לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כדור הארץ בע"מ


אוסף החרא הכי יפה שהמח שלי הצליח לייצר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2019

אדון הסליחות


מחר יום כיפור. 


אני נולדתי וגדלתי בבית דתי. אני דתייה. אבל בזמן האחרון רצות בראש שלי כל מיני מחשבות על איזה סוג דתיה אני רוצה להיות. אז בזמן שכל החברות שלי הלכו לשמוע שיעורים וסליחות, אני ישבתי בחדר וראיתי סרטי אהבה קיטשים או יצאתי עם חברים לאכול אוכל יקר וגרוע. אבל בכל זאת, המחשבות על יום כיפור עוברות לי בראש. אז במקום סידור ובית כנסת, אני כאן, יושבת לי בפיג'מה סגולה מנומרת וחושבת על כפרה.


על מה אני רוצה לבקש סליחה מהאלוהים / העולם?


על חטא שאני מעורערת באמונה שלי. על שאיבדתי מסורת. איבדתי את תחושת הביטחון שתמיד חשתי.


על חטא ששפטתי אנשים, הייתי חסרת סבלנות (היום התעצבנתי שהאוטובס שלי התעכב מלא זמן ברחוב. ואז ראיתי שמהרכב שלפנינו יצאו אם ובנה, כשהאם מושיבה את הילד בכיסא גלגלים. אני חתיכת חרא), החזקתי חזק מידי באשליות שלי.


על חטא שאני לא מצילה את כדור הארץ.


על חטא שאני בורג קטן וטיפש שמחפש משמעות ולא מבין שזה אגואיסטי.


על חטא שאני מפחדת מהעתיד אבל מתלוננת על ההווה.


על חטא שאני מחפשת תמיד אהבה מאשנים אחרים אך לא מוכנה להבין שאני המתנה הכי גדולה שניתנה לעצמי.


על חטא שאני לא מתחברת. על חטא שאני מתחברת יותר מידי.


ועל חטאים שעשיתי כל יום, בשוגג, במזיד. 


רשימה מתמשכת של חטאים שלא מסתכמים ברשימה המתמשכת.


על חטא של עייפות, שמעוותת את החשיבה שלי ולא מאפשרת לי לרשום אפילו שבריר מחטאי. 



חשבתי שאני ירגיש תחושת קתרזיס מלרשום את החטאים שלי. כמו כשעושים תשליך ומשליכים מעלינו את כל החטאים. אבל במקום אני פשוט מרגישה כמו חרא בן אדם. למה אני לא יכולה להיות שלמה עם עצמי? להאמין באמונה עיוורת? לא להיפגע מכלום? להיות ילדה קטנה שמתלהבת מכל דבר ולא מרגישה מרמור לא לגיטמי שנובע מתחושת 'מגיע לי' של הדור הכל כך ישראלי הזה?


המלאכים יושבים בגן עדן ובוכים על הנערה המבוזבזת הזאת, שכף המאזניים שלה קורס תחת משקל ההאשמות כמו אטלס תחת כדור הארץ. 


האם אני כאן כי אני רוצה כפרה? מה עשיתי השנה? מי אני אם לא כל הזבל ששט לי במוח בכל רגע נתון? 


אני מרגישה שאם אני לא אגיד כמה דברי הודיה ואופטימיות על השנה הזאת אני יבכה. או כנראה שפשוט ארדם, אדישה מידי לדמעות.


מאיפה נובעת כל תחושת הכובד הזו? מבטיחה שהשנה שלי לא הייתה גרועה כל כך.


אז מה היה טוב השנה?


מצאתי את עצמי בצהל.


מצאתי חברים חדשים. אני בחיים לא ישכח את עפרי אומרת "רק את הוצאת אותי מהחרא. את באמת החברה הכי טובה במקום הזה" כשעוד בכלל לא היינו חברות.


גרתי מחוץ לבית.


הצלחתי להתגעגע קצת.


מצאתי את עצמי אולי רק קצת מחוץ לצהל.


קראתי ספרים.


טסתי ללונדון. הגשמתי שם חלום. אבא שלי קילל אותי ועדיין היה טוב איכשהו? אבל זה סיפור ליום אחר.


התאהבתי במישהו. הוא עוד לא יודע. אנחנו בסדר עם זה.


יישמתי ערכים שחשובים לי.


למדתי מהדברים הרעים שקרו לי.


חוויתי יופי.


הרגשתי אמונה.


הרגשתי תקווה.


התאהבתי בכדור הארץ.


 


אני לא יודעת אם מגיע לי להיות כאן. אני לא יודעת איזה אפקט פרפר גרמתי בהיותי כאן. מה עשיתי או אם זה משנה. אבל אני יודעת שאני שמחה להיות אני. מוזרה, אבודה, עם לב מתפוצץ ואף חמוד. ובתכלס, אני לא מאמינה בווידוי של יום כיפור. כי סליחה זה משהו שאמורים לבקש תמיד, מעצמי, מאחרים, מאלוהים. וגם לסלוח. מחר זה לא היום לבקש בו סליחה מכל פאקינג בן אדם שאי פעם פגשתי, כמו איזה הודעת שרשרת בוואטסאפ ('גמר חתימה טובה כפרההה XOXO אימוג'י של תפוח או משהו). אבל אולי היום זה היום של קצת הסתכלות פנימה. ואולי אני אפילו יסיק מסקנה כלשהי במקום רק להכניס את עצמי למשבר קיומי.


אז אני אקרא שוב ושוב את רשימת החטאים וההודיה שלי ויאריך כל אחד מהם עד שאני משכנעת את עצמי שעשיתי יותר טוב מרע כשבעצם אין לי מושג לאן נוטים המאזניים שלי. האם המלאכים בוכים? צוחקים? האם מלאכים שמחים כשכף הזכות מלאה? או שזה גורם להם לבכות? ' אה הנה עוד בן אנוש מטומטם, תכף כבר אין מקום במלונה השמימית'.


 


חשבתי על מסקנה. היא קטנה, אבל עדיין. לעולם לא נדע למה חלקנו מתים וחלקנו לא. אנשים טובים חולים בסרטן ואנשים רעים נהיים נשיאי ארה"ב. אז כל מה שאני יכולה לעשות זה להיות סבלנית כלפי האוטבוס כשהוא מתעכב. ולהניח את היד שלי על הגב שלו בחיוך כשהוא עייף. ולהוציא אנשים מהחרא. ולהיות חברה גם למי שלא חבר. וכל דקה ושניה להחליט לנסות. גם אם לפני דקה ניסיתי ולא הלך. לנסות. ולנסות. ולנסות ולנסות ולנסות.


 


ועוד מסקנה לשנת תש"ף הבאה עלינו לטובה היא להסתכל על השמיים לעיתים קרובות יותר. בשבת אחותי שכנעה אותי לצאת יחפה אל אמצע הרחוב בגשם הקר כדי לראות שקיעה מטורפת ובסוף ראינו קשת בענן כפולה שהתפרשה על כל השמים ושבתה אותי בקסמיה. 


 


מישהו יודע על מה אני מדברת בכלל? כי אני לא.


 


אין לי מושג.


אין לי שום מושג.


 


גמר חתימה טובה כפרההה XOXO אימוג'י של תפוח או משהו


 

נכתב על ידי IAmD , 7/10/2019 22:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  IAmD

בת: 20




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIAmD אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על IAmD ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ