לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קורא את המחשבות לסדר



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2019

מאבד את זה


נדמה לי שאפילו כשמבטאים מילים בקול, ברצון לשתף ולספר לאדם אחר את חוויות היום, זה לא נעשה כדי לשתף אלא כדי לזרוע איזו הכרה במצב מסוים, הכנה מוקדמת לפני שתבוא בקשה, אולי בקשה להתחשב. לא מתוך פריקה דווקא, אלא לצורך איזה תועלת שהיא מעבר להסרת המשקולת שאינך לבד בדיבור לאדם אחר. שתילת מידע חלקית בצורה חלקה. שאחר כך ניתן יהיה להוסיף, ולנווט ככה את הדברים, שבתמימות, ובלי שיורגש, יצא מהם רווח. להטמיע מעט בכל פעם כדי שלא ייווצר מצב שידיעה זו או אחרת תיפול כרעם ובהלם, ותמנע את ההתפתחות הרצויה, ויהיה בלתי נמנע להתפתל ולהתחנן.

 

עם בוא הערב אני שומע צליל חריקה מחוץ לחלון. חושב על הציפור של מורקמי מותחת את הקפיץ, ובטוח שאיבדתי את זה לחלוטין. אבל כשאני קם לחפש אותה בין דודי השמש, מעקה הגג, וענפי העצים תחתיו. אני רואה שזה בסך הכול ספסל מתנדנד לו ברוח, שקרות הפרגולה ממנו הוא משתלשל, היא שמשמיע קול עייף של עץ יבש.

נכתב על ידי Cold and empty , 6/11/2019 14:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נכתב על ידי Cold and empty , 3/11/2019 14:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Cold and empty

בן: 27




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCold and empty אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Cold and empty ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ