לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2018


שישי בערב.

השותפה נסעה ויש לי דירה לבד.

אני צריכה ללמוד אבל אני כל כך בדאוון.

מרגישה לבד. ממש לבד.

נכתב על ידי , 23/11/2018 22:00  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




תכננתי לנסוע הביתה הסופ"ש.

כבר התחלתי לפנטז על המיטה שלי, והאוכל של אמא, ולהביא דברים שאני צריכה, ולקנות דברים שאני צריכה, ולעשות בערך הכל חוץ מלהיות תקועה בדירה הזו.

כבר הודעתי לאמא שלי והיא שמחה כי אבא שלי נוסע לשביל ישראל והיא תשאר לבד, כבר קבעתי לעצמי טרמפ, ואז אתמול אני רואה בקבוצה של המשפחה שהם שואלים מי בא לפגוש אותם בסופ"ש אצל סבא וסבתא שלי לארוחת שבת בצהריים.

כל כך התעצבנתי... כמובן שהיא אפילו לא טרחה ליידע אותי אישית שהם נוסעים. ומה אם לא הייתי קוראת את ההודעה הזו? וכשאמרתי לה על זה אז היא כזה "אה לא ידעתי שתכננת לבוא" כאילו לא דיברנו על זה בטלפון וכתבתי לה את זה בהודעות כל השבוע. אשכרה.

לפעמים אני באמת לא מבינה איך היא עושה את זה.

ביום רביעי הבאתי עוגיות שוקולד לשיעור חדו"א כי החברות מהלימודים ביקשו. זו אחלה דרך להשיג חברים חשבתי לעצמי למרות שרובם קיללו אותי שאני עוזרת להם להעלות במשקל.

הלכתי במיוחד אל הבחור מחדו"א והצעתי לו עוגיה. הוא שמח ולקח עוגיה ואמר לי בוקר טוב. כמה דקות אחרי זה קרא אלי ואמר לי שהן מדהימות. אויש, תפסיק, אתה מדהים. ומאוחר יותר הוא לקח אפילו עוד. הן פשוט שוקולדיות נימוכות וממכרות. אבל... אנחנו כנראה נהיים יותר ידידי שלום-שלום משהייתי רוצה.

בסדר, זה לא פחות מצפוי. אם הייתי בחורה יפה דברים היו נראים אחרת.

לאקס היה אתמול יום הולדת... אחרי שחשבתי על זה הרבה החלטתי שאם הייתי במקומו (והייתי פעם במקומו) היה יותר מעציב אותי לא לקבל מזל טוב מאשר להיות מוצפת שוב ברגשות אחרי הנתק מאז הפרידה.

ממש השקעתי בברכה וכתבתי מכל הלב. הוא כמובן לא ענה, לא ציפיתי אחרת... אבל די קיוויתי שאם הוא לא מחק אותי בפייסבוק ולא חסם אותי בוואטסאפ למרות שפעם אמר לי שאין דרך אחרת להתגבר על פרידה, אז אולי יש אפשרות לעבור את זה בלי רגשות טעונים.

שלשום לא דיברתי עם האמריקאי יום שלם אז אתמול החלטתי לכתוב לו:

"אם להיות כנה... אני לא חושבת שיכול להתפתח משהו עם המרחק והעובדה ששנינו ממש עסוקים. אבל יכול להיות נחמד לשמור על קשר, אתה נשמע אחלה בחור".

אמרתי לעצמי טוב, הוא בטח יסכים כי גם ככה כנראה ירד לו ממני. לפחות שמתי את זה על השולחן.

ואז הוא ממש הפתיע אותי:

"אני אהיה כנה, גם אני סקפטי, אבל לא ממהר לפסול, כי את ממש נחמדה ומעניינת, דווקא מתלבט אם שווה לנסות"

שמחתי על התשובה הזו. אמרתי לו שאפשר פשוט להמשיך לדבר ושניפגש כשניפגש, בלי למהר... ושהיה נחמד אם הייתי מצליחה לדבר איתו קצת יותר.

הוא ענה שזה פשוט קטע של פייסבוק מול וואטסאפ והוא עוד לא רצה ללחוץ בנושא, וככה הוא קיבל את המספר שלי ועברנו לוואטסאפ.

משם כבר באמת היה הרבה יותר קל לדבר וזה ממש נחמד. אולי אסע בחופשת חנוכה למרכז ואציע לו להיפגש. נראה, יכול להיות גם שחוסר הביטחון שלי יתפרץ ואני אחשוש ממה שיחשוב עלי כשיראה אותי במציאות. אני יודעת שאני כנראה חיה בסרט שאני חושבת שאי אפשר לראות מהפייסבוק שלי שאני בחורה שמנה, אבל אני לא יודעת עד כמה הוא חפר בתמונות והבין את זה.

בכל אופן אני תוהה איך לספר לו על הצלקת הגדולה שיש לי על הלחי. אני מעדיפה שידע את זה לפני ולא אצטרך להתמודד עם הפרצוף המופתע והנרתע שלו פנים אל פנים.

היום נסעתי לגרנד קניון למכון ריפוי בעיסוק וקיבלתי מרשם למדבקות סיליקון בשביל הצלקות. זה אמנם טיפול שיכול לקחת גם כמה חודשים, אבל זה אמור להיות שווה את זה בסוף ולהשאיר אותי עם צלקת מזערית ממש.

הגעתי קצת מוקדם לפני התור אז התסתובבתי בחנויות. בתור צפונית שלא רגילה לקניונים בסדר גודל כזה, זה היה מאוד כיף אבל גם מבאס כי אני סטודנטית וצריכה לחסוך.

אבל, הגיע הזמן הזה בשנה לקנות חזיות חדשות כי יש גבול לכמה אפשר ללבוש את אותה אחת שבועיים רצופים ולהחליף לאחת מעפנה רק כשצריך לכבס.

בהתחלה אמרתי למוכרת שאני 95F, בחלק מהחזיות E... כמה תמימה הייתי כי החזיות היחידות שעלו עלי היו G. זה אולי נשמע כמו אויויוי אבל אני כל כך מבואסת מזה. אני לא מצליחה למצוא חזיות נורמליות במידה שלי, ובטח שלא סקסיות או משהו שהוא לא שחור לבן. כאילו יצרני החזיות אומרים "אה, גם ככה יש להן חזה גדול... זה יעשה את העבודה גם אם ילבשו חזיית סבתא".

והן גם עולות בהתאם. קניתי שתיים ויצאתי עם 500 שקל פחות. שזה עוד יחסית זול בתכלס.

האמת שקרה לי פעם אחת בחיים שמצאתי חזיה סקסית ממש ב40 שקל בירכא. אני לא יכולה להסתובב איתה כי היא לא מחזיקה כמו שצריך אבל לסטוצים שלא צריך לצאת מהבית היא מושלמת.

אחרי זה קניתי סוודר עם ציור מגניב של נאסא אבל לצערי טעיתי במידה וברוב עצלנותי לא מדדתי והוא גדול עלי... באסה, אבל הוא לא היה יקר והוא יהיה אחלה כפיג'מה בלילות קרים.

לבסוף אחרי התור במכון הלכתי לראות את חיות הפלא 2. איכשהו כל פעם שאני מחליטה ללכת לראות סרט לבד מסתבר שזה איזה יום הקולנוע או משהו כזה, ועלה לי רק 14 שקל כשהזמנתי באינטרנט.

הסרט היה חמוד, לא יותר מזה.

ועכשיו אני בבית. צריכה לעשות שיעורי בית אבל אני עייפה מדי ומגורדת מדי כי אני פורחת שוב.

יש בי רצון קטנטן לנסוע מחר הביתה ושיהיה לי בית לבד אבל אני פוחדת שלא אלמד שם כי יהיה לי נוח מדי לא לעשות כלום.

ואיך לא, אני במחזור ואני ממש רוצה סקס ויש אפשרות לסקס אבל יש מחזור ויותר מדי דם בשביל למצוא דרך.

נכתב על ידי , 22/11/2018 20:59  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חדש וישן


אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה

אבל אני כל כך רוצה את הבחור מחדו"א.

אני רוצה לחבק אותו ולנשק אותו

ולראות אותו מתעסק עם הסינטיסייזר שלו וכל כלי הנגינה והעריכה.

ורק לראות אותו מחייך בשיעור מזיז בי משהו.

אתמול הוא אמר לי שלום אחרי השיעור כשפגש אותי בתחנת האוטובוס. מחייך ונבוך כמו תמיד, אולי אני מדמיינת ורוצה לדמיין את זה, אבל מרגיש כאילו הוא ביישן ככה רק איתי.

פטפטנו איזה חצי דקה על כמה שלא הבנו כלום ממה שהמרצה אמרה ואז הגיע האוטובוס שלו. הוא אמר לי להתראות ולרגע זה הרגיש שהוא תזזיתי כזה כאילו לא בטוח אם לתת לי חיבוק. שוב, אולי דמיינתי, אבל הוא לא נתן לי חיבוק בכל אופן, בניגוד לפעם הראשונה.

היום כשהוא הגיע לתרגול הוא אמר לי שלום, אני יודעת שהוא התכוון לזה כי הוא היה אמור להתיישב שני כיסאות ממני ובכל זאת הסתכל לכיווני ולא התיישב עד שהפנתי אליו את המבט. שוב, כנראה שהכל בראש שלי אבל אני נהנית לחשוב שהוא פשוט חמוד.

עכשיו שאני כותבת את זה אני מבינה כמה זמן אני מבלה בלחשוב על זה וזה מעצבן אותי.

באמת באמת קיוויתי שהוא ירצה אותי בחזרה. יעבור כנראה נצח עד ששוב פעם אמצא מישהו שעושה לי את זה ובינתיים אני נמסה מרק לראות אותו.

 

אני קצת במצב רוח מוזר היום.

מעבר לזה שהיה לי יום די גרוע שאין לי כוח לדבר עליו, מחר יום ההולדת של הבחור מהטכניון, AKA האקס, ואני מתחילה לחשוב על מה לכתוב לו, אם לכתוב לו, להזכיר את העובדה שקיימת אצלי מתנה שהזמנתי לו מזמן? אוף. אני ממש מפחדת להציף אצלו רגשות ולבאס אותו ביום ההולדת.

מצד שני אני חושבת שעדיף לכתוב מאשר לא לכתוב בכלל כי זה עדיף על שיהיה עצוב ששכחתי ממנו.

מדי פעם אני נזכרת בו ומתבאסת שאנחנו לא מדברים. זה מה שהכי אהבתי אצלו, כמה שדיברנו בהתחלה בלי סוף.

מצד שני אני פוחדת שגם אני אתפתה להרגיש משהו אם נחזור לדבר.

 

אוף, לאבד אנשים קרובים זה קשה.

נכתב על ידי , 20/11/2018 22:33  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול היה לפקולטה של הנדסה כימית ערב חשיפה לקבוצת בז"ן, אלה עם בתי הזיקוק בחיפה.

זה התחיל בהרצאה, במהלכה הועברו דפים משולחן לשולחן שהתמצית שלהם הייתה:

"רוצים לשמוע עוד? #סוגריםאתבזן. רוצים לעבוד בבז"ן? תהיו בריאים".

ואז בחלק של השאלות מסתבר שהסתנן להרצאה מהנדס סביבה והתחיל לשאול שאלות נוקבות לגבי חריגות במדידות ועל זיהום והיה מאוד מעניין וחשוב, אפילו שהן נענו בטענות שהכל תקין ושהתקנים שם הם מהמחמירים ביותר בעולם ולכן החריגות האלה לא "משמעותיות".

כמעט כל מי שהיה בהרצאה הגיע בשביל הפיצות, הבירות והמתנות שחולקו לאחר מכן. ראיתי רק אדם אחד מגיש להם קורות חיים, אפילו שהם מעסיקים אולי הכי הרבה מהנדסי כימיה ביחס לחברות אחרות.

אחרי ההרצאה ישבנו בשולחנות עגולים וכל פעם התחלף לו נציג אחר של בז"ן בשולחן. היינו שולחן רק של בנות, כולנו מסמסטר א' והיה שווה להיות שם לו רק בשביל לדעת מה מחפשים, מה עושים בתכלס, מה התפקידים ההתחלתיים ומה אפשרויות הקידום בעולם שאחרי הלימודים.

ברור לי שאני לא אלך לעבוד במקום כזה. המסלולים שמעניינים אותי הם מחקר תרופות או חקלאות.

 

הבוקר קמתי מוקדם ממש בשביל ללכת לפגישה עם יועצת הלימודים בשביל לקבל הארכת זמן למבחנים בגלל האורטיקריה.

זה הלך די בקלות למען האמת והיא נתנה לי למבחני סמסטר חורף בינתיים, ואפילו הצלחתי לא לבכות כשסיפרתי לה על המלנומה אבל בהחלט נאבקתי בלהחזיק את הדמעות שוב.

היא סיפרה לי שלצערה אני לא היחידה שמתמודדת עם דברים כאלה, ויש אפילו שיותר גרוע ועוברים כימותרפיה בזמן הלימודים.

היא אמרה שאם משהו משתנה במצב הבריאותי שלי, שאני אפנה אליה ויש להם יכולת לעזור ולהקל ולעשות מה שצריך כדי שזה לא יפגע לי בלימודים, מה שממש עודד אותי.

מעבר לזה, היא תקשר אותי עם יועצת לימודים שתעזור לי בענייני הלחץ. זה אחד הדברים שאולי הכי חשובים לי מכל השיחה הזו איתה, יותר מהארכת הזמן. כי אני לא חושבת שהייתי מצליחה להביא את עצמי לקבל עזרה, ואני די קורסת לאט לאט תחת הלחץ הנפשי הזה של התקופה האחרונה וממש צריכה מישהו מקצועי לתת לי כלים והכוונה.

 

עכשיו אני בספריה, עם חלון של 3 שעות ובלי לפטופ, הפלייליסט בספוטיפיי החליט שבא לו לנגן דברים עצובים ומרוב עייפות העיניים שלי דומעות, ככה שאני די בטוחה שזה שיושב מולי חשב שאני בוכה באיזשהו שלב.

אני מתה ללכת לישון.

נכתב על ידי , 19/11/2018 08:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

30,221
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ