לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

10/2018

בריאות, בחירות, יציבות


בסוף חזרתי הביתה אחרי הביקורת בבית החולים.

ראה אותי מנהל המחלקה הפלסטית במקום הכירורג שעשה לי את הניתוח.

מאוד הופתעתי כי הוא כל הזמן היה להוט לצלם לי את הצלקת בשביל המחקר שלו וגם התבאסתי כי הוא ממש חמוד ונחמד.

בזמן שהיינו שם נכנס כירורג פלסטי אחר, זה שהוריד לי בהתחלה את נקודת החן עם המלנומה ושאני מורידה אצלו מאז כל חודש נקודה אחרת בסניף ליד הבית.

הוא עובד תחת המחלקה הכירורגית בנהריה ולכן גם מלכתחילה עשיתי את הניתוח שם, הוא זה שהודיע לי על הביופסיה הרעה.

מנהל המחלקה היה מופתע מהשלום והחיבוקים שנתנו לו ואמר שאם ידע שאני רואה אותו פעם בכמה זמן הביקור הזה היה מיותר, הרי שהכירורג באמת כל פעם מסתכל לי גם על הצלקת.

זה קצת עצבן אותי כי כל כך פחדתי מלהחסיר יום לימודים (ועוד אחד בחמישי) ועכשיו הוא גם אמר שזה יכל להימנע.

 

לפני הרבה זמן כתבתי על משהו שאני לא רוצה לספר עדיין אבל מאוד מרגש אותי, אני חושבת שאני יכולה לגלות חלק קטן מזה שכן אני עדיין אנונימית לרובכם ולאלה שלא, אלה מכריי ואהוביי והם כבר יודעים זאת.

אחותי מתמודדת לראשות המועצה. זה משהו שהתפתח לפני שנה כשיצאה לקורס "נשים לפוליטיקה". אין לי מילים לתאר כמה אני מעריצה אותה על זה. היא מאז ומתמיד הייתה מעורבת בכל פן אפשרי במושבה. הייתה רכזת נוער, חקלאית, עבדה בתחום החינוך והרימה פרויקטים קהילתיים, וכל זאת מעבר למוערבות החשובה שלה במועצה בשנים האחרונות בהתנדבנות מלאה.

מעבר לכל אלה החיבור שלה למקום הוא חיבור חזק של 5 דורות אחורה ובתור אחת שגדלה על אותם הערכים מהבית כמוה, אין לי ספק גם לגבי הרוח שלה.

אחותי לא אדם שמפזר הבטחות חסרות ביסוס, היא מההתחלה הביאה את האמת שלה ואת הדברים שהיא *באמת* יכולה לשנות ולא לזרוק שטויות שידוע שלא ניתן לממש ב-5 שנות קדנציה, אם בכלל.

בחירות במקום קטן זה מאתגר. הקהילה מתחלקת למחנות, לפעמים נטו מטעמי "הוא חבר שלי אני מחוייב כלפיו" והרבה אנשים פוחדים להרים את הראש ולהביע תמיכה מוצהרת כחשש מנקמה.

אני רוצה להאמין שאנשים רואים את מה שאני רואה. יש כל כך הרבה פוטנציאל לממש ואין לי ספק שהיא זו שתצליח להוביל את השינוי הזה, כפי שעשתה עד עכשיו עם הכלים שהיו לה.

מחר זה היום הגדול. אנסה לעזור לה במטה עד כמה שאוכל ובעיקר לקוות שמה שלא יקרה, עתיד המושבה יפול לידיים בונות.

 

אני מקווה שאני לא אתחרט שהפסדתי את המסיבה הפקולטית. קצת פחות הרגשתי רע עם זה כששמעתי על עוד אנשים שלא הולכים.

בראשון אחרי שיעור הפלדנקרייז מישהי שאיתי בפקולטה וגם בקורס הזה הציעה שנעלה אליה לדירה במעונות לאכול ארוחת צהריים לפני השיעור שלנו בביולוגיה.

זה היה ממש נחמד כי כנראה שלא נראיתי מוזרה ואנטי חברתית מדי.

אני באמת מאמינה ש-introverts תמיד נשארים introverts, פשוט מדי פעם extroverts מתעניינים בהם ומאמצים אותם.

יש מסיבת פתיחת חורף ברביעי, אם אחליט ללכת יתכן שיהיה לי סטוץ עם מישהו שהכרתי בטינדר לפני מלא זמן שגם הולך אליה.

אבל אין לי באמת מישהו קרוב ללכת איתו. אין איזו חברה שאני יודעת שתהיה לידי כל הלילה.

 

אני יודעת שאני שמה פרצוף שמח רוב הזמן, ואני אף פעם לא משתפת בזה אנשים ואולי למדתי להעמיד פנים טוב מדי, אבל רוב הזמן אני מרגישה בעיקר מרוסקת כאילו השתטחתי על אספלט מנפילה של 100 קומות וכבר לא ברור מה היה פעם הגוף שלי. חצי מהיום מבלה בחרדות ובחצי השני ברחמים עצמיים.

כבר הרבה זמן שאני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי מספיק. זורקת עצם ובורחת עם הזנב בין הרגליים. לא פלא שאנשים מתקרבים, מקבלים משהו ואז פשוט נעלמים. זה קורה כל פעם מחדש.

ואני מרגישה שנפשית אני במקום לא טוב ואני לא מצליחה להרים את עצמי חזרה. אני דואגת מדי, אני לחוצה מדי, אני משותקת מדי.

 

חברה אמרה לי שאני צריכה לאתגר את עצמי ולצאת לדייט. רק לדייט. בלי סקס, בלי פלירטוטים מיניים לפני.

דבר כל כך בסיסי אני אומרת לעצמי, ובכל זאת, באמת אף פעם לא הצלחתי להתחיל מההתחלה.

נכתב על ידי , 29/10/2018 16:02  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול ב00:00 בערך קיבלתי הודעה מ-Brett, החייל שעשה עליה מדרום אפריקה, עם המבטא המגניב שהכרתי בטינדר לפני כמה חודשים.

הוא שולח לי הודעה פעם בשבועיים בערך וחופר לי שניפגש ונהיה ממש חרמן עד שאני מפסיקה לענות לו, ככה כל פעם מחדש.

אתמול הוא אמר שהוא יכול להגיע עם רכב תוך 30 דקות אבל כבר היה מאוחר והייתי עייפה, אני במחזור, הייתי בדיוק עם מישהו כמה שעות לפני, ועוד התלבטתי אם הוא באמת מושך אותי כי אינטלקטואלית לא היה שם שום דבר לעבוד איתו.

ואז דיברנו איכשהו על הקלטה של שירים והוא שלח לי את עצמו שר ומנגן את Say you won't let go של ג'יימס ארתור, שבצירוף מקרים נפלא זה אחד השירים האהובים עלי לנגן ולשיר ואני אובססיבית כלפיו בזמן האחרון. הוא קיבל כמה נקודות אבל זה לא היה מספיק בשביל לשנות את ההחלטה שלי שלא יבוא. הוא כמובן התעקש וניסה לשכנע אותי עד שאמרתי לילה טוב והפסקתי לענות. זה אחד הדברים שהכי מורידים לי כנראה. כשלא מבינים שלא זה לא.

 

ביום שני יש מסיבה פקולטית בטכניון. אני מתלבטת אם ללכת כי יש גם מסיבת הלאווין בצפון שהרבה חברים שלי הולכים אליה.

מצד אחד, אני רוצה לבלות עם החברים שלי, וגם אני לא קרובה לאף אחד מהפקולטה אז אני ארגיש מוזר במסיבה ולא קשורה.

מצד שני, אם לא אלך למסיבה של הפקולטה אני בטוח לא אצליח להתחבר לאנשים כי הם כולם יתקרבו שם ויהיה להם נושא שיחה שאני לא אהיה קשורה אליו וזה יקשה עלי אפילו יותר.

 

לפעמים אני ממש מרגישה מוגבלת חברתית. כולם גורמים לזה להיראות כל כך קל.

 

נכתב על ידי , 27/10/2018 18:36  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




התלבטתי מה לכתוב פה כי הפעם הנושא הוא אחד הקוראים.

אני לא אתן את כל הפרטים כי בכל זאת, קל לי לכתוב פה כל עוד קהל היעד שלי לא מעורב, אז הפעם אשמור חלק מהמחשבות לעצמי.

הוא אסף אותי אחר הצהריים ונסענו לאכול גלידה.

זה תמיד מלחיץ, המעבר הזה מדמות שמצטיירת לך בראש לבן אדם עם פנים והתנהגות ושפת גוף, ואתה לא יודע אם הוא יעמוד בציפיות שלך, ואם אתה בכלל תעמוד בשלו.

אבל זה היה די טבעי הפעם.

הגלידריה הייתה חמודה, הרבה טעמים מוזרים ומגניבים, כמו לימון בזיליקום ולבנה עם זעתר, מה שהיה די טעים באופן מפתיע.

אני לקחתי תפוח וג'ינג'ר עם קצפת וזה היה ממש נחמד.

בדרך חזרה אל האוטו ירדנו במעלית והוא נישק אותי. זה היה נחמד. מפתיע, אבל נחמד כי יש לו שפתיים ממש רכות.

אני רק לא מבינה מה הקטע הזה של בנים "לנצל" את ההזדמנות שאנחנו במעלית לבד ולנשק. זו לא פעם ראשונה ולא שנייה שזה קורה לי. ובחלק מהפעמים מעצבן אותי שזה נראה להם כמו הזמנה. לא מכלילה את הפעם הזו, אבל זה הזכיר לי שזה מציק לי באופן כללי.

משם נסענו אלי לדירה. התחלתי לפתוח את הדלת של הדירה והרגשתי תפיסה קלה בישבן ושמחתי שהוא לא הולך להיות מהבנים חסרי הניסיון.

נכנסנו אלי לחדר והתחלנו להתמזמז. באיזשהו שלב קלטתי שהחתול של השותפה יושב מעל הראשים שלנו וצופה בשקט אז הוצאתי אותו וסגרתי את הדלת.

הבגדים החלו לרדת ונהניתי מה"וואו" שקיבלתי כשהחזיה ירדה. אם יש חלק שאני הכי אוהבת זה בהחלט זה.

יש הרבה דברים בגוף שלי שאני לא תמיד אוהבת, אבל החזה שלי תמיד היה קלף השיווק מספר אחת כשזה נוגע לבנים.

המגע היה כיף. המציצה שנתתי לו אפילו יותר. גם הזין שלו היה לא רע, טיפה יותר גדול משל הבחור מהטכניון, מה שגרם לי ממש להתבאס שאני במחזור ושאני לא יכולה להרגיש איך הוא בתוכי.

בסוף הוא גמר לי על החזה. ראינו פרק של ריק ומורטי וחזרנו לסיבוב שני שבו הוא גמר לי הגב.

 

פאק יו מחזור, אני עדיין צריכה סקס.

 

נכתב על ידי , 27/10/2018 00:18  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני צריכה סקס. לחשוב על זה יותר מדי מוציא לי את החשק, אני פשוט צריכה לעשות עם זה משהו וההתרגשות של סטוץ תעשה את שלה.

למען האמת יש לי תוכניות לסופ"ש. לפחות אני חושבת שיש, לא בטוחה.

לצערי אני אהיה במחזור, כמובן איך לא, דווקא בשבוע היחיד בחודש שאני באמת נדלקת(יותר מדי. הייתי מעדיפה לפזר את זה לאט לאט במקום לדחוף את הכל בכמה ימים) אני לא יכולה לעשות כלום.

טוב זה לא נכון, אפשר לעשות הרבה, וכבר הרבה זמן שלא רציתי לרדת למישהו כל כך.

 

הלימודים התחילו, אני רשמית סטודנטית.

וקשה לי. קשה לי להתעורר ב-5 בבוקר מגירודים בגלל האורטיקריה, קשה לי להזיע כל היום כי אני חייבת להימרח בקרם הגנה, קשה לי שהמחלה המחורבנת הזו הסיטה אותי מהדרך ואני עם פערי מתמטיקה שאין לי מושג איך לתקן, ובא לי בעיקר לבכות כי כולם אומרים שזה קטן עלי וזה לא. זה ממש לא.

בא לי לשמוח ולהתרגש כי זה באמת כל מה שרציתי מאז היסודי. זה לגמרי הגשמת חלום. וכרגע זה מרגיש כמו סיוט אחד גדול שאני הכנסתי את עצמי לתוכו.

אני יודעת שאני אתאפס על עצמי, אני כבר מוכיחה לעצמי שאני כן יודעת להתמיד ולהילחם בשביל זה, אני רק מקווה שזה לא Too little too late.

 

יום שני הבא יש מסיבה של הפקולטה, בא לי ממש ללכת אבל אין לי עם מי.

ברגעים כאלה אמנם אני לא ממהרת לרצות זוגיות, אבל כן בא לי מישהו להתחבק איתו ולדבר איתו עד השעות הקטנות של הלילה.

נכתב על ידי , 22/10/2018 17:21  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

26,421
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ