לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

10/2018

בריאות, בחירות, יציבות


בסוף חזרתי הביתה אחרי הביקורת בבית החולים.

ראה אותי מנהל המחלקה הפלסטית במקום הכירורג שעשה לי את הניתוח.

מאוד הופתעתי כי הוא כל הזמן היה להוט לצלם לי את הצלקת בשביל המחקר שלו וגם התבאסתי כי הוא ממש חמוד ונחמד.

בזמן שהיינו שם נכנס כירורג פלסטי אחר, זה שהוריד לי בהתחלה את נקודת החן עם המלנומה ושאני מורידה אצלו מאז כל חודש נקודה אחרת בסניף ליד הבית.

הוא עובד תחת המחלקה הכירורגית בנהריה ולכן גם מלכתחילה עשיתי את הניתוח שם, הוא זה שהודיע לי על הביופסיה הרעה.

מנהל המחלקה היה מופתע מהשלום והחיבוקים שנתנו לו ואמר שאם ידע שאני רואה אותו פעם בכמה זמן הביקור הזה היה מיותר, הרי שהכירורג באמת כל פעם מסתכל לי גם על הצלקת.

זה קצת עצבן אותי כי כל כך פחדתי מלהחסיר יום לימודים (ועוד אחד בחמישי) ועכשיו הוא גם אמר שזה יכל להימנע.

 

לפני הרבה זמן כתבתי על משהו שאני לא רוצה לספר עדיין אבל מאוד מרגש אותי, אני חושבת שאני יכולה לגלות חלק קטן מזה שכן אני עדיין אנונימית לרובכם ולאלה שלא, אלה מכריי ואהוביי והם כבר יודעים זאת.

אחותי מתמודדת לראשות המועצה. זה משהו שהתפתח לפני שנה כשיצאה לקורס "נשים לפוליטיקה". אין לי מילים לתאר כמה אני מעריצה אותה על זה. היא מאז ומתמיד הייתה מעורבת בכל פן אפשרי במושבה. הייתה רכזת נוער, חקלאית, עבדה בתחום החינוך והרימה פרויקטים קהילתיים, וכל זאת מעבר למוערבות החשובה שלה במועצה בשנים האחרונות בהתנדבנות מלאה.

מעבר לכל אלה החיבור שלה למקום הוא חיבור חזק של 5 דורות אחורה ובתור אחת שגדלה על אותם הערכים מהבית כמוה, אין לי ספק גם לגבי הרוח שלה.

אחותי לא אדם שמפזר הבטחות חסרות ביסוס, היא מההתחלה הביאה את האמת שלה ואת הדברים שהיא *באמת* יכולה לשנות ולא לזרוק שטויות שידוע שלא ניתן לממש ב-5 שנות קדנציה, אם בכלל.

בחירות במקום קטן זה מאתגר. הקהילה מתחלקת למחנות, לפעמים נטו מטעמי "הוא חבר שלי אני מחוייב כלפיו" והרבה אנשים פוחדים להרים את הראש ולהביע תמיכה מוצהרת כחשש מנקמה.

אני רוצה להאמין שאנשים רואים את מה שאני רואה. יש כל כך הרבה פוטנציאל לממש ואין לי ספק שהיא זו שתצליח להוביל את השינוי הזה, כפי שעשתה עד עכשיו עם הכלים שהיו לה.

מחר זה היום הגדול. אנסה לעזור לה במטה עד כמה שאוכל ובעיקר לקוות שמה שלא יקרה, עתיד המושבה יפול לידיים בונות.

 

אני מקווה שאני לא אתחרט שהפסדתי את המסיבה הפקולטית. קצת פחות הרגשתי רע עם זה כששמעתי על עוד אנשים שלא הולכים.

בראשון אחרי שיעור הפלדנקרייז מישהי שאיתי בפקולטה וגם בקורס הזה הציעה שנעלה אליה לדירה במעונות לאכול ארוחת צהריים לפני השיעור שלנו בביולוגיה.

זה היה ממש נחמד כי כנראה שלא נראיתי מוזרה ואנטי חברתית מדי.

אני באמת מאמינה ש-introverts תמיד נשארים introverts, פשוט מדי פעם extroverts מתעניינים בהם ומאמצים אותם.

יש מסיבת פתיחת חורף ברביעי, אם אחליט ללכת יתכן שיהיה לי סטוץ עם מישהו שהכרתי בטינדר לפני מלא זמן שגם הולך אליה.

אבל אין לי באמת מישהו קרוב ללכת איתו. אין איזו חברה שאני יודעת שתהיה לידי כל הלילה.

 

אני יודעת שאני שמה פרצוף שמח רוב הזמן, ואני אף פעם לא משתפת בזה אנשים ואולי למדתי להעמיד פנים טוב מדי, אבל רוב הזמן אני מרגישה בעיקר מרוסקת כאילו השתטחתי על אספלט מנפילה של 100 קומות וכבר לא ברור מה היה פעם הגוף שלי. חצי מהיום מבלה בחרדות ובחצי השני ברחמים עצמיים.

כבר הרבה זמן שאני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי מספיק. זורקת עצם ובורחת עם הזנב בין הרגליים. לא פלא שאנשים מתקרבים, מקבלים משהו ואז פשוט נעלמים. זה קורה כל פעם מחדש.

ואני מרגישה שנפשית אני במקום לא טוב ואני לא מצליחה להרים את עצמי חזרה. אני דואגת מדי, אני לחוצה מדי, אני משותקת מדי.

 

חברה אמרה לי שאני צריכה לאתגר את עצמי ולצאת לדייט. רק לדייט. בלי סקס, בלי פלירטוטים מיניים לפני.

דבר כל כך בסיסי אני אומרת לעצמי, ובכל זאת, באמת אף פעם לא הצלחתי להתחיל מההתחלה.

נכתב על ידי , 29/10/2018 16:02  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



26,357
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ