לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

I'm not even mad


קמתי היום "מוקדם" (8:00) בשביל להוריד את התפרים ברגל מאיפה שהורדתי נקודת חן.

אחרי זה הלכתי לקנות קצת דברים לארוחת החג שאני מכינה לי בדד בדירה.

קניתי קבבים קטנים, חסה, ומצרכים לבורקס בולגרית ותרד. יאמי!

כשחזרתי הייתי די גמורה, ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי.

שיחקתי Path Of Exile וזה יותר עייף אותי ואז הבנתי שאם אני אמשיך לגרור את זה אני אהיה עוד יותר עייפה ללכת לחדר כושר.

אז הרמתי את עצמי והלכתי ואמנם היה לי פחות כוח והיה אימון די בלאי, אבל לפחות עשיתי את זה ולא ויתרתי לעצמי.

קרה לי שם משהו מוזר...

עשיתי חצי שעה על האופניים וכשירדתי מיד התחלתי לעשות אירובי.

עם כל תנועה של הגוף התחלתי להרגיש כיווצים באיזור למטה. כיווצים... מענגים.

אני, שמצליחה לגמור רק אחרי לפחות חצי שעה עם וויברטור, הייתי בטוחה שאני הולכת לגמור שם עוד רגע.

זה היה נהדר. הזוי, אבל נהדר. כבר קרה לי שאחרי הרבה גמירות לפעמים בשעות שאחרי יש קצת אפטר ווייב כזה נעים, אבל כאלה כיווצים משום מקום...

אני לא מתלוננת, שיהיה ככה כל פעם מוציא לשון רק מזל שהייתי לבד.

נכתב על ידי , 30/9/2018 15:03  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פרידות זה קשה,

משני הצדדים.

נפרדים ממני, נשבר לי הלב.

אני זו שנפרדת, נשבר לי הלב.

מצאתי תרופה בינתיים למחשבות עליו.

גם אתמול וגם היום הלכתי לחדר הכושר שבבניין, להצדיק קצת את ועד הבית היקר.

המאמץ והמוזיקה מסיחים לי את הדעת ומונעים ממני לחשוב. לא עליו, לא על כלום.

ואין ספק שהגוף שלי מודה לי אחר כך. אני לא חושבת שאי פעם הייתי צריכה כל כך לעשות כושר כדי לשפר מצב רוח.

חלק מתופעות הלוואי של האורטיקריה הכרונית הן דיכאון וחרדות. משהו שאני בהחלט יכולה להסכים עליו מהחודשים האחרונים.

בכל אופן הגיע הזמן להוריד את ה-5 קילו שהעליתי בזוגיות הזו מכל היציאות המיותרות למסעדות. וקצת מעבר לחמישה קילו כי אני מתגעגעת לבגדים הישנים שלי.

גם אף אחד לא הולך לחדר כושר כי הוא די בלאי, ואני יכולה לרקוד שם מול מראות רחבות, כמו סטודיו פרטי.

 

אני מרגישה שמצד אחד למצוא מישהו חדש לדבר איתו יקל על החור הזה שנפער בי. מצד שני אני עוד ממש לא מוכנה להיפתח שוב.

בתקופה האחרונה שלא הייתי מרוצה עם הבחור מהטכניון חשבתי הרבה על תקופת הרווקות שנקטעה לי מוקדם מדי.

חשבתי על ד', על להיות רווקה באינדינגב, על כמה שזה קשה להיות מחוייבת למישהו בזמן העומס של הלימודים.

ועכשיו כשאין לי אותו... זה מרגיש חסר טעם, כל הדברים שבערו בי קודם.

אבל אני יודעת שזה רק זמני, ושעל הכל אפשר להתגבר. גם אם כרגע זה לא מרגיש נכון. גם אני וגם הוא עוד נתאהב מחדש ונמצא אהבה אצל אחרים.

אני יודעת שזה מוזר אבל אני בכל זאת רוצה לשלוח לו מתנה ליום ההולדת בנובמבר... הבעיה היא שזה עוד מספיק רחוק בשביל שאני לא אדע אם הוא עבר דירה עם אבא שלו, כי זה היה בתכנון שלו.

 

מחר ערב חג שני. אני חוגגת לבד בדירה כי אני חייבת לחסוך כסף והנסיעה הביתה יקרה לי מדי כרגע.

לא נורא, זה יהיה רק אני והחתול של השותפה.

 

נכתב על ידי , 29/9/2018 15:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




וככה בעניין של שעות ספורות

אני מרגישה כל כך לבד.

הוא החזיק איתו כל כך הרבה חלקים ממני שלא יפלו.

כשבכיתי איתו היום לא רק בכיתי עליו. בכיתי על כל הלחץ והקושי והרגשת ההתמוטטות הזו שאני מרגישה בימים האחרונים.

בכיתי מהמקום הכי עמוק והכי חשוף שיש לי

בכיתי כמו שאף אחד מעולם לא ראה אותי בוכה.

ודחפתי אותו מחוץ לחיים שלי.

אם ייחלתי לזה כל כך הרבה זמן, למה זה מרגיש עכשיו כמו הטעות הכי גדולה שעשיתי?

איך לעזאזל אני אמורה ללמוד עכשיו? להתרכז במשהו? לא לחשוב עליו?

אולי הייתי צריכה לתת לו צ'אנס לתקן את המצב? אולי זה היה מאפשר לי להיפתח יותר ולפתח כלפיו רגשות?

נכתב על ידי , 28/9/2018 20:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The End


למה הכל כל כך כואב?

אני לא יכולה להפסיק לבכות.

נפגשנו בגן משחקים, איפה שבילינו אחרי הדייט הראשון שלנו, סוג של סגירת מעגל.

לא הפסקתי לבכות ולחבק אותו. באיזשהו שלב גם הוא התחיל לבכות וככה בילינו קרוב לשעתיים.

לא ממש דיברנו על הפרידה. הייתה בעיקר שתיקה, כמה מילים שלי, כמה מילים שוברות קרח שלו.

בסוף הוא הקפיץ אותי חזרה לדירה ולא יכולתי לצאת מהאוטו. פרצתי שוב בבכי וחיבקתי אותו ונישקתי אותו

לא רציתי לעזוב אותו

לא רציתי ללכת

לא רציתי לראות אותו בוכה. לא בגללי, לא אף פעם.

רק רציתי להמשיך לחבק אותו בדיוק ככה, לנצח.

כואב לי הלב כל כך.

ברקע התנגן Imitation Of Life של R.E.M ואני לא חושבת שהיה סאונדטראק יותר מתאים מזה.

שאלתי אותו אם הוא ירצה לשמור על קשר,

הוא ענה שהוא לא יודע עד כמה זה יהיה לו קשה.

אמרתי לו שאני תמיד שם בשבילו ויצאתי מהר מהמכונית שנייה לפני שכל הגוף התכווץ לי והפכתי שוב לנהר.

 

נכתב על ידי , 28/9/2018 14:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

28,258
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ