לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Pain is timeless


drowned in everlasting confusion


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2019

מתבוססת בדמה


איזו כותרת מפוצצת שמתארת את המצב הנוכחי שלי במדויק, אם כי במלודרמה מעט מוגזמת.

*טופחת לעצמי על השכם כי אני לבד ואף אחד אחר לא יעשה זאת עבורי*

 

חזרתי עכשיו מ'ארוחת חג'. למה במרכאות אבל לא כפולות?

כי באיזהשהוא מקום זו כן הייתה ארוחת חג, ובאיזהשהוא מקום גם לא.

לשבת לבד עם אמא וצביקה זה מאוד המ, מתיש? משעמם?

היא עסוקה בלהסתכל על השעון ולביים את קריאת ההגדה כדי שלא נסיים מהר מידיי,

כי אם נסיים מהר מידיי זה כלל וכלל לא חג.

הוא עסוק בלהשתעל ולשתות ולנסות להזיז את השיחה לנושאים שנויים במחלוקת.

 

עצרתי את חוט המחשבה כדי לקסס,

two minutes to 420 bitches.

הקאתי קצת בפה.

 

התפצלנו בחג, באשמתי לכל הדעות.

לא שזה בל-יעבור גדול מאוד במערכות יחסים, אבל כן זה עושה לי צביטה בלב.

תמיד שנאתי חגים בגלל האינטראקציה של משפחה קטנה בשולחן אוכל. זה קצת מידיי אנשים.

אתם מדברים כל הזמן בלי שום קשר גם ככה, אין מה לחדש, אין על מה לדבר.

פשוט עצוב ושקט ומדכא. בנוסף לכך, גם היררכי מאוד. קשה להיות הבת של X ולא של Y.

זה גם שולחן שאי אפשר לחלוק בו כלום, שהכל מאוד סמולטוקי ומהוסס.

קשה לי מאוד עם זה, ואפילו לא ידעתי שאני חווה את הקושי הזה עד שהתחלתי לבכות ברכב.

 

כל הערב ניסיתי לקבל סימני חיים מהאידיוט אבל לא מאוד צלחתי. תמיד הוא נעלם.

בפנייה חורצת הגורלות בין הבית של ההורים שלי לבין הבית של ההורים שלו סימסתי לו שאני רוצה ליסוע אליו,

אבל הוא לא ענה לי, אז לקחתי החלטה מודעת לא לעשות מעצמי צחוק וללכת הביתה. 

כשהגעתי הביתה גיליתי שהרחם החליטה שהיום מדממים ושהיא לא מעוניינת לשמוע לא (hence: הכותרת).

מאז הוא כן התחבר לוואטסאפ ועדיין לא ענה, שזה עוד קצת ביאס אותי.

אולי הוא נזכר בכמה שקט היה לו לפני שעבר לגור כאן איתי ורוצה להאריך את התחושה הזו.

אולי אני דרמטית ומדממת וזונה והמוח שלי לא סותם את הפה. סתמי. 

מה אולי אני אקום מהתחת ואנקה את כל הבית בטירוף קל?

זה או זה או לשתות. אני שונאת לשתות, תמיד אני שותה כי חרא לי בנפש ומרגישה עוד יותר חרא בגלל השתייה.

הפעם האחרונה ששתיתי לשוכרה הייתה בפסיכוזה חסרת מעצורים בכיכובי ובכיכובה של אקסית שנפגש איתה.

נראה לי שכתבתי על זה, ואם לא אז בגדול אני מאוד קנאית וחייבת שכל הבחורות סביבו יישרפו לנצח?

כן זה משהו בסגנון.

לפעמים אני ממש שמחה שההון האנושי בעולם שלנו כל כך דל וקשה למצוא חברים באמת.

אני מסטולה וזה היה מורבידי וכנה עד כאב.

נכתב על ידי Hel. , 19/4/2019 22:48  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Hel. ב-23/4/2019 01:43



Avatarכינוי:  Hel.

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:


8,855
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHel. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Hel. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ