבודה

אנחנו תכננו לראות פרק בסדרה

אני באמת לא חשבתי שזה ייקח כלכך הרבה זמן

אני גם לא רציתי שזה ייקח זמן

ברגע שעשינו יותר מכמה דקות אמרתי לו יאללה בוא נפסיק

אבל

כמו שהוא אמר לי עכשיו

הוא חשב שאני עושה את זה בקטע של  - עזוב זה בסדר, אבל בעצם שאני צריכה אותו ומקווה שיעזור לי

ואמרתי לו שלא

שבכלל הרגשתי שגם לי זה לא עוזר

וגם לו

ובאמת רציתי להפסיק

אבל הוא התעקש

כי הוא חשב שאני צריכה אותו

שזה בסדר והיו לו כוונות טובות

אבל עכשיו

ואמרתי לו את זה

הוא מוציא עליי תסכול

תסכול שלו מולו עצמו

כי הוא חשב שאני צריכה

והוא גם לא אמר מלכתחילה שלילה ושהוא לא רוצה להקליט עכשיו

שאם זה היה חמש דקות זה היה סבבה

אבל זה עצבן אותי

הוא אמר לי - אמרתי לך שבלילה אני לא רוצה לעבוד

ואמרתי לו - אז למה לא אמרת?  אמרתי לו שחשבתי שזה ייקח חמש דקות, ושגם אם זה היה לוקח חמש דקות, והוא היה אומר לי קודם שהוא לא רוצה, אז באמת שהייתי מסתדרת

 

בקיצור

סתם

אנרגיות ירודות

ולא נעימות

 

רציתי להעלות לעצמי את האנרגיות בזמן שליאור ישן על הספה

וכל האנרגיה בבית הייתה ירודה

וראיתי קליפים של ברונו מארס שרוקד מדהים וזז מדהים וחוגג את החיים

ואז הגעתי לוידאו של אפטאון פאנק - שערכו וידאו של כוכבים משנות ה30 ממיוזיקלס שרוקדים לשיר

וידאו מדהים

ויש שם מלא קטעי סטפס מדהימים

ואז נזכרתי בסטפס

ואז חשבתי לעצמי

וואו

אני הייתי בטוחה שאדע לרקוד סטפס

זה היה ממש חלום שלי

ואני עוד שנייה בת 30

ואני חושבת לעצמי

אני לא יכולה שהחיים יעברו

ושסטפס לא יהיה חלק מהחיים שלי

שאני אדע שהחיים שלי עברו

ולא רקדתי סטפס

ופתאום הרגשתי כבדות כזאת שוב

על זה שאני לא איפה שאני רוצה להיות

ושהחלומות שלי 

אני לא חיה אותם והזמן פשוט עבר

וחשבתי על זה שאני צריכה לנסוע לניו יורק או ללונדון

ושאני חייבת ללמוד תיאטרון ומוסיקה וריקוד

וחשבתי לעצמי וואו אבל צריך כלכך הרבה כסף בשביל זה (כלכך הרבה כסף)

וחשבתי לעצמי

כשרק זכיתי בפרס הענק הזה יכלתי איכשהו להשתמש - בכסף מבני המשפחה העשירים - הם היו בטח עוזרים - ואולי במלגות - כדי להצליח לנסוע וללמוד

אבל לא הרגשתי שמגיע לי

לא הרגשתי שמגיע לי לעשות מה שאני רוצה

וגם אז

רציתי להישאר בארץ עם הבנזוג שהיה לי

ופחדתי

פחדתי מכל מה שאמרו לי לעשות

ועכשיו מה?

אני שוב באותו מקום?

 

ואז השיחה הזאת במיטה

ואז הוא אמר סליחה

והוא אמר שזה מתערבב לו עם כל מיני דברים

ואמרתי - שקשורים אליי

והוא נשם

ואמר - כל מיני דברים

(וביקצור המשמעות הייתה - כן, גם שקשורים אלייך)

ואז פשוט עלה לי בכי

אבל השתקתי אותו

בין אם הוא יודע שבכיתי או לא

עלה לי בכי

כי כל פעם מחדש

הסבל הזה עולה

כל פעם מחדש

אני חושבת לעצמי

שאם אלך 

אולי סופסוף אעשה משהו - אחיה כמו שאני רוצה

כמו שאחרי הפרידה הקודמת - נסעתי לסמסטר בלונדון

וחשבתי לעצמי

אולי אשחרר אותו

מהכאב הזה

הבלתי נסבל

מזה שאני לא נותנת לו משהו עד הסוף, כנראה

וראיתי את ברונו מארס רוקד

וחשבתי לעצמי

אני מסתכלת על ברונו מארס רוקד כשאני שוכבת במיטה ולידי מנמנם גבר שכועס עליי או מתוסכל ממני

והבית שלנו מלוכלך ומבולגן עד בלי סוף

מהרגע שהכרנו

כל השנים שאנחנו ביחד

לא היה לנו בית נעים לרגע אחד

4 וחצי שנים

של בית כאוטי ולא נעים

ואני עושה כביסה וכלים ומטאטאת

כי אני זאת שלא עובדת

וחשבתי לעצמי

הוא עובד והוא גמור

הוא כותב סדרה ויש לו סדרה משלו והוא כותב למישהי

ואמנם זה לא מה שהוא רוצה לעשות - למשל מה שהוא כותב למישהי הזאת

ואמנם יש המון בעיות עם הסדרה שלו 

ואולי גם אני הייתי מרגישה כמוהו

אם הייתי משחקת במשהו שאני לא נהנית

או משהו כזה

אבל אני חושבת לעצמי, קורים דברים טובים, אתה עושה משהו במקצוע שלך, אתה מתקדם, גם אם לאט וגם אם יש עצירות בדרך

אני מרגישה שאני לא מתקדמת בכלל

אצלי זה כל פעם - או שיש פרוייקט או שאין

אני מרגישה שבעיקר הלכתי אחורה

אבל זה לא משנה

בעיקר חשבתי לעצמי

כמה מדהים יהיה להיות בעשייה

כמה אני רוצה לרקוד

לרקוד סטפס

ולמצוא את הכוח שלי והמיניות שלי בריקוד מלא עוצמה

וכמה אני רוצה אנרגיות גדולות וחזקות בחיים שלי

ומרגיש לי שהכל בעיקר רוטט באנרגיה מאוד נמוכה

ולא יודעת איך לשנות

 

ואני מתוסכלת

ועצובה

 

כשהוא אמר שזה קשור לכל מיני דברים

הרגשתי איך שוב

כנראה

אני מחזיקה את שנינו שבויים

באיזה משהו

כואב

 

כל פעם

אני חושבת שאני מוצאת איזה משהו

איזה רגע

שאפשר אולי כן להיות ביחד

ולהמשיך ביחד

ושיהיה נעים

ושיהיה קרוב

 

וכל פעם אני מבינה

שאולי 

מה?

שאולי אני רק פוגעת

ושאני צריכה לשחרר כבר מישהו?

 

זאת ההבנה?

האם זאת תמיד ההבנה?

 

אני לא יודעת.

ולא דיברתי עם אבא שלי שנה וחודש.

ואני כבר מרגישה עצובה עם זה ממש ורוצה למצוא דרך אבל מפחדת לכתוב לו.

מפחדת מהתגובה הרגשית שזה יעשה לי.

ועמית.

עמית יודעת, הוא סיפר לה, אח שלה, והיא לא דיברה איתי.

וצלצלתי אתמול להגיד לה מזל טוב

ולא ידעתי אפילו שנולדה לה ילדה לפני חודש.

והכל

בקיצור

קצת 

הרבה

כל הזמן

מפחיד אותי וקשה לי.

מתפוצץ ומוצף בלי סוף.

 

טוב.

אני החלטתי שאני רוצה לכתוב כל יום מעכשיו כי נזכרתי שכתבתי פה, פה ושם, ושממש הרגשתי שהקול הפנימי שלי איכשהו מוצא את דרכו להתבטא אבל שצריך לכתוב 

 

טוב

החושך התחיל להפחיד אותי

 

אז ביי לבינתיים

2:15

סוף יולי 2019

נכתב על ידי HADY_yaya , 31/7/2019 00:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  HADY_yaya




הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHADY_yaya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על HADY_yaya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ